סופרמרקט / צילום: אייל פישר
אגירת כסף מזומן כבר לא תוכל לסייע בעסקאות גדולות
אחד השינויים הדרמטיים הצפויים להתחולל ב-2019 הוא כניסתו לתוקף ב-1 בינואר של חוק צמצום השימוש מזומן. החוק אמור להגביל את היכולת של כלל הציבור להשתמש בכסף מזומן מעל תקרה מסוימת, ואמור לשנות את הרגלי הצריכה של כולנו, במובן זה שהוא מנסה לעודד את הציבור לעבור לאמצעי תשלום דיגיטליים.
החוק קובע מגבלה על השימוש במזומן בכל עסקה שערכה עולה על 11,000 שקל לעוסק או על 50 אלף שקל לאנשים פרטיים. העיצום יחול רק על הסכום ששולם במזומן, כאשר קרובי משפחה יוחרגו מהחוק.
הצעת החוק נועדה לחזק את המאבק בהון השחור, שנאמד ב-350 מיליארד שקל - כסף שמממן בין היתר את פעילות ארגוני הפשיעה והטרור. הכוונות מאחורי החוק טובות. הנתונים התקופתיים המעידים כי ההון השחור המתגלגל בארץ מוערך ב-22%-23% מהתל"ג - בין 190 מיליארד שקל לכ-230 מיליארד שקל. במדינות מערביות מתוקנות מדברים על היקף הון שחור של כ-10%-15% מהתל"ג.
איך ישפיע החוק החדש על הכיס שלנו? לדברי מומחה המס, רו"ח ועו"ד רמי אריה, "כל בעלי העסקים צריכים להקפיד שהתשלום שהם מקבלים על עסקה שהערך שלה מעל התקרה הקבועה בחוק לא יעלה על 10% משווי העסקה במזומן ובכל מקרה לא יותר מ-11 אלף שקל, אחרת הם צפויים לעיצום כספי. רשות המסים כבר הודיעה שהיא תבדוק את הקבלות והפירוט על אופן התשלום".
ההשלכה המשמעותית ביותר של החוק היא שאין טעם לצבור מזומנים יותר לצורך תשלומים על עסקאות גדולות, בהם תשלומים לשיפוץ הבית למשל. "אלה שצברו מזומנים נמצאים בבעיה כעת", אומר אריה, "כי הם לא יכולים להשתמש במזומן בסכומים גבוהים, למשל בעסקאות בין אנשים פרטיים למכירת רכב לא ניתן לשלם מעל 50 אלף שקל במזומן, וגם בעסקת מקרקעין צריכים לדווח איך שולם התשלום. הקושי המשמעותי שלהם הוא שאם הם רוצים ללכת לבנק ולהפקיד את המזומן שצברו, אז על כל הפקדה מעל 50 אלף הבנק חייב לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון".
בשורה התחתונה: מילות הקסם היום עבור מי שיושב על הר מזומנים הן כנראה "הליך גילוי מרצון אנונימי". אבל יש להם חלון מצומצם מאוד להשתמש בהליך הזה, במסגרת תשלום כופר (10%-25% מהסכום) שתוקפו פג ב-31 בדצמבר.
● אלה לוי־וינריב
דירוג אשראי אישי: טוב לצרכן? לא בטוח
כמו באמריקה, החל מאפריל 2019 יהיה לכל אזרח ישראלי דירוג אשראי אישי שיישמר במאגר נתוני האשראי החדש שמקים בנק ישראל. מאותו רגע, כל מי שיבקש בבקשת אשראי לבנק או לגוף אשראי מוכר אחר - יישאל האם הוא מוכן לחשוף את דירוג האשראי שלו. לאחר קבלת תשובה חיובית יפנה אותו גוף לאחת משלוש לשכות האשראי וזו תשלוף ממאגר נתוני האשראי את הדירוג. כל הפעולה אמורה להימשך לא יותר מכמה דקות ולעלות סכום חד-ספרתי של שקלים.
במאגר נתוני האשראי של בנק ישראל יישמרו נתונים על כל ההלוואות שלקחתם - ובמיוחד על תשלומים וחובות שלא פרעתם בזמן. את הנתונים מעבירים למאגר הבנקים וגופי האשראי לצד רשויות הגבייה והאכיפה, שמעבירות מידע שלילי על חייבים. בעתיד ייתכן שגם העיריות, תאגידי המים וחברת החשמל יעבירו למאגר מידע על אי תשלום חשבונות בזמן. לצורך הלוואה יוכלו לשכות האשראי לשלוף מהמאגר את הרקורד של מבקש האשראי שלוש שנים אחורה. לצרכים אחרים, שאינם כרוכים בזיהוי אישי, ניתן יהיה למשוך מהמאגר נתונים חמש ואף עשר שנים אחורה.
למה זה טוב? מאגר נתוני האשראי נועד לאפשר תחרות אמיתית בין גופי האשראי. הרקורד של מי שמבקש אשראי הוא השיקול המרכזי שלפיו אפשר לתמחר את הסיכון שבמתן ההלוואה ולפיו נקבעת הריבית או במחיר שמבקשים מהאזרח לשלם תמורת האשראי. כל גוף שנותן אשראי בישראל (ולא מדובר רק בבנקים) מנהל היום מאגר כזה על לקוחותיו שלו, אבל התוצאה היא שלבנקים הגדולים יש יתרון עצום על פני כל יתר השחקנים פשוט מכיון שיש להם הרבה יותר לקוחות. החשיבות של מאגר נתוני האשראי היא בכך שהוא מאפשר תנאי משחק שווים לכל השחקנים, מתוך הנחה שינצלו זאת כדי להתחרות על מחיר האשראי.
הניסיון מארה"ב לא מבשר טובות. כל ידיד שחי בארה"ב יספר לכם שה-credit scoring שלו יכול להיות צרה צרורה. כל עוד אין בעיה, זה לא ממש עוזר לקבל אשראי זול, אבל אם חלילה תאחרו בתשלום אחד קטן - תיקלעו לבעיות, לא רק בהשגת הלוואות ומימון אלא שבאינספור גופים אחרים שמתנים את השירות שלהם בדירוג האישי. בבנק ישראל מבטיחים שכאן זה יהיה אחרת. רק מי שיבקש אשראי יידרש למסור את הדירוג שלו - וגם אז תעמוד בפניו אפשרות לסרב.
בשורה התחתונה: האם זה באמת יועיל לצרכן? בכלל לא בטוח.
● עמירם ברקת
חשבונות החשמל והמים עולים: הצרכן ישנה הרגלי צריכה, ועדיין ישלם
במקביל לזרם הדיווחים על מבול ההתייקרויות שצפוי במשק בתחילת 2019, פרסמו משרד הכלכלה והתעשייה ומשרד האוצר את המלצות הוועדה לשיפור התחרותיות במגזר העסקים הקטנים והבינוניים והעצמאיים. הוועדה ישבה במשך כשנה, שקדה על המלצות והניחה המלצות בהיקף של כ-600 מיליון שקל שיש ביישומן כדי להיטיב עם רבבות במגזר העסקי.
"אני מוותר על כל ההטבות האלה, שלא יעשו לי טובות עם מצגי שווא ועם בלופים", אמר השבוע בשיחה עם "גלובס" נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, יוסי אלקובי. "מה עוזרות כל ההטבות האלה, אם אני קם בבוקר ורואה שהמדינה סידרה גל של עליות מחירים שאני ועמיתי לא נוכל לשרוד? ההתייקרויות האלה יעלו למגזר העסקים הקטנים והבינוניים כמעט 200 מיליון שקל בשנה, רק בגלל התייקרות החשמל והארנונה".
ההתייקרות הצפויה במחירי החשמל, בשיעור של יותר מ-8% מעוררת דאגה רבה בקרב התעשיינים. ראש אגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים, נתנאל היימן, נותן את הדוגמה האישית שלו. "עבורי, כבעל עסק בראשון לציון, עליית מחירי החשמל תוביל להגדלת ההוצאה ב-16 אלף שקל בשנה". עליית מחירי החשמל צפויה להוביל לעלייה של 4.5% גם במחיר המים. הסיבה: מחיר החשמל שדרוש להפקת מים מותפלים מגולם במחיר המים שכולנו משלמים. כשברקע גובר החשש ממבול של התייקרויות שיורגשו בכיס של כל אחד ואחד, גם במערכת הפוליטית נשמעים קולות הדורשים לפעול - אם כי נראה שהסוסים כבר ברחו מן האורווה.
בשורה התחתונה: הציבור הוא זה שיידרש לשנות שוב את הרגלי צריכה כדי למנוע מהמכה בחשבון החודשי להיות כואבת יותר.
● יובל אזולאי
שוק הרכב: לקנות רכב ירוק? לא בטוח שזה ישתלם
הצבע הדומיננטי בזירת הרכב הישראלית ב-2019 יהיה הירוק. זו תהיה השנה הראשונה, שבה יוצעו ויימכרו בישראל כלי רכב חשמליים "נטו" בהיקפים לא זניחים ואנחנו לא מדברים רק על רכבי בוטיק יקרים ויוקרתיים, שמכוונים למעריצי אלון מאסק - אלא גם על כלי רכב חשמליים משפחתיים במחירים שנגישים ללקוחות פרטיים או לכל הפחות לציי רכב.
המשך השגשוג של המגמה הסביבתית הזו תלוי ישירות בקיומם של "ירוקים" מסוג אחר. הכוונה היא להכנסות המדינה ממיסוי רכב ודלק בהיקף של כ-15 מיליארד דולר בשנה, שהופכות את ענף הרכב לאחד ממקורות החליבה החשובים והאהובים ביותר על האוצר. אלא שכאן ניצבים מקבלי ההחלטות בפני ניגוד אינטרסים: מצד אחד, עידוד תחבורה ירוקה ונקייה הוא רצוי ומבורך במישור הלאומי, שלא לדבר על כך שהוא נראה טוב בקמפיינים של פוליטיקאים (בל נשכח, שמדובר בשנת בחירות).
מצד שני, המשך החדירה הנרחבת של כלי רכב כאלה תדרוש הטבות מס הולכות וגדלות, ובטווח הארוך תאיים להקטין את ההכנסות האדירות של המדינה ממיסוי על בנזין וסולר. הסיכוי שהממשלה תסכים לייבש את באר הנפט שמממנת כל כך הרבה פנטזיות פוליטיות, הוא קלוש. בוודאי לא כאשר "בור תקציבי" נמצא באופק. לפיכך שנת 2019 צפויה להיות שנה של ישיבה על הגדר הגבוהה שתנסה למצוא איזון בין שני הצדדים.
סביר מאוד להניח, שנראה גם ניסיון "לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה", לפחות מבחינה תדמיתית. כך, למשל, באמצע השנה תעודכן נוסחת "המיסוי הירוק" על כלי הרכב. מטרת העדכון היא להקשות על כלי רכב חדשים לקבל את הטבות המס "הירוק", ובשורה התחתונה להגדיל את הכנסות המדינה ממסים. אבל אפשר להמר, שהמהלך הזה ילווה בקמפיין הסברה אגרסיבי, שיעטוף אותו בעטיפה סביבתית וידגיש את ההישגים המרשימים של האוצר בעידוד עליית כלי רכב נקיים על הכביש. כלומר, המכוניות ומחירי הליסינג יתייקרו, הכנסות המדינה יגדלו - אבל מישהו ינסה לשכנע אותנו שזה בכלל לטובתנו.
הצד השלישי שיהיה דומיננטי, במישרין ובעקיפין בזירת הרכב הישראלית ב-2019 הוא ענף האוטו-טק הישראלי. הענף הזה מושך כיום לכאן הרבה תשומת לב והשקעות מכיוון תעשיית הרכב הבינלאומית ומונע מהממשלה והאוצר להמשיך להתעלל בשוק הרכב - ובלקוחותיו - כאילו אף אחד בעולם לא רואה ולא שומע. בנוסף הממשלה יודעת, שעוד איזה "אקזיט" רציני נוסף בענף הזה יכול למלא את מכלי המסים באוצר. אולי לא כמו שעשתה עסקת הענק של מובילאיי, שסגרה פינה בגירעון התקציבי של 2017 כולה, אבל בהחלט לשפר את התמונה הכוללת.
בשורה התחתונה: הרבה פוליטיקה והבטחות, אבל אל תצפו לרכבים ירוקים במחירי מציאה.
● דובי בן גדליהו
שוק הדיור: הקבלנים יגלגלו את העלויות למחיר הדירות
השאלה התמידית שמלווה את תחום הנדל"ן נוגעת למחירי הדירות - יעלו או יירדו. דבר אחד אפשר להגיד בוודאות לגבי השנה הבאה: סדרה של חקיקות שמקורן ביוזמות להגביר את תחום הבטיחות באתרי הבנייה, ייקרו את עלויות הבנייה עבור הקבלנים ב-2019. וזה אמור לעניין את כולנו, כי אם לקבלנים זה עולה יותר, אז מחיר הדירה צפוי לעלות.
חקיקה שכבר עברה בקריאה שנייה ושלישית בחודש שעבר, ושתיכנס לתוקף בפברואר הקרוב, היא הצעת חוק "עוזר בטיחות באתרי בנייה". החוק החדש קובע שיש למנות לצד מנהל עבודה עוזר בטיחות שתפקידו לסייע באכיפת הבטיחות באתר הבנייה (אתרים שבהם נבנה מבנה שגובהו מעל שבעה מטרים ושטחו גדול מ-1000 מ"ר). המשמעות: הקבלנים יידרשו להעסיק עובד נוסף באתרי הבנייה שימלא את התפקיד - מה שאומר משכורת נוספת שיצטרכו לממן.
בעוד פחות מחמישה חודשים ייתכן ומבצעי בנייה ייאלצו להעסיק גם מנהל עבודה קבוע, לרבות בעבודות שיפוצים שונות. החוק מ-1988 קובע שבכל מקום שבו מבוצעת בנייה, יהיה נוכח מנהל עבודה, בין היתר כדי להתמודד עם נושא הבטיחות. תקנות שהוציא משרד העבודה ב-2014, החריגו לא מעט מקרים שבהם ניתן לוותר על מנהל עבודה קבוע. העניין הוא שתקנה איננה חוק, ולפני מספר שבועות התוקף שלה פג. בעקבות קול זעקה שהשמיעו קבלנים, ובעיקר קבלני השיפוצים, האריכו במשרד העבודה את התקנה בחצי שנה, אך יתכן שמאפריל הקרוב נחזור למצב שבו בכל מקום שבו מתבצעת בנייה, קבלנים יהיו חייבים להציב אדם נוסף. המשמעות: הוצאה כספית משמעותית נוספת. זו כאמור עלולה להתגלגל על רוכשי הדירות.
הלאה. החלטה אחרת מבטיחה אף היא לחזק את תחום הבטיחות באתרי הבנייה: לפי הסכם שנחתם בשבועות האחרונים בין ההסתדרות, ומשרדי האוצר והעבודה ישונה תקן הפיגומים באתרים לתקן אירופאי, שאמור להיות מתקדם יותר. עם זאת, מזהירים קבלני הפיגומים, כי עלותם של הפיגומים החדשים גבוהה עד פי ארבעה. בנייר עמדה של התאחדות בוני הארץ - הארגון היציג של הקבלנים, שנחשף לאחרונה ב"גלובס" נכתב כי מדובר בתוספת מיידית של כ-8,000 שקל לכל דירה חדשה. קבלני הפיגומים, אגב, לא קיבלו את התחשיב והצהירו שהעלות תהיה גבוהה יותר ותעמוד על כ-15 אלף שקל לכל דירה.
בשורה התחתונה: נקבל אתרי בנייה בטיחותיים יותר, אך ההזנחה רבת השנים בתחום ככל הנראה תתגלגל לכיסינו בשנה הקרובה.
● גיא ליברמן
שוק העבודה: הטיפים של המלצרים ייחשבו כשכר
החל מ-1 בינואר 2019 התשרים (טיפים) שמקבלים מלצרים ומלצריות במסעדות ובבתי הקפה ייחשבו כחלק משכר העבודה שמשלם להם המעסיק. "כספי התשר בענף המסעדנות צריכים להיחשב כהכנסת המסעדה, וכל הכנסה של המלצר מתשר צריכה להיחשב כהכנסת עבודה שלו מאת מעסיקו. זאת, גם אם התשר שולם ישירות למלצר; גם אם הוא לא עבר דרך הקופה; גם אם שולם באמצעי תשלום נפרד מזה שבאמצעותו שולמה הארוחה; וגם אם הוא לא נרשם בספרי המסעדה או ביומן השירות", קבעו שופטי ביה"ד הארצי לעבודה בפסק דין שניתן כבר במארס 2018 וכאמור, יחול משנה הבאה.
המשמעות היא שהחל מ-2019, הטיפים שמשאירים הסועדים למלצריות ולמצרים שייכים לבית העסק והוא חייב להשתמש בו לצורך תשלום שכר עבודתם של העובדים שקיבלו את הטיפים. בהמשך לכך, על המעסיקים - בעלי המסעדות ובתי הקפה, יהיה להתחשב בטיפים של המלצריות בעת שהם מפרישים משכרם לקרן פנסיה, ולביטוח לאומי. משמעות נוספת היא שהביטוח הלאומי צריך יהיה להתחשב בכלל שכר המלצרים, כולל התשרים, כשהוא מחשב את דמי האבטלה שלהם זכאי מלצר (שפוטר).
ומה לא הולך להשתנות? כפי שבית הדין ציין בעצמו, וכפי שהבהירו לאחרונה ב"גלובס", עוה"ד טלי ירון-אלדר ורני שוורץ, אין לפסיקת ביה"ד הארצי בעניין הטיפים למלצרים השלכות על תחום המס, מאחר שבית הדין נעדר סמכות עניינית לקבוע כל קביעה בתחום זה.
בשורה התחתונה: איך כל זה ישפיע על הכיס שלנו, הלקוחות? ההשפעה צפויה להיות שולית, או לא מורגשת. ההפרשות לזכויות הסוציאליות של המלצרים יגדלו, אבל השכר שקיבלו במזומן, יקטן בהתאם ויגיע לקופת המעסיק.
● חן מענית
תחבורה: ללא תשלום במזומן באוטובוסים
החל משבוע הבא, תל-אביב תצטרף לירושלים ונוסעים יוכלו לעלות לאוטובוסים בגוש דן אך ורק עם כרטיס רב-קו - ולא יוכלו לשלם לנהג במזומן. הדבר הוגדר על-ידי משרד התחבורה כ"מהפכת התחבורה הציבורית", למרות שבסך-הכול כמעט וניישר קו עם אירופה, שם התופעה נפוצה כבר מזמן. הנהגים יפסיקו להיות קופאים, אנחנו נוכל לעלות מכל הדלתות, האוטובוסים יתעכבו פחות זמן בתחנה, בכך יתקצר גם זמן נסיעתם ורמת השירות לנוסע תשתפר. אז למה "כמעט" כמו באירופה?
אם נסתכל בפרטים הקטנים של "המהפכה", לא ברמת הכותרת אלא ברמת הנוסע הפשוט, נראה כמה חסרונות בולטים שיסרבלו את חייו: החיסרון הבולט ביותר הוא שלא ניתן לטעון את הרב-קו במזומן, זאת בניגוד לאירופה. רק בלונדון עצמה פרושים מעל 3,000 מכונות להטענת כרטיסי נסיעה במזומן. רק שבשונה מלונדון, בישראל חלק ניכר של ממשתמשי התחבורה הציבורית בישראל ובפרט באוטובוסים, הם לא אנשי העסקים המעונבים אלא דווקא אלה שאין ברשותם כרטיסי אשראי - בני נוער ופנסיונרים. החיסרון הנוסף הוא שבמרבית האוטובוסים אין מכונות תיקוף בדלת השנייה. קחו לדוגמה את ירושלים, שם כבר חצי שנה לא ניתן לשלם במזומן אך עדיין בשני שלישים מהמקרים הנוסעים עולים דווקא מהדלת הקדמית ומייצרים פקק בכניסה - דבר שניתן היה למנוע אילו היו שמים מכונת תיקוף גם בדלת האחורית.
התושבים הוותיקים עדיין יוכלו להמשיך לשלם במוזמן אצל הנהג - דבר חשוב והכרחי. אבל מה לגבי הספונטניות? אותם אלו שאין להם רב-קו וירצו לעלות לאוטובוס שבמקרה עובר, תיירים, או ילד שלא קם בזמן לבית הספר ופספס את הטרמפ של אבא - הם עדיין יוכלו לנסוע באוטובוס, אך יצטרכו לשלם כפול: לקנות כרטיס רב-קו אנונימי אצל הנהג ואז לטעון אותו במכונה שבאוטובוס.
בשורה התחתונה: גם אם זה נשמע לא "תפור" עד הסוף עדיין, כדאי לזכור שמדובר ביוזמה חשובה של משרד התחבורה שאמורה לתת מענה גם לעמוס הנהגים וגם להקל בעתיד על הנוסעים. התקלות הקטנות? הן יסתדרו מתישהו בהמשך.
● סוניה גורודיסקי
שדה התעופה רמון: הי דרומה לאילת, אבל לא בטוח שבזול
אחרי לא מעט דחיות וכמעט שש שנים מאז שהחלה בנייתו - שדה התעופה בתמנע על שם אילן ואסף רמון רמון צפוי להיפתח לפעילות בתחילת 2019. האם מדובר בבחינת גיים-צ'יינג'ר בענף התעופה הישראלי? תלוי את מי שואלים. הנמל צפוי להחליף בהדרגה את נמל התעופה שבלב העיר אילת ואת נמל התעופה עובדה המשמש בעיקר לטיסות בינלאומיות שמטרתן להגדיל את הפעילות התיירותית באילת בעונת החורף - מטרה שהציב לעצמו משרד התיירות ושמיושמת כיום באמצעות כ-50 טיסות שבועיות מיעדים שונים באירופה. טיסות אלה ינותבו לשדה התעופה החדיש רמון.
במהלך בניית השדה הורה שר התחבורה ישראל כ"ץ להאריך את מסלול הנחיתות וההמראות מ-3.1 ק״מ ל-3.6 ק"מ ולהגדיל את מספר החניות בו ל-60 כדי להתאימו גם למטוסים גדולים וזאת משני טעמים, ראשית כדי לאפשר נחיתות חירום בשדה התעופה רמון שישמש כשדה חלופי לנתב"ג בעת הצורך. ושנית, הגדלת המסלולים תאפשר גם לקיים טיסות מסחריות של מטוסים רחבי גוף מיעדים רחוקים. קיבולת השדה היא כ-2 מיליון תיירים - ולהבדיל מנתב"ג הוא אינו מוגבל בשעות הטיסות לאור העדר תושבים בסמוך לו.
חברות התעופה הזרות שטסות כיום לאילת מאירופה כוללות רשימה מכובדת שלא נעצרת רק בחברות לואו קוסט, גם לופטהנזה ואייר אירופה נכללות ברשימה. הן מקבלות סבסוד של 60 אירו לכל נוסע, וזהו תמריץ חשוב שמביא את עשרות אלפי התיירים לעיר אילת. בשדה התעופה רמון יקבלו החברות פטור מתשלום של מסי נמל למשך שלוש שנים.
