שביל הבריחה
"מצאנו!" כתב לי אסף אוני בהודעה מספינת הסיור אבאלונה בלב הים התיכון. זה היה בשבת בצהריים, יום קיץ של חודש אוגוסט. מיד אחר כך שלח גם סרטון ונשימתי נעתקה. עשרות אנשים, פליטים מאפריקה, מצטופפים על ספינת גומי. הנה אני יושב לי על החוף, והם נלחמים על חייהם בין הגלים. אני מביט אל האופק והנה, לרגע אחד, הם שם. כבר לא אבודים.
אסף יצא בשליחות G לספרד, להתחקות אחר נתיבי הבריחה הימיים מאפריקה לאירופה, ושב עם סיפור אנושי שאל לנו להיות זרים לו.
חשיכה מחפשת אידיאולוגיה
בודדים הם הכותבים שנחנים הן בידענות מפליגה והן ביכולת ניתוח מבריקה, כמו יואב קרני. הקוראים שעוקבים אחר רשימותיו ב-G לאורך השנים יודעים היטב על מה אני מדבר. וגם בשנה החולפת, שהייתה מסעירה בהיבטים בינלאומיים, מדובר במנת המשכל השבועית החביבה עליי לצרוך.
על רשימה אחת מיני רבות אמליץ כאן. פרסמנו אותה בסמוך ליום הכיפורים, ולא במקרה. הדמוקרטיה הליברלית נדרשת לחשבון נפש, רגע לפני שהאפלה תשתלט.
בשמלה אדומה ושתי נוצות
כשאור סיגולי אמר לי שהוא נוסע ללונדון, כדי להשתתף בכנס הדראג הגדול באירופה בעקבות הערצתו לתוכנית הריאליטי "מרוץ הדראג של רופול", לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אבל ידעתי שאני חייב לקרוא על זה. עם כל הביקורת על ז'אנר הריאליטי, יש לו גם השלכות חיוביות, בכל מה שקשור להעלאת המודעות לאנשים שמחוץ לגבולות המיינסטרים.
זו כתבה מרגשת וגם מחכימה, שכדאי מאוד לקרוא.
הסוף ממשמש ובא
"תשמע", אמרתי לדרור פויר, "אני פה בקיוסק של מיקי, ולא רואה ארטיק משמש. הכול יש - ענבים, מלון, אננס, דובדבן, אפילו קולה, אבל מה עם משמש? וכשאני חושב על זה, אני לא זוכר מתי ראיתי בפעם האחרונה ארטיק משמש. יכול להיות שהילדים שלנו כבר לא יכירו את הטעם הזה? וחמור מכל - לא ישחקו בגוגואים!?".
דרור יצא למסע בעקבות המשמשים הנעלמים והולכים מן הארץ, וחזר עם תחזית קודרת וכתבה מרתקת.
אף פעם לא שמעתם מיליארדר מדבר ככה
כשקראתי את טיוטת הראיון ששחר סמוחה עשה עם צ'רלס ברונפמן, אני זוכר בדיוק את מה שמלמלתי לעצמי, "אף פעם לא שמעתי מיליארדר מדבר ככה". מעיד על עצמו שהיה פחדן, צ'יקן-שיט, בסיטואציה שגדולה עליו, והטלנובלה המשפחתית כמובן. מיד ידעתי שיש לנו כתבת שער, וגם בדיוק מה תהיה הכותרת שלה.
בגיל 87 ברונפמן פרסם אוטוביוגרפיה חשופה, וגם בשיחה עם שחר הוא שם הכול על השולחן. כולל את האגו.
אבודים
לפחות חמש כתבות של דרור פויר מעוטף עזה ספרתי בשנה החולפת. האזור המוכה הזה, עם אוכלוסיות שבויות משני עברי הגבול שאינן יודעות מנוח, לא חדל מלהעסיק אותנו. פעם זו האופוריה ששולטת עם גלים חדשים שנישאים על השקט שבין המערכות, פעם אלה העפיפונים ובלוני התבערה, הטבע שעולה באש, וכמובן מטחי הרקטות והחוסן הנפשי המתערער והולך ככל שאובדת התקווה.
כתבה אחת של דרור נחרטה אצלי עמוק. הוא נסע דווקא אל עיירות הפיתוח, מעוזי הימין, בין נתיבות לשדרות, וחