הטענת סחורות על ספינה איראנית בדובאי./ צילום: רויטרס Christopher Pike
חידוש העיצומים על איראן הפתיע את הנהגתה. היא לא צפתה שדונלד טראמפ יממש את האיום, שהנשיא האמריקאי אכן ייסוג מהסכם הגרעין. גם כשעשה כן, לא האמינו שם שהעיצומים יופעלו, וכשהופעלו האמינו שהאירופים ימנעו את רובם ויעודדו את חברות הענק שלהם להישאר באיראן. זה לא קרה, ובנוסף האירופים לא הצליחו למנוע את חסימת מערכת הסליקה הבנקאית העולמית, הסוויפט, בפני הבנקים האיראניים.
עדיין לא מתרוממת גם הקמת הגוף האירופי שהיה אמור להחליף ולו חלקית את הסוויפט, המכשיר למטרות מיוחדות שמו (SPV) שעיקרון ההפעלה שלו היה מתן שירותי מסחר דרך צד שלישי לחברות אירופיות ובכך להימנע מעיצומים אמריקאיים המוטלים על החברות הסוחרות עם איראן. לטענת מחמוד וואזי מבכירי לשכתו של נשיא איראן חסן רוחאני, המערכת הזו תופעל בינואר, אבל באיחוד האירופי לא שותפים לאופטימיות הזו וצופים קשיים ניכרים בהפעלתה.
בטהראן הבינו באיחור שעליהם לחפש דרכים אחרות לצמצם את נזקי העיצומים - נזקים מצטברים, הפוגעים בכל ענפי הכלכלה וגורמים כבר למחסור במוצרים רבים בשווקים באיראן. בשבועות האחרונים הולכות ומתבררות שתי דרכים עיקריות: האחת, פתרונות מסחר ישיר באמצעות טכניקת הבלוקצ'יין, והשנייה, פתיחת ערוצי מסחר בסיוע צמוד של רוסיה ושל טורקיה לכיוון מזרח במקום מערב - להודו, סין ומדינות נוספות.
שער המטבע: מסלקה בינלאומית מבוססת בלוקצ'יין
דרך המעקף הכלכלית המעניינת שאיראן מנסה לסלול היא באמצעות טכנולוגיית הבלוקצ'יין, שמהותה מסחר ישיר ללא צורך בתיווך. הכיוון העיקרי של הממשל הוא מטבעות דיגיטליים שיחליפו את המסחר הבינלאומי בדולר ויעקפו את הקשיים הנובעים מירידת שער הריאל, ואת העיצומים על המסחר ועל המערכת הבנקאית.
מדיווחים באיראן עולה כי הממשלה מקדמת פיתוח של לפחות שני מטבעות דיגיטליים, האחד תחת המטרייה הרשמית של הבנק המרכזי של איראן והשני ביוזמת משרד התקשורת והטכנולוגיה. היוזמה הראשונה קיבלה דחיפה בינלאומית בחתימת הסכם שיתוף פעולה בנושא עם רוסיה ועם ארמניה, כשהכוונה לפי הפרסומים באיראן והודעות רשמיות של הבנק המרכזי, היא להשתמש במטבע ככלי מסחר בין המדינות. רוסיה היא אחת מהמדינות המתקדמות בעולם בנושא זה, והידע והניסיון שצברה עשוי לסייע לאיראן לקדם במהירות רבה את היוזמה הזו.
נשיא התאחדות הבלוקצ'יין והמטבעות הדיגיטליים של רוסיה, יורי פריפאצ'קין, חשף בשבוע שעבר בראיון את הכוונה של איראן להקים מסלקת כספים בינלאומית המבוססת על המטבעות הדיגיטליים. לדבריו, ההסכם המשולש עם איראן וארמניה מסייע מאוד לאיראנים להקים את המערכת אשר תעקוף את המערכות הבנקאיות הבינלאומיות ותשמש לסחר ישיר בין חברות איראניות לעולם, ובעיקר בין המדינות הלא מערביות לרבות רוסיה. זמן קצר אחר כך, אישר נגיד הבנק האיראני עבדולנאסר חאמטי כי הבנק יוזם מערכות חלופיות לסוויפט הבנקאי שנחסם בפני הבנקים האיראניים. נשיא רוסיה פוטין הוסיף רמז משלו כשהודיע בסוף נובמבר כי רוסיה ושותפותיה פועלות בנמרצות למציאת התחליף לסוויפט.
אלא שמדובר במהלך ארוך טווח שהשלכותיו רחוקות מלהיות מיידיות. לבד מהטכנולוגיה הכרוכה בכך, הקמת מערך סוויפט מבוסס מטבעות דיגיטליים מצריכה ביסוס משפטי ובכלל זה חקיקה במדינות השותפות למהלך, ואולי אף חקיקה בינלאומית. כלומר, שנים לא מעטות של הקמת המסגרת המשפטית לצד ההתקדמות הטכנולוגית הנדרשת לכך.
בלי מכס: סחר חופשי עם מדינות אירו-אסיה
כחלק מהניסיונות לעקיפת העיצומים, הגדיל לאחרונה משרד החוץ האיראני את המחלקה הכלכלית שלו, מינה סגן שר חוץ לעניינים כלכליים, ופתח נציגויות כלכליות בעשרות מדינות שעמן הוא מבקש להרחיב את המסחר. מדובר בעיקר במדינות השכנות, ובאסיה בכלל. שר החוץ ג'וואד זריף הגדיר את מטרת משרדו בתקופה זו כדיפלומטיה כלכלית, ובעשרות מסעותיו בעולם הדגש מושם על הסוגיה הזו. המטרה המעשית של המהלכים הללו היא יצירת שווקים חדשים והגדלת שווקים קיימים בענפי המסחר שאינם קשורים לתעשיית האנרגיה - נפט וגז - שעליה מוטלים העיצומים הכבדים ביותר.
יש פירות למתקפת הדיפלומטיה הכלכלית. בשבוע שעבר אישרה הוועידה שנתית של האיגוד הכלכלי של מדינות אירו-אסיה (EAEU) שהתכנסה בסנט פטרסבורג, רוסיה, הסכם ביניים לסחר חופשי בין המדינות החברות באיגוד - רוסיה, ארמניה, בלארוס, קזחסטאן וקירגיזסטאן - לבין איראן. ההסכם אמור להיכנס לתוקף כבר בתחילת השנה הקרובה, ולפיו יוסרו כל המכסים במסחר בין איראן למדינות ה-EAEU מתוך מטרה להגדיר את היקף הסחר הישיר הזה ב-50% בתוך שנתיים. ההסכם לא כולל נפט ומוצריו, גז טבעי וכל מה שקשור בענף האנרגיה, והדיונים על הסכם קבע לסחר חופשי אמורים להסתיים עד תחילת 2020.
בפועל מדובר בעיקר במסחר בין איראן לרוסיה, שסומנה בטהראן כמטרה גיאופוליטית וכלכלית ראשונה במעלה, לאור התנגדותה להסכם הגרעין ויכולתו של נשיאה ולדימיר פוטין לנקוט במדיניות עצמאית הנוגדת בלי חשש את המדיניות האמריקאית.
רוסיה מעניקה כאן לאיראן דלת כניסה רחבה לשוק הרוסי, יחד עם השווקים של ארבע המדינות האחרות ואוטוסטרדה לעקיפת העיצומים האמריקאיים. עם זאת, בשלב הנוכחי מדובר על היקפים לא גדולים של מסחר. בחודשים מארס-אוקטובר המאזן המסחרי (לא כולל נפט ומוצריו) עם מדינות ה-EAEU הראה יצוא איראני בהיקף של 236 מיליון דולר, כ-1% בלבד מהיצוא האיראני הכולל, והיבוא ממדינות אלה עמד על 807 מיליון דולר, כ-3% מסך היבוא. מדובר בגידול של 76% לעומת התקופה המקבילה ב-2017, ועדיין, גם גידול מאוד משמעותי של מאזן מסחרי זה מוגבל בהשפעתו על הכלכלה האיראנית. ההערכה היא כי בטווח הארוך יותר ההשפעה תהיה ניכרת, ככל שהעיצומים יגרמו לעוד חברות מערביות לסגת מאיראן.
הנה באה הרכבת: מרוסיה לאיראן, גשר להודו
איראן מנהלת בחודשים האחרונים משא ומתן כלכלי נרחב עם הודו, שלו משמעות כבדת משקל במסחר במרחב הזה של העולם. ראשית, בהקשר להסכם אזור הסחר החופשי שהוזכר כאן, הודו מבקשת להשתמש באיראן כתחנת מסחר עם מדינות ה-EAEU ובעיקר עם רוסיה. אבל הנקודה החשובה יותר, וגם זו שהמגעים ליישומה מתקדמים למדי, היא הקמת רשת מסילות רכבת שיקשרו בין רוסיה דרך קזחסטאן לנמלי איראן במפרץ המוליכים להודו, בנדר עבאס וצ'בהאר, ובכך יקצרו את הדרך המסחרית בין המדינות ויביאו לחיסכון ענק בעלויות השינוע.
הפרויקט מכונה מסדרון התחבורה הבינלאומי צפון-דרום, והרוסים, כך לפי פקידים איראנים בכירים, ישקיעו ברשת רכבות זו 3 מיליארד אירו. בד בבד, הודו אמורה להשקיע חצי מיליארד דולר בשיפוצו והרחבתו של הנמל האיראני בצ'בהאר, העיר הדרומית ביותר במדינה השוכנת לחוף הים הערבי, בואכה האוקיינוס ההודי. התוכנית הזו עדיין לא סגורה והודו מנסה להחריגה ממסגרת העיצומים האמריקאית, בין השאר תוך הדגשה כי שיפוץ הנמל והרחבתו הם לצרכים אזרחיים בלבד, לא כולל נפט ומוצריו. הממשל עדיין לא נתן תשובה, אך הודו היא בין המדינות שקיבלו היתר זמני להמשיך לרכוש נפט מאיראן עוד שישה חודשים.
רשת רכבות אחרת הנמצאת בתכנון, בין רוסיה לאיראן הפעם מעברו המערבי של הים הכספי, עוברת דרך אזרבייג'אן, הרפובליקה הקווקזית שבשליטת הנשיא אילהאם אילייב. לאילייב קשרים מסחריים וביטחוניים ענפים עם ישראל, אך לא אחת הוא הכריז כי קשר זה אינו סותר את הקשרים המסחריים והדיפלומטיים עם טהראן. השלטונות בבאקו הכריזו בקיץ כי בכוונתם להשקיע כחצי מיליארד דולר ברשת המסילות שתחצה את המדינה מצפון בגבול עם רוסיה לדרום בגבול עם איראן.
נדמה כי איראן, בצוק העיתים והעיצומים, מנסה להשיב לעצמה את מעמדה בתחנת מעבר מסחרית חשובה, ממש כמו בימיו של מרקו פולו.
הצלחה נוספת של איראן היא בגידול של ממש במסחר עם שכנות אחרות. כך הוכפל היקף המסחר עם אפגניסטאן בשנת התקציב האיראנית האחרונה, שהסתיימה במארס 2018, לעומת תחילת העשור. גרף הגידול ממשיך לצמוח גם בחודשים האחרונים. אבל הנתונים מורים כי היקפי המסחר הללו מהווים עדיין חלק לא גדול בקשרי המסחר של איראן, ויידרשו שנים ארוכות תוך מעבר מכשולים לא קטנים ובראשם העיצומים האמריקאיים עד שלמהלכים אלה תהיה השפעה של ממש על הכלכלה האיראנית.
לצד זה, המסחר עם סין ממשיך לפרוח, הסינים הסיטו את כל הקשרים המוניטריים עם איראן, קרי ההעברות, ההמרות והתשלומים לבנק המסחרי קונלון, כלומר מסחר ישיר בין הבנקים האיראניים בלי מעבר בסוויפט הבינלאומי. האמריקאים עדיין בוחנים את אופי המסחר הזה, אם הוא מפר או לא את העיצומים, ועדיין לא ברור אם יפעלו נגד הבנק הסיני.
בינתיים, עד שהמהלכים עוקפי העיצומים יתממשו, מורת הרוח של האזרחים מהשלטונות גוברת. סקר שביעות רצון שהתפרסם באתרי אופוזיציה איראניים מראה כי כמעט 90% מהאזרחים לא מרוצים מביצועי הממשל.