אביגדור ליברמן."אני פרגמטי" צילום: הדס פרוש פלאש 90
משהו התקלקל לאביגדור ליברמן בדרך. עד לפני כמה שנים זה נראה חלק ומבטיח. תואם לתוכנית הרב-שנתית שלו לראשות הממשלה: גידול קבוע במנדטים של ישראל ביתנו, לצד הכרה וצבירת ניסיון מוכח בדיפלומטיה, ביטחון וכלכלה. הוא איש מסודר. התוכנית היתה מסודרת. מסע ארוך של "עולה חדש", "רוסי", דובר "ימין" בלי להתנצל ובמבטא כבד - כנגד לכל הסיכויים, האפליה, ההדרה, התנשאות והדעות הקדומות ששולטות כאן.
ואז משהו קרה. צמיחת המנדטים נעצרה. אולי בגלל החקירות נגדו, אולי "פרשת ישראל ביתנו" שבה נגועים אנשיו, ואולי לקלקול קוראים נפתלי בנט, שגוזל המנדטים מימין. ייתכן שהסיבה היא האיש הכי קרוב אליו, לטוב ולרע, כבר 30 שנה - בנימין נתניהו, שמדי פעם חושש ממנו ומחליש אותו. ליברמן "מחזיר" לו באמירות קשות שמבטיחות לו כותרות, ראיונות וכמובן את תמיכת שונאי-ביבי.
ליברמן יודע שהתוכנית הגדולה לא זרמה בדיוק כפי שתוכננה. הוא ראה את ירידת המנדטים ורואה את דיכאון הסקרים. אבל, הוא בטוח שעוד יהיה ראש הממשלה. הוא בטוח שבשלב מסוים לא יהיה מישהו אחר מנוסה, אמין, אחראי, מקובל ומוכר (פה ובעולם) כמוהו. שהוא יהיה זה שיחליף, מתישהו, את נתניהו. אחרי הכל ליברמן בן 60 ונתניהו בן 70. החקירות של ליברמן נגמרו, ושל נתניהו בעיצומן. הנחת היסוד היא שנתניהו ינצח בבחירות הבאות. אבל, יש משהו שנתניהו חושש ממנו, ממש מפוחד. משהו שאיננו מספיק גלוי, אחרת למה הוא "מתאבד" על 'חוק גדעון סער'?
בבחירות המוניציפליות בנובמבר האחרון חיזקה ישראל ביתנו משמעותית את כוחה, וגם ההתפטרות מתפקיד שר הביטחון תוך ביקורת קשה על נתניהו - נותנים לליברמן תקווה ליישום התוכנית מעלה-מעלה. הנה עוד משהו שמחזק את ההערכה שמעמדו דווקא מתחזק: בתקשורת חזרו לעסוק בחשיפות כאלה ואחרות נגדו.
בישראל ביתנו מדברים על זכייה ב-13-12 מנדטים בבחירות הבאות. זאת פוזיציה שבה אי-אפשר להקים ממשלה בלעדיה. לא ממשלת ימין לא ממשלת שמאל. האם זה משנה לליברמן? לא ברור. הוא כבר היה עם קדימה של אריאל שרון ואהוד אולמרט ועם הליכוד של נתניהו. "אני פרגמטי", תמיד אמר על עצמו. "אני לא נעול, אני לא קנאי", ואם יראה שמצב העניינים באזורנו משתנה - גם הוא ישנה את דעותיו ("גלובס", פברואר 2010).
איווט לובוביץ' ליברמן, הגיע לישראל בגיל 20 מקישינב, מולדובה. ב-1988 יצר קשר עם נתניהו והתחיל את המסע. ב-1996 צעד צמוד אליו למשרד ראש הממשלה. ליברמן היה המנכ"ל החזק והכול יכול של משרד ראש הממשלה, אבל אחרי שנה פורסם ש"התפטר". האמת היא שפוטר על ידי נתניהו, כנראה כי צבר הרבה כוח.
כועס, אך לא מובס, הלך לעשות עסקים. גם כי להט הצלחה תמיד היה לו ובעיקר כי לא רצה להיות תלוי כלכלית. הוא רצה להיות עשיר והוא אכן עשיר. בהמשך התחבר לבסיס העלייה הרוסית והקים את ישראל ביתנו. "מה שידעתי לעשות עבור ביבי והליכוד - אני יודע לעשות עבור עצמי", אמר אז.
הטיפוס בעזרת העולים השתלם. בבחירות הראשונות ב-1999 ישראל ביתנו לוקחת 4 מנדטים. בבחירות 2003 - 7 מנדטים (רשימה משותפת עם האיחוד הלאומי). בחירות 2006 - 11 מנדטים. 2009 - 15 מנדטים, מפלגה שלישית בגודלה. מעולה לעולה כוחנו עולה. באותה שנת-שיא נכלל ליברמן גם ברשימת 100 נבחרי העולם של המגזין "טיים". הוא היה משוכנע שמצא את הנוסחה. עוד בחירות עוד מנדטים.
עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה, הם שבו לזוגיות הוותיקה. ב-2009 מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ושר החוץ. גם אלה שעיקמו שפתיים בהתחלה פתחו בפניו אחר כך את שערי הבית הלבן, דאונינג סטריט 10, ארמון האליזה, בית ממשלת הפדרציה הרוסית במוסקווה, ביי'גין, עצרת האו"ם ועוד. הוא הצליח לשנות את תדמיתו המאיימת והפך לדיפלומט מחויט.
כך מימש את שלב ב' בתוכנית: מיומנות והכרה דיפלומטית. שלב א', מיומנות במשרד כלכלי, כבר היתה לו קודם, אחרי שהיה שר התשתיות ושר התחבורה בממשלת אריאל שרון ואהוד אולמרט, אצלו גם פתח את המסלול הביטחוני ומונה לשר לעניינים אסטרטגיים.
ב-2012 התחברו סיעות הליכוד-ישראל ביתנו ובסוף השנה הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגד ליברמן בעניין השגריר בבלארוס. הוא פרש מהממשלה, החבר-נתניהו שמר לו את התפקיד הנחשק עד שזוכה בבית המשפט וחזר.
הזוגיות שוב החזיקה בקושי שנה. בקיץ 2014, יום לפני תחילת מבצע צוק איתן, תקף את נתניהו וממשלתו שהיא "התגלמות האופורטוניזם", פירק את האיחוד עם הליכוד, התחיל לפרסם סטטוסים לוחמניים כינה את נתניהו "שקרן רמאי נוכל".
שנה אחרי, הם חזרו והתחברו. כהרגלם. במאי 2016 מונה איווט לשר הביטחון. הצעקה שקמה בשמאל, אצל "יפי הנפש" לדבריו, התקשורת והדיפלומטיה בארץ ומחוץ לה - לא הזיזה לו שערה מהזקן. הוא חייך כמי שמכיר גם את נפש מתנגדיו וגם איך הופכים אותה. תוך כמה חודשים הוא אכן שבה את ליבם של בכירי "התשקורת השמאלנית". מתון, שקול, תומך, סובלני, הורה לכבד את החלטות בג"ץ לפינוי התנחלויות, לערביי ישראל קבע מתווה "המקל והגזר" - עונשים לצד הרחבת בנייה ערבית. לימין, לגב הפוליטי, ל"בייס", הוא נראה הרבה יותר מדי רך - וזה הגביר עוד יותר את פירגון השמאל אליו. שום דבר לא מקרי. "אני פרגמטי" כאמור. אלאור עזריה כדוגמה: לפני שהיה שר ביטחון קרא לשחרורו. אחרי שנכנס לתפקיד, אמר שאם יורשע צריך לתת לו חנינה אוטומטית, אחרי ההרשעה - קרא לכבד את פסק הדין.
אבל כוחו הבסיסי, ישראל ביתנו, המשיך להתדרדר. בבחירות 2013, יחד עם הליכוד, ירדו המנדטים שלו ל-11. בבחירות 2015 - 6 בלבד. אחר כך עזבה אורלי לוי אבקסיס וצבירת המנדטים שלה בסקרים התחילה לאיים. הסקרים שלו לעומת זאת - נמוכים. לפעמים נעים סביב אחוז החסימה. כך קרה שבינואר השנה התפרסמה ב"גלובס" הכותרת הבאה: "איחוד חוזר עם הליכוד? אולי עם כחלון? אביגדור ליברמן מתחייב בראיון ל-G ש"ישראל ביתנו" תרוץ לבד בבחירות הקרובות. מדגיש שהוא "לא רואה בחירות ב-2018", ובינתיים, מתחת לפני השטח, עסוקים פעילי המפלגה שלו בלהמציא לו קהל חדש של צעירים ימנים, שלא מזוהים עם העלייה, ואפילו - תחזיקו חזק - תל אביבים.
בנובמבר פרש ממשרד הביטחון. עוד אהבה גדולה התקלקלה לו. הוקרבה למען המטרה הגדולה להיות ראש ממשלה. הוא אהב להית שר הביטחון. לפני חודשים נקבעה לי פגישה איתו. בערב. בקריה. הוא הגיע באיחור טרוט עיניים, מותש, מודאג, מתוח. החולצה המגוהצת-תמיד קמוטה, העניבה עקומה. מה קרה? בחיים לא נראית כל כך עייף. אני לא יוצא מכאן עד שאני יודע שכולם פה, השיב. מי? מה? איפה הם? למחרת בבוקר בחדשות הודיעו שבלילה התקיימה לחימה קשה ביישוב פלסטיני עוין.
עוד משהו שאמר אז: "המזל של ישראל זה שביבי ואני יושבים כאן - אני לא יודע מה היה קורה אם אחרים היו פה. תאמיני לי ואל תשאלי שאלות". עוד אמר: "אני חושב שכל החיים שלי הכינו אותי לתפקיד הזה. כן, ככה אני מרגיש. כל הצעירים הנפלאים האלה שאף אחד לא יודע את שמם ולא איך הם נראים - עלי. באחריותי. אני כל הזמן דואג. בחיים זה לא היה לי". אז כבר לא הכל דבש? "הם דבש - המצב פחות ואני פחות".
האיש שלמד להכיר גוונים חדשים של אפור / יובל אזולאי
אלה היו שנתיים וחצי גדושות עבור אביגדור ליברמן בתפקיד שר הביטחון, עד שהתפטר בנובמבר בחמת זעם, כי לא נתנו לו, לפחות לטענתו, לתת לצה"ל לנצח/לכסח בעזה.
את השיעור על הפער העצום שבין מה שרואים מספסלי האופוזיציה לבין מה שלומדים מהדוחות המודיעיניים ה"שחורים", שמונחים על שולחנו של שר ביטחון הוא קיבל מהר מאוד, שינן את החומרים היטב - והפנים. הוא למד, כפי שביום מן הימים אולי ילמדו גם נצים אחרים כמו נפתלי בנט, שהמציאות הביטחונית בשכונה הזאת מתקיימת בספקטרום של 50 גוונים של אפור - וכי שחור ולבן זה שוליים צרים ומסוכנים.
ליברמן אהב את המשרד, את העיסוק בקודש הקודשים של מדינה, שמוקפת באויבים. אלה האיראנים שמתבססים בסוריה; חיזבאללה ששוקד על דיוק עשרות אלפי טילים; אלה התקיפות התכופות, עלומות יותר ועלומות פחות, בעומק שטח סוריה; המשבר החמור וחסר התקדים עם הקרמלין בעקבות מטוס הביון הרוסי שהסורים הפילו; זאת המציאות בעזה, עם בלוני ועפיפוני תבערה; מנהרות הטרור מעזה ומלבנון; רוחות המלחמה מדרום ומצפון שנשבו כאן יותר מדי ימים במהירות של 200 קמ"ש.
שר ביטחון מן העבר, שכבר נח על משכבו, נהג לומר בארשת של רצינות לכתבים הצבאיים שנהג לתדרך, שלו ידעו מה כתוב ומה מצולם בתיקייה שלצדו - היו מדירים מעיניהם שינה. אמירה כזאת היתה תקפה שבעתיים לו יצאה מפיו של ליברמן, אבל גם בימים מתוחים ולחוצים הוא סיכם ב"הכל גן עדן".
כשיריביו הפוליטיים עקצו והתריסו, דיווחו על פסיביות שגילה מסביב לשולחן הקבינט ופסקו שהוא לא הותיר חותם במשרד הביטחון, ליברמן לא גילה סימני התרגשות: את עורו הוא עיבה עוד הרבה לפני שהאריך את הפתיל באותו הליך כירורגי מפורסם, שבאמצעותו גם הסביר את כניסתו לממשלת נתניהו למען התמנותו לתפקיד שר הביטחון. "מה חדש", שאל לא פעם בשיחות סגורות, "אנחנו כבר יודעים שהספורט הלאומי שלנו הוא לגנוב קרדיט מאנשים אחרים".
את ההליך למינוי האלוף אביב כוכבי לרמטכ"ל הבא של צה"ל הוא ניהל בצורה חלקה ובשקט יחסי. זאת, לצד החלטה חסרת תקדים על הקמת חיל טילים ורקטות חדש בצה"ל, שידע להנחית מכות אש מהירות ומדויקות לאיומים שנמצאים במרחק של עשרות עד מאות קילומטרים.
החלטה משמעותית נוספת, ייתכן שהחשובה ביותר שקיבל בתקופתו כשר ביטחון, עשויה לנבוט בתוך כשנתיים, אולי פחות, בצורה של מערכת נשק עתידנית שתיירט טילים ורקטות באמצעות קרני לייזר ממוקדות ורבות עצמה. כבר שנים שישראל חולמת על מערכת כזאת, שתדע ליירט במהירות האור ובעיקר בעלויות זעומות, את פצצות המרגמה והרקטות שמומטרות על העורף הישראלי מצפון ובעיקר מדרום.
בסבב הלחימה האחרון בעזה שוגרו לעבר ישראל כמעט 500 רקטות בתוך פחות מיממה וביום לחימה עתידי עם חיזבאללה, המספר הזה עשוי לזנק לכ-1,500 רקטות וטילים - לכל נקודה בישראל.
ליברמן משוכנע שפער העלויות בין טיל מיירט של כיפת ברזל, שמחירו כמה עשרות אלפי דולרים לבין רקטה עזתית שמחירה כמה מאות דולרים - לא סביר בעליל. מבחינתו, המשימה הלאומית להורדת יוקר המחיה יכולה להיות תקפה גם במערכת הביטחון.