הדרך לשמירה על הפרטיות - להקל על האכיפה האזרחית
כאשר ארגון חמאס פרסם והפיץ לכל עבר את תמונותיהם לכאורה של חיילי צה"ל שלחמו במבצע העלום בח'אן יונס, קיבלנו תזכורת לכך שמידע מהיר ולא תמיד מהימן עובר ברשתות החברתיות בלי כל הגבלה מעשית.
אין ספק כי הדברים חמורים כאשר זה נעשה בנוגע לזהותם של פצועים והרוגים, קודם הכרזת הגורמים הרשמיים על הנתונים. התופעה החמורה אף משליכה על משפחות ההרוגים והפצועים שמגלות על פגיעת יקיריהן לא אחת מהודעות תפוצה המוניות וקבוצות וואטספ, ולא על-ידי הודעה רשמית של גורמי הצבא או המשטרה.
בתופעה הזו ניסה להתמודד ח"כ ניסן סלומיאנסקי, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, שהעלה הצעת חוק בנושא עוד לפני 3 שנים. הצעת החוק הזו מעוררת שוב את השאלה האם ראוי לנסות ולהגביל את הפרסומים ברשת.
המתנגדים לכך יצביעו על העולם הפתוח באינטרנט שמשקף את חופש הביטוי, ואת הרשתות החברתיות השונות כגולת הכותרת של העולם הזה. חקיקה להגבלת הרשת, יטענו, תהווה פגיעה בחופש הביטוי.
אבל האם חופש ביטוי הזה משמעו גם חופש הביזוי - כלי המאפשר לגורמים המפרסמים בו לזלזל, הלכה למעשה, בחוק?
במציאות שבה הרשת הופכת לפורום לפרסומים פוגעניים, כאלה שחושפים פרטים שפרסומם נאסר, הפוגעים בזכות לפרטיות או בשם הטוב, ראוי לחשוב איך ניתן למגר את התופעה.
כשעוסקים באפשרויות לכך, ניתן לדבר על מושגים כמו חינוך והטפה למתינות ברשת, שאם יעשו נכון, יסייעו לצמצם במידה מסוימת את הפרסומים הפוגעניים ברשת. אך לא די בכך.
הדרך למגר את התופעה היא להתאים את הוראות החוק. בין אם על-ידי תיקוני חקיקה של חוקים קיימים, כמו חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע, ובין אם על-ידי חקיקת חוק חדש ונפרד שיטפל בסוגיה.
ניסיון העבר הראה כי טיפול טוב בסוגיה הוא כזה שיאפשר גם אכיפה אזרחית. אכיפה כזו תיתכן אם יקבע בחוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום מרתיע כנגד פרסומים מסוג זה. דוגמה טובה לאכיפה אזרחית דומה, ניתן לראות מתחום הספאם. לפני עשור נוספה הוראה לחוק התקשורת האוסרת להפיץ מסרים פרסומיים לערוצי תקשורת המוניים, כמו מייל או מסרונים. מאז, האיסור נאכף בעיקר על-ידי אותם אזרחים החשים נפגעים מהוראות החוק ומגישים תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, פיצוי הקיים בחוק הספאם. כך יקרה אם תיקוני החקיקה יאפשרו למי שנפגע מהפרסומים מתוארים ברשת להגיש תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, שצריך להיות גבוה ומרתיע.
מאחר שפרסומים פוגעניים רבים נעשים באופן אנונימי או תחת זהות בדויה ברשתות החברתיות, יש להניח בנוסף כלים בחוק לחשיפת עבריינים אנונימיים כאלה, כלים שלא מצויים היום בחוק ביחס להליכים אזרחיים. בעבר אף התייחס לכך בית המשפט העליון, תוך שהוא פונה למחוקק ומצביע על הצורך בשינויי חקיקה מתאימים שיאפשרו לחשוף בהליכים אזרחיים עבריינים אנונימיים. עד היום הכנסת לא הרימה את הכפפה.
פגיעה באנונימיות יכולה להיתפס, אולי, כפגיעה בזכות לפרטיות. אך נראה כי האנונימיות של מפיצי הפרסומים היא זו שמביאה, בין היתר, לפגיעה קשה בזכות לפרטיות. היטיב לבטא את הדברים שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, בפסק הדין שנתן עוד בשבתו במחוזי בחיפה, כאשר קבע שם: "האנונימיות אינה שקולה לפרטיות. נהפוך הוא - דווקא האנונימיות מאפשרת פגיעה קשה בפרטיותם של אחרים".
הכותב עומד בראש הוועדה להגנת הפרטיות בלשכת עורכי הדין ובראש משרד דן חי ושות'
