ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: אלכס קולומויסקי
כמה משרדי ממשלה יחזיק ראש הממשלה בנימין נתניהו ולמשך כמה זמן?
עבר יותר מחודש מאז שהתפטר אביגדור ליברמן ממשרד הביטחון ונתניהו התאהב בפוזיציית הריכוזיות של הממשלה. שרים מהליכוד מפחדים לפצות פה, פן יבולע להם. הם צופים בתהליך השמדת גדעון סער ומשקשקים.
השר הבכיר ביותר, שר האוצר משה כחלון, מפגין אדישות כמו גם ראשי המפלגות והשרים אריה דרעי ונפתלי בנט. משתיקתם שומעים "הן". אין להם טרוניה בנושא הקבינט הביטחוני-מדיני , שבו איש אחד מגלם בגופו שלושה תפקידים מרכזיים. בסיטואציה שבה צריך לשמוע מגוון קולות, מטעמם של כמה אישים מנוסים הם מסתפקים בגדול מכולם - נתניהו. זה כנראה תקין בעיני כחלון, דרעי ובנט. זה האחרון פצח במלחמת עולם פוליטית, כשהקבינט בימי ראשית הממשלה התנהל, לטענתו, בחסר של ייעוץ ומידע של מומחים. לאחרונה, כשהקבינט נמצא בחסר, הוא רצה להיות שר הביטחון. מאז שכשל, הוא דומם.
דוברו הנאמן של נתניהו, יונתן אוריך, נלהב מתפקודו של נתניהו כשר החוץ. אוריך הוא הלוגו אשר מוטבע על אריזת המוצר. בתוך העטיפה של המוצר נמצא ממתק או מאכל כלשהו, שיודעים את טעמו במלואו. מלקקים את האצבע ורוצים את כל היד. כך גם נתניהו, שנוח וכיף לו בריכוזיות הזו, עם תמונות חיילים ששותים עמו קפה בשטח, ודיפלומטים שתולים בו עיניים בגבול הצפון.
עם הגעת נשיא צ׳אד לביקור תקדימי בישראל בשלהי נובמבר כתב אוריך בטוויטר: "בואו נעשה דיון על איך ראש הממשלה מחזיק גם את תיק החוץ". כלומר, מי יעז עכשיו לטעון שנתניהו אינו יכול וראוי להחזיק את הממשלה כולה בכיס אחד.
אם בג״ץ לא יכפה עליו אחרת, הוא יישאר שם לעד.
גם ברק כיהן בשלושה משרדים במקביל, בערך
חיפשנו השבוע תקדימים ומצאנו דבר-מה חלקי. באוגוסט 2000 התפטר שר החוץ דוד לוי ממשלתו של אהוד ברק.
ברק שהיה אז ראש הממשלה ושר הביטחון מינה באופן מיידי את מי שהיה אז השר לביטחון פנים שלמה בן-עמי למ"מ שר החוץ. הוא היה צריך להעביר במליאת הכנסת את מינויו של בן-עמי לשר. רק בנובמבר אישרה הכנסת את המינוי. עד שזה קרה, בן-עמי ניהל בפועל את המשרד וכך יצא שבמשך שלושה חודשים היה ברק גם שר החוץ בנוסף על שר הביטחון וראש הממשלה. אך זה היה רק פורמלי, כי בן-עמי מילא את בעצם התפקיד. הימים אז היו סוערים ומלאי אירועים: נסיגה מלבנון, פסגת שפרדסטאון, ועידת קמפ דיוויד, תחילת האינתיפאדה השנייה, מהומות החברה הערבית בוואדי ערה והרג מפגינים אזרחי ישראל וחטיפת שלושת חיילי צה״ל על גבול לבנון.
ב"גלובס" דיווחנו בעבר על מספר עמותות שפנו ליועץ המשפטי לממשלה (התנועה לאיכות השלטון, התנועה לטוהר המידות), בבקשה לפני פניה לבג"ץ, שיפרק את איחוד התיקים הזה. אליהם נוספו השבוע ח"כ לאה פדידה (העבודה) וח"כ תמר זנדברג (מרצ). פדידה אף הזדרזה ועתרה והשופטת העליונה וילנר קבעה כי על נתניהו להשיב לבג"ץ עד ל-25 בדצמבר מדוע הוא ממשיך להחזיק בידיו את כל התיקים. בעבר, דקה לפני תשובה לבג"ץ, התפטר נתניהו מתיקים אחרים (תיק התקשורת, למשל) וזאת כדי להימנע מקיומו של דיון. אולי זה יעבוד גם הפעם.
פגישה מקרית בין גנץ ללפיד מעוררת שמועות
מערכת הבחירות טרם הוזנקה רשמית, אך השטח רוחש בפעילות. פריימריסטים מתארגנים, מתקיימים מפגשים בחוגי בית, מתפרסמים צילומים עלומים במסעדות. לפני מספר ימים צייץ הפרשן הפוליטי של חברת החדשות, עמית סגל, תמונה מרוחקת של הרמטכ״ל לשעבר בני גנץ, כשהוא רכון אל יו"ר יש עתיד ח״כ יאיר לפיד, כשהם ישובים בפינה במסעדה בבנייני עזריאלי בתל אביב.
האמת קצת פחות מסעירה. גנץ ישב במסעדה עם איש עסקים אמריקאי. במקביל, לפיד דיבר בפני חברי קונגרס חדשים (שיושבעו בוושינגטון בינואר 2019), בהם דן קרנשו, רפובליקני ולשעבר איש יחידת הקומנדו האמריקאית אריות הים, שפציעתו בעין הופכת את מראהו לבלתי נשכח עם רטייה שחורה אלכסונית. ישבו שם עם לפיד גם הרפובליקנים טים ברש ודנבר ריגלמן והדמוקרטיות אליין לוריא וסוזי לי. כאשר סיים לפיד את השיחה עם הקבוצה, שהגיעה לישראל עם ארגון איפא"ק לסיור מסורתי (יד ושם, טיסה בצפון, כותל ועוד), הוא פגש באקראי את גנץ והם שוחחו לכמה דקות. אין חיבור פוליטי מתקרב, אך יחד עם זאת כאשר הזירה הפוליטית ממתינה בסבלנות למערכת הבחירות, כל תמונה שווה אלף מילים ועוד אלף ציוצים.
גנץ ממתין בינתיים. לא רושם מפלגה, לא מפרסם שמות של מצטרפים, לא מפעיל ישות או גוף פוליטי. אם היה עושה זאת - הוא היה חייב לדווח לרשויות. קרוב משפחה, שהוא גם איש שטח שפעל עד לאחרונה בקמפיין של עופר ברקוביץ לראשות עיריית ירושלים, נמצא בסביבתו. אבל, כל האנשים עמם שוחחנו אומרים שעוד מוקדם לפרט.
בשטח פעילים כמה גופים מסקרנים אחרים. כרגע אין להם קשר ידוע לגנץ ו/או למפלגה החדשה "אחי ישראלי" של עדינה בר-שלום ומיכאל ביטון, שנרשמה זה מכבר וגם את רשימתה מקשטים אישים ויזמים מוכרים בישראל.
מפלגה חדשה ומסקרנת במיוחד נרשמה בראשית דצמבר בשם "ישר". האנשים הניצבים בחזית המפלגה הזו בשלב הזה הם יגאל טמיר וערן עציון. טמיר יזם ואיש עסקים ובעברו הרחוק יותר איש אגף התקציבים באוצר. עציון הוא לשעבר סגן ראש המועצה לביטחון לאומי וראש מחלקת תכנון מדיני במשרד החוץ, ולמי שעוקב אחרי עמדותיו ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת, הוא אחד ההוגים המקוריים והמעניינים ביותר.
ל"ישר" יצטרפו בעתיד עוד אנשים. בשלב הנוכחי מתרוצץ עציון בחוגי בית בערבי החורף הקרירים ומסביר לאנשים את מהות הדמוקרטיה הישירה. "ישר" עלו לאוויר עם אפליקציה לשיתוף הציבור וחברי מפלגה בקבלת ההחלטות. לשיטתם, יש צמא אמיתי לדמוקרטיה שמתחשבת בצרכים ובדרישות של הציבור.
בתקנון המפלגה כלולה התחייבות לאפשר לחברים רשומים להשפיע באופן מחייב על קבלת ההחלטות של מי שיהיו נבחרי הציבור מטעם המפלגה. אי אפשר יהיה להיות מועמד מטעם המפלגה הזו ללא גילוי מלא (ופומבי) של הצהרת הון וללא מסמך חשוף של ניגודי עניינים. מי שיהיה ח"כ מטעמם, יוגבל לשתי כהונות או 8 שנים. עציון וטמיר רואים את מפלגת יש עתיד, שבה יש תקנון הכפוף להחלטות של אדם אחד, כסדין אדום. הם רוצים כיוון הפוך לחלוטין.
כ-1,000 איש נרשמו עד כה כחברי מפלגה וכ-5,000 הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלהם.
קבלת ההחלטות וההצבעות במפלגה, כולל קביעת המצע ורשימת המועמדים, תתבצע דרך האפליקציה. כל מי שירצה להירשם כחבר מפלגה יוכל לעשות זאת, תוך שהוא מתחייב לעקרונות הכתובים, ויתחייב שלא הגיע כדי לבצע הטיה מבפנים. הפריימריז יהיו פתוחים ומלאים.
ומה אם יחבור אליהם אדם שאינו לשביעות רצונם וינסה לבצע השתלטות עוינת באמצעות פופוליזם ושכנוע המונים? "ישר" עדיין תמימים מכדי לחשוב שתרחישים שליליים כאלה לא ימנעו מהם להגיע לכנסת. על דבר אחד כמעט ואין מחלוקת: יהיה להם קשה מאוד לעבור את אחוז החסימה אם הם לא יצרפו אליהם דמויות בכירות ובולטות בציבוריות הישראלית.