ירקות בסופרמרקט/ צילום: אייל פישר
חברות המזון מעלות מחירים כי לטענתן שכר העבודה התייקר? במשרד האוצר גורסים אחרת. בשנת 2016 הגיע שיעור הרווחיות של חברות המזון הפרטיות לרמתו הגבוהה ביותר לפחות בעשרים השנים האחרונות, שיעור העומד על כ-13%, רמה גבוהה משמעותית מזו האופיינית לחברות הפועלות בענף התעשייה המסורתית או של יבואני מוצרי מזון - כך עולה מסקירה שמפרסם היום הכלכלן הראשי באוצר. עם זאת, סקירת אגף הכלכלן הראשי באוצר, רלבנטית לתקופה שקדמה לזו שבה מתרחש גל העלאת המחירים הנוכחי. אך לא רק זאת, הסקירה המלאה הינה עד סוף 2016, כך שישנה תקופה שבה העלאת שכר המינימום באה לידי ביטוי אך אינה נכללת בבדיקת האוצר ביחס לרווחיות החברות. כלומר, המסקנות אליהן הגיעו כלכלני האוצר, אינן בהכרח רלבנטיות למה שקורה בחודשים האחרונים.
על פי הסקירה, במהלך העשור האחרון בו עלו מחירי המזון בשיעור חד בשיעור נומינלי של 24% (ובשיעור ריאלי של 5%), עלה שיעור הרווחיות של עשר חברות מזון גדולות פרטיות שנבדקו כמעט פי שניים.
באוצר כנראה רואים בטענות המזון כי ייקרו מחירים בגלל השינויים בשכר המינימום כמעין "בלוף", כשהם טוענים היום, כי "בניגוד לטענות חברות המזון לא נמצאה חשיפה משמעותית של חברות אלו להעלאת שכר המינימום". ובאופן כללי, כי הוצאות השכר שלהן ביחס למחזור "רשמו ירידה משמעותית בעשרים השנים האחרונות", כאשר גם לאחר עליה מסוימת במשקל זה בשנת 2016, "עדיין נמוך פרמטר זה בהשוואה היסטורית".
גל העלאות מחירי המזון, עליו הכריזו לאחרונה כמה מהחברות המובילות במשק, רובן פרטיות, העלה מחדש על סדר היום הציבורי את סוגיית יוקר המחיה בישראל. על רקע טענות חברות המזון לפיהן שחיקה משמעותית ברווחיותן, כתוצאה ממספר גורמים שאינם תלויים בהן, בכלל זה עליית השכר במשק בכלל ושכר המינימום בפרט, מאלצים אותם לנקוט במהלך זה של העלאת מחירים, באוצר החליטו לבחון את הסוגיה.
האמצעי היעיל ביותר לבחינת טענות אלו הינו ניתוח הדוחות הכספיים של החברות. אלא, שבניגוד למקטע הקמעונאי, בו חלק הארי של רשתות השיווק, בוודאי הגדולות שבהן, הינן חברות ציבוריות, ולפיכך דוחותיהן הכספיים חשופים לציבור, חלק הארי של יצרני ויבואני המזון בישראל הינן חברות פרטיות, לפיכך חל חיסיון על דוחותיהן הכספיים.
באוצר בחנו את רווחיותן של חברות המזון הגדולות הפרטיות ובראשן ככל הנראה, תנובה, אסם, החברה המרכזית, ואחרות, בהתבסס על דיווחי החברות לרשות המסים. בהקשר זה, בולטת העובדה שבניגוד למקטע הקמעונאי, בו כמעט כל החברות הגדולות הן ציבוריות, בקרב חברות המזון הגדולות רק מיעוט נסחר בבורסה בת"א (ביניהן שטראוס, נטו, וחברות המשקאות טמפו ויפאורה שלא נכללו בבדיקה).
לפי האוצר, ניתוח ההשפעה הפוטנציאלית של העלאת שכר המינימום על חברות אלו מלמד כי דווקא בשנים שלאחר העלאת שכר המינימום, "עליית השכר הממוצע בחברות אלו הייתה נמוכה משמעותית מאשר בשנים הקודמות", כמו גם בהשוואה לשיעור עליית השכר במשק בשנים 2017-2014. כמו כן נמצא כי משקל הוצאות השכר של החברות ביחס למחזור המכירות שלהן נמצא קרוב לרמתו הנמוכה ביותר מאז תחילת העשור הקודם.
על מנת לבחון בכל זאת את רווחיות חברות המזון הפרטיות, התבססו באוצר על הדוחות הכספיים שמגישות החברות בישראל לרשות המסים. בשל מגבלת החיסיון, ממצאי הניתוח אינם חושפים באופן פרטני את נתוניה של אחת מהחברות. ועדיין, "התמונה העולה מניתוח זה יש בה כדי לשפוך אור על מידת ההצדקה להעלאת המחירים הנוכחית", כותבים באוצר.
באוצר מציגים את התפתחות הרווח לפני מס, בהחזרת משכורת המנהלים לחברה, ושיעור הרווחיות (סך הרווח לפני מס ביחס למחזור המכירות) של עשרה יצרני ויבואני מזון פרטיים מהמובילים במשק, בכלל זה כאלו שכבר הכריזו על העלאת מחירים.
ניתוח זה מוצג על פני תקופה ארוכה של 20 שנה (2016-1997). הממצאים מצביעים על כך שבשנת 2016 עמד שיעור רווח זה על רמה של 12.7%, רמתו הגבוהה ביותר לפחות בעשרים השנים האחרונות. מעבר לזה, גורסים באוצר כי "זהו שיעור רווחיות חריג לחברות הנמנות על התעשייה המסורתית, ועל ענף יבואני מזון".
לפי נתוני האוצר, סך הרווח לפני מס של עשר החברות שנבדקו עמד בשנת 2016 על כחצי מיליארד שקל, המשקף כאמור שיעור רווחיות של כ-13%. לשם השוואה, בשנת 2007 עמד שיעור רווחיות זה על כ-7% בלבד. דהיינו, בין השנים 2016-2007, במהלכן עלה מדד מחירי המזון (ללא פירות וירקות) בשיעור נומינלי של 24% (ובשיעור ריאלי של 5%), עלה שיעור הרווחיות של החברות כמעט פי שניים.
עוד עולה מהסקירה, כי כאשר בוחנים את התפתחות שיעור הרווחיות של חברות המזון הפרטיות הגדולות ניתן להבחין במגמה של עליה בשיעור זה מאז 2005, כאשר זו נבלמה לתקופה קצרה בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011. בהקשר זה מציינים באוצר כי "בקרב כלל חברות המזון הירידה בשיעור הרווחיות בתקופת המחאה החברתית הייתה משמעותית יותר".
באוצר מציינים כי יתכן והגידול בשיעור הרווחיות של יצרני המזון משנת 2005 נבע לפחות בחלקו מקריסתה של רשת קלאבמרקט באותה שנה, אשר הביאה לצמצום התחרות בין רשתות השיווק, וללחץ פוחת מצדן לבלימת העלאת מחירים מצד ספקי המזון. עוד מזכירים באוצר, כי ועדת קדמי מצאה כי לאחר קריסת קלאבמרקט, "הרשתות הגדולות והספקים הגדולים ניצלו את כוחם כדי ליצור קשרים חוזיים ועסקיים בלתי הוגנים שהגבילו את התחרותיות".
באוצר גורסים כי העובדה לפיה שיעור הרווח לפני מס של חברות המזון הפרטיות הגדולות החל לעלות באמצע העשור הקודם, כאשר במקביל באותה תקופה החל המהלך של ההפחתה הדרמטית בשיעור מס החברות "יש בה כדי להעצים גידול זה בשיעור הרווחיות, שפירושו עליה משמעותית עוד יותר בשיעור הרווח הנקי".
"עליית שכר המינימום השפיעה פחות מאשר בכלל המגזר העסקי"
בנוסף, כאמור, ביקשו באוצר לבחון את השפעת שכר המינימום על תוצאות החברות. מהסקירה עולה כי כאשר בוחנים את השינויים בשכר הממוצע של עובדי חברות המזון הפרטיות הגדולות בין השנים 2017-2011, תוך חלוקה לשתי תקופות: זו שלפני העלאת שכר המינימום (2014-2011) לזו שלאחריה, ומשווים לשיעורי השינוי בשכר הממוצע במגזר העסקי, עולים כמה ממצאים. כך, בין השנים 2017-2014, במהלכן הועלה שכר המינימום בשלוש פעימות, עלה השכר הממוצע לעובד בחברות המזון הגדולות בשיעור של 3% בלבד, לעומת עליה של 7.9% במגזר העסקי. דהיינו, העלאת שכר המינימום בחברות המזון הגדולות באה פחות לידי ביטוי מאשר במגזר העסקי כולו.
לפי הניתוח שמציג האוצר, כאשר בוחנים את ההשפעה האפשרית של העלאת שכר המינימום על חברות המזון הגדולות, תוך "מספר הנחות, ובהיעדר נתונים על היקף שעות העבודה של העובדים", נמצא כי "אכן העלאת שכר המינימום מצאה ביטוי בגידול בהוצאות על שכר מינימום בחברות אלו", אולם "לא מדובר בגידול משמעותי במונחים כספיים, בוודאי בהשוואה להיקף המכירות של חברות אלו".
עוד גורסים באוצר כי על רקע "העובדה לפיה במשך כמעט שני עשורים נרשמה ירידה בהוצאות השכר של חברות המזון הגדולות ביחס למחזור המכירות", ניתן היה לצפות, "בסביבה תחרותית יותר, לירידת מחירי המזון המיוצרים על-ידי חברות אלו".