לצד הפעילות הבינלאומית החשובה רמון צפוי לשמש גם כשדה שבו ינחתו החברות הישראליות שיביאו את תיירי הפנים לעיר אילת והם מהווים את רוב רובה של הפעילות התיירותית בעיר. תנועת הנוסעים בטיסות פנים עומדת על 1.4 מיליון נכון ל-2018. ישראייר וארקיע מפעילות טיסות משדה דב, מחיפה ומנתב"ג לאילת, המחיר לכרטיס בטיסות אלה הוא גבוה אמנם מזה שמשלמים התיירים שמגיעים לאילת מאירופה, אלא שהתייר הישראלי שמוכן לשלם גם יותר מ-350 שקל לכיוון עושה זאת משיקולי נוחות - מהמרכז ישר למרכז העיר אילת. כשהמטוסים ינחתו ברמון, הנוחות הזו תקבל ממד אחר לאור המרחק של שדה התעופה מהעיר (כ-19 ק"מ).
אבל כדי לטוס מהמרכז לאילת חשוב להעיף מבט על הצד השני - אם ייסגר שדה דב ביולי 2019, נכון להחלטת הממשלה האחרונה בנושא, תושפע פעילות הפנים בצורה דרמטית כאשר שדה דה מהווה את עיקר הפעילות בטיסות הפנים לאילת. ההערכות שבמקרה כזה תנועת הטסים לאילת מהמרכז תרד ב-30%, כך עולה מדוח שהוכן עבור התאחדות המלונות אילת. עוד מזהיר הדוח כי ירידה בהיקף הנוסעים עלולה להביא לצמצום מספר הטיסות לאילת ולפיכך להתייקרות במחיר הטיסות.
בשורה התחתונה: הכדאיות של כל הסיפור חייבת להתבטא גם במחיר.
● מיכל רז-חיימוביץ'
שוק הקנאביס: המרוץ של המגדלים לעמוד בתקנות
שנת 2019 תהיה קריטית לתעשיית הקנאביס כולה ולמספר חברות בה. בסוף מארס 2019 צפויה רפורמת הקנאביס החדשה להפוך לסט התקנות הבלעדי המסדיר גידול, ייצור, הפצה ושיווק של קנאביס בישראל. המשמעות היא שמי שבאותו היום לא יגדל, ייצר או ישווק לפי תקני הרפורמה - לא יוכל לגדל קנאביס רפואי לשוק הישראלי, ואפילו לא יוכל כלל לגעת בצמח קנאביס ולו למטרות ניסוי, כי הצמח יהפוך בלתי חוקי עבורו.
מספר חברות שמגדלות ומשווקות היום קנאביס לפי התקנות הישנות, עדיין לא הראו כי הן עומדות בתקנות החדשות. כזו היא למשל חברת תיקון עולם, שנחשבת לחברה הגדולה ביותר בסקטור הקנאביס הרפואי בישראל ובעלת פעילויות מכניסות גם בחו"ל. החברה עובדת במרץ כדי לעמוד בתקנות בזמן, וסביר כי תעמוד בהן, אך מדובר בכל זאת בסיכון. גם החברות בטר קנאביס ופארמוקן, שמתכננות להתמזג לשלדים בורסאיים, עדיין לא הוכיחו שהן עומדות בתקנות החדשות.
מלבד סוגיית הרפורמה, במהלך 2019 יבחנו הצהרות של מספר חברות קנאביס בבורסה שחזו הכנסות ראשונות גבוהות ב-2019, ועד היום לא הייתה להן פעילות מסחרית כלל.
והיצוא? הוא יועמד כנראה להחלטת ראש הממשלה שוב ב-2019, אולי יותר מפעם אחת. אם היצוא יאושר, כנראה שזה יקרה ב-2019. אם זה לא יקרה אז, כנראה שזה כבר לא יקרה תחת ההנהגה הנוכחית. ממילא אם לא יאושר היצוא ב-2019, הזירה העולמית כבר תהיה כה תחרותית שלא תהיה ביצוא הקנאביס בשורה בסדר גודל לאומי.
גם מבחינת צרכן הקנאביס הרפואי 2019 תהיה נקודת מפנה. מי שרוכש את הקנאביס ישירות מן החברות המייצרות אותו היום, כבר לא יוכל לעשות זאת אלא יצטרך לרכוש אותו בבתי מרקחת, או משירות דמוי בית מרקחת שהחברות הללו יקימו, ושיצטרך לעמוד גם הוא בתקינה חדשה. הקנאביס לא יימכר עוד לפי זנים אלא לפי ריכוזי חומרים פעילים, תחת שמות מותג של החברות המשווקות. מבחינת המחיר, אם עד כה סופק קנאביס בכמות שרשם הרופא במחיר קבוע של 390 שקל, הרי שכעת המחיר יוצמד לכמות. מי שצורך מעט קנאביס יהנה מירידה במחיר ומי שצורך כמות גדולה עלול לספוג עליה גדולה במחיר, כאשר בבירור סל התרופות לא ידון במימון הקנאביס לפחות עד השנה הבאה. הצימוד של כמות למחיר אמור למנוע זליגה, כאשר עד כה לקוחות רבים קנו מעל לכמות המדויקת שהם זקוקים לה, שיהיה, ולכן היה לחלקם מה לחלק או למכור לחברים.
השוק הישראלי מחכה ללגליזציה מלאה של קנאביס לשימוש בידורי, אולם העתיד של חקיקה כזו כרגע לא ברור. בתחום זה מתארגן בג"ץ וגם בו לא נאמרה המילה האחרונה.
בשורה התחתונה: פיתרונות חלקיים לסוגיה רק במארס 2019.
● גלי וינרב
הונאות שרלטנים ברשת: התוכנית שתגן על הכיס של הקשישים
התופעה של המכוערת שבה נציגי מכירות חסרי מצפון מפעילים לחץ על קשישים בשיחת טלפון במסגרתה הם דוחפים להם מוצרים באלפי שקלים - קיימת מזה שנים. השיטות משתכללות, העדויות כואבות, והתופעה מעת לעת אף עולה לכותרות. השלרטנים מתחלפים (או מחליפים את שם החברה) ועולם כמנהגו נוהג. אלא שנדמה ש-2019 תביא עמה בשורות של שינוי: תוכנית מקיפה שאושרה לאחרונה צפויה לצאת לדרך במהלך השנה הבאה - והיא, כך מקווים תשים סוף לעושק הקשישים.
התוכנית כוללת שורה של סעיפים שאמורים להרתיע את השרלטנים - בין היתר מדובר על החמרת הענישה הפלילית מ-3 שנות מאסר ל-5 שנים; הגדלת הקנסות הכספיים כולל הטלת סנקציות אישיות על נושאי משרה; הגדלת תקנים ותקציבים להסברה; ואולי הסעיף החשוב ביותר - לחייב את חברות האשראי להיות צלע פעילה בעסקה, ולחייב את החברות להפסיק להעביר תשלומים לחברות בהתאם להגדרות של הרשות להגנת הצרכן ל"עסקאות בעייתיות".
רוח השינוי מנשבת גם במעשים: השבוע נעצרו 12 חשודים בעושק קשישים כולל בעלי חברות ומנהליהן וכולל המוקדנים שעסקו במלאכת העושק. לפני כחודש השיתה הרשות להגנת הצרכן קנס של 5.3 מיליון שקל על חברה בשם ביג סייל שהונתה קשישים. בהמשך השבוע הנושא עלה לדיון לוועדת הכלכלה של הכנסת כשלשם המחשה הובאו עשרות חבילות של מוצרים שדחפו נציגי מכירות לקשישים. במהלך הדיונים הוצגו נתונים לפיהם פועלות בישראל כ-120 חברות שיווק שהונו ועשקו קשישים בסכום ממוצע של 85 אלף שקל לכל קורבן.
בשורה התחתונה: מאחר ומדובר בעניין כואב שנוגע לכולנו - נסתפק לפחות בתקווה שהרשויות יצליחו להעביר את התוכנית לביצוע.
● מיכל רז-חיימוביץ'