הייטקיסטים ערבים / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
חסן (בן 30 מטייבה), אמיר (28 מתל אביב) וגלית (46 אם חד-הורית מאחד הפרברים במרכז), מגיעים לראיון עבודה למשרה בתחום הנדסת מחשבים בחברת הייטק גדולה ונחשבת במרכז הארץ. שלושתם סיימו בהצטיינות BSC במדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, הם אפילו למדו באותו המחזור. הם יושבים יחד מחוץ לחדר הראיונות על אותו ספסל, והם במתח. למי מהם יש את הסיכוי הגבוה להתקבל למשרה? לצערנו, התשובה ידועה מראש.
נתונים אלו בולטים לאור העלייה במספר ובשיעור הסטודנטים הערביים לצד מחסור של עובדים רבים בענף ההייטק.
לפני כשנה טען המדען הראשי בפני ראש הממשלה כי חסרים מאות עובדים בסקטור ההייטק, הנחשב לקטר של הצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל לבדו. בינואר 2010 כמות המשרות הפתוחות בהייטק (מהנדסים ומפתחים), עמדה על 834. השבוע פורסמו נתונים עדכניים ליולי 2018 המעידים על 15,000 משרות פתוחות בסקטור ההייטק (על פי דוח רשות החדשות ו-SNC). עלייה של מאות אחוזים במשרות הפנויות בתוך 8 שנים.
על אף העלייה בשיעורי ההשכלה, כאשר מדובר בשילוב אוכלוסיות מרוחקות מעולם העבודה, תמונת המצב אינה ורודה בישראל של (כמעט) 2019; היא רחוקה מלהיות כזו. על רקע העלייה בשיעור הבוגרים במקצועות טכנולוגיים, בולט חוסר השינוי באוכלוסייה הערבית.
בשנים האחרונות התעסוקה במדינת ישראל הינה בין הגבוהות שידענו מזה שנים ארוכות, אחוזי האבטלה נמוכים עד מאוד. אלפי משרות מפורסמות בכל רגע נתון, ועובדים - אין. במציאות כזו ישנה ציפייה טבעית שגם אוכלוסיות המרוחקות משוק העבודה, יוכלו להשתלב בו יחסית בקלות, וארגונים היו בוחנים את מועמדותם למשרות בהתאם ליכולותיהם וכישוריהם, ופחות לפי מוצאם, מינם, דתם, גזעם, גילם או מוגבלותם. אך הרצוי אינו המצוי.
בעשור האחרון יש עלייה חדה ומשמעותית באחוז הסטודנטים המגיעים מהחברה הערבית. בתוך 10 שנים המספר הכפיל(!) את עצמו ושיעור הסטודנטים הערביים מתקרב לשיעורם באוכלוסייה. בתחילת שנה"ל הנוכחית כ-50 אלף סטודנטים וסטודנטיות מהחברה הערבית התחילו את לימודיהם במכללות ובאוניברסיטאות. בטכניון, אחד המוסדות הטכנולוגיים המוביל בעולם, החלו את הלימודים השנה 600 סטודנטים מהחברה הערבית, מתוך סה"כ 1,800 סטודנטים חדשים (שליש מהסטודנטים, בעוד החברה הערבית היא 21% מהאוכלוסייה), מרביתם במקצועות ההייטק.
על אף הבשורה המעודדת כי סקטור ההייטק זקוק לבוגרים מוכשרים, ניתן לראות כי קיים פער עצום בין העלייה בשיעור האקדמאיים במקצועות טכנולוגיים, לבין השתלבותם בעולם העבודה בסקטור ההייטק. כאשר אנו בוחנים את כלל תחומי הטכנולוגיה והמידע, אנו רואים כי הערבים מגיעים לשיעור של 3.34% מסך המועסקים. יותר מכך, כאשר אנו בוחנים רק את תחומי הליבה (מהנדסים, מתכנתים וכד') אנו רואים כי בשנים 2014-2016 חלה ירידה חדה בשיעור העובדים המשתייכים לחברה הערבית: רק כ-1.5% מהם (130,000 אנשים) משתייכים לחברה הערבית.
הערבים הם הכוח הצומח ביותר בהייטק ותוך שנתיים הם יכולים לספק כמחצית מכוח האדם מהמחסור בסקטור ההייטק. חברות ההייטק הינן אלו שיכולות וצריכות להרים את הכפפה, לחולל את השינוי ולהתחיל מלפתוח את הדלת, לנער את הסטיגמות, להתעורר מכל החסמים שאינם קשורים לעולם העבודה ולתת הזדמנות לאלו שראויים לה.
זה לא קל לעשות שינוי, לנפץ את התבניות. להסתכל על חסן, אמיר וגלית שיושבים על אותו ספסל ולאפשר להם הזדמנות שווה להתקבל לעבודה, מבלי לתייג אותם באמצעות פרמטרים, שאף לא אחד מהם מעיד על הדרך בה הם יבצעו את תפקידם.
ללא שינוי מהותי, שוק העבודה בישראל עלול להיכנס לקיפאון. על כולנו מוטלת האחריות להוביל שינוי משמעותי ולשנות את מפת התעסוקה במדינת ישראל. להוביל תהליכים חדשניים ולשנות תבניות מיושנות. אם לא יקודם שינוי משמעותי, ישראל עלולה למצוא את עצמה בבעיה אמיתית.
ברון-גולדברג היא מנכ"לית עמותת Itworks לגיוון תעסוקתי בהייטק וזהר חוקר בכיר בתחום תעסוקה