נועם בנאי / צילום: עטיפת אלבום
נועם בנאי / להרפות
ברגעים הראשונים מתבלבלים. הקול של מאיר בנאי מגיח והולם בחלל, לופת את הלב ומתערבל בעדינות עם הקול של אביתר בנאי. אבל ההלחמה הצלילית הזו מתבררת כשייכת לקול אחר - של נועם בנאי, הבן של מאיר ובן הדוד של אביתר. זהו אלבום בכורה, בעצם איפי של חמישה שירים, תמציתי ולכן מהודק, עם מוזיקה מרשימה בכנותה ובצניעותה - "אם לומר אמת, אני לא יודע כלום", כך שר בנאי בפתיח של האלבום, וממשיך: "בין מיני שבילים רבים מבולבל מאוד".
אבל הבלבול הזה מתברר דווקא כביטחון בחתירה אל היציבות שבאהבה כשומרת ומגינה ואל הבית כמקום מבטחים. הכוחות המערערים מתוארים ביציבות וברהיטות, וההפקה של פטריק סבג מבליטה את קווי המתאר של הכישרון המוזיקלי, המילולי והשירתי הזה באור של התחלה מוצלחת וציפייה להמשך.
משפט לקחת: "ריח קטורת עולה עם השחר, ריח פחד יורד בשקיעה".
לירון עמרם / חלום ישן
הנה אלבום בכורה שכולו ציפייה גדולה שהתממשה. עוד בטרם צאתו, התמלא ראשו של לירון עמרם בכתרים רבים ובתארים כמו "פריצת השנה" ו"נסיך המוזיקה התימנית החדש". נסיך, על שום היותו הבן של אהרון עמרם, מבכירי הזמרים והיוצרים ואושיית תיעוד של המוזיקה התימנית. אבל כובד הכתרים והייחוס לא רק שלא הכפיף את זקיפותו של עמרם הבן, אלא שגם הניע אותו להוסיף קומות משלו למורשת היצירתית. ה-ח' וה-ע' האותנטיות שלו הן חומרי הבניין לעיר השירים שהוא האדריכל שלה, המהנדס והבנאי, וגם היזם-הקבלן שסוחף את המאזינים להשתקע בפרויקט המוצלח שלו, ביחד עם רועי אביטל שותפו ליצירה כמפיק וכנגן (גיטרות, בס וכלי הקשה).
יש לעמרם צליל עשיר - אוריינטלי עדכני, המורכב מרבדים של צלילים ממכרים שהניואנסים שלהם ארוגים זה בזה, מתזמרים יחדיו כלי מיתר וכלי נשיפה, גיטרות וכלי הקשה. המרכבה החשמלית שלו שועטת על לחנים זוהרים אל אהבות ברגעים שלפני סיומם הכפוי. אומנם יש לו עדיין מרחבים להתפתח בהם במחלקת המילים, למגר קלישאות כמו "הלב שבור לאלף חתיכות" ולדייק תובנות. אבל קולו כבר מובהק ומקורי, וביחד עם האינדיבידואליות שלו, הוא מתמקם בטבעיות באגף היוצרים הצעירים שמשוררים את זהותם המזרחית עם טוויסט עכשווי - כמו דודו טסה, שי צברי ומרק אליהו. כך נוצר בימים אלה גשר מרתק בין תרבויות, שהוא תרבות בפני עצמה, מסקרנת וממגנטת.
משפט לקחת: "נשארתי לבדי והספינה בוערת ונעלמת לה בים".
מעבר לכביש שש / המכונה שבתוכי
"פסגת האנושות היא הבור המושלם", שרה להקת "מעבר לכביש שש" - הרכב אינדי-רוק מבאר שבע הפעיל מאז 2014, באלבום הבכורה שלה, "המכונה שבתוכי". יעל דוד הסולנית כתבה והלחינה להפליא, עם טל דוד בן זוגה שמנגן בגיטרות וסאמפלר, ואיתם גם דוד אברהם בתופים, שי לוי בבס וישי גילרון בקלידים (עיבוד והפקה: טל דוד ויוסי שטרית).
המוזיקה של הלהקה השאפתנית הזו עזה ומתפתלת לאורך, לרוחב ולעומק, טווה חוטי סאונד סבוכים שלתוכם נופלות המילים הכבדות. אלימות פנימית מוחצנת ומושלכת בחלל וחושפת יופי גם בבוטות. לתוך ההווה הם משגרים בטבעיות תנ"כיות קדמונית, אך רלוונטית. וכך, עמוד הענן המקראי ניצב לצד כיפת הברזל העכשווית, ושניהם מנסים בכוח להגן, ונכשלים בכך, לצלילי "מאין יבוא עזרי". אלבום אמיץ ששווה להתאמץ בשבילו כי הוא מתגמל במשמעות ובהשראה.
שיר שלם לקחת: "פעם פגשתי באיש בלי שכל, שידע רק להציב בפני עצמו מכשולים. את עצמו הוא הכשיל ואותי האשים. בצער השארתי אותו לנשרים".