תחנת הרכבת בצמרת קבוצת הביטוח מגדל של שלמה אליהו נמשכת, והקבוצה רחוקה ממציאות של "שקט ניהולי", לה היא זקוקה.
עד אשר שלמה אליהו, מוותיקי ענף הביטוח ומי שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו, רכש את קבוצת מגדל, הובילו אותה שנים רבות היו"ר אהרון פוגל והמנכ"ל יונל כהן, שבעצמו החליף את איזי כהן שגם היה בתפקיד זה שנים רבות. עד שאליהו הגיע למגדל, ההנהלה שלה הייתה מהיציבות בענף הביטוח. המציאות הזו השתנתה כמעט מיד ברגע שהגיע, וזה הגיע לשיא (זמני?) בשבועות האחרונים.
בתחילה, באופן טבעי היו"ר פוגל הלך. כעבור זמן מה גם יונל כהן כבר זז הצדה. אלא שמאז ועד היום היו בצמרת הקבוצה, הן בחברה האם הציבורית והן בחברת הביטוח שמתחתיה, עופר אליהו, עודד שריג, ענת לוין, יוחנן דנינו ואחרים, והשניים הנוכחיים: פרופ’ עודד שריג (בסיבוב שני בקבוצה של אליהו), יו"ר מגדל ביטוח, ודורון ספיר, מנכ"ל מגדל ביטוח ומגדל אחזקות הציבורית, מאז יוני האחרון.
בכל אופן, העזיבה של שריג בתוך חודשים אחדים, ובפעם השנייה, אינה מפתיעה לאור ההתנהלות במגדל בשבועות האחרונים. אליהו לא הסתיר את העובדה שהוא לא מרוצה ממה שקורה במגדל ביטוח, ומכך שהוא לא קובע מה קורה בדירקטוריון מגדל חברה לביטוח. הוא רצה להקים ועדה שבמידה רבה תעקוף את שריג ואת ספיר. זה לא קרה רק בגלל שהממונה ד"ר משה ברקת לא אהב את הדרך בה אליהו עשה את זה.
אלא שמתברר שאליהו בכל זאת רצה ששריג יפסיק לחסום אותו ביחס למגדל ביטוח, וביטול הוועדה המיוחדת שרצה להקים לא מנע ממנו לפעול להשגת מטרותיו. שריג כנראה הבין זאת והחליט לקבל את ההחלטה בעצמו.
מאז שלהי 2012, מועד העברת השליטה במגדל לאליהו, ועד היום, מגדל החליפה מנהלים בשרשרת. לעומת זאת, המתחרות המצליחות יותר, הראל, הפניקס וגם איי.די.איי ביטוח, התאפיינו דווקא ביציבות בהנהלה שמתווה את הדרך.
פער זה מעלה שאלה: האם חוסר השקט במגדל הוא תוצאה של ההצטיינות היחסית של הראל והפניקס, שבניהול מישל סיבוני ויאיר המבורגר בראשונה ואייל לפידות בשנייה, או אולי דווקא מדובר באחת מהסיבות לכך שפער שהיה לטובת מגדל נעלם, ואילו הפער לטובת הראל והפניקס נפער בשנים האחרונות? בכל מקרה, סיבת ההתפטרות של שריג, בעברו הרגולטור של השוק, פוגעת בבטן הרכה של אליהו - התפיסה הרווחת לגבי יכולתו להוביל קבוצת ביטוח בממשל התאגידי הנדרש בענף.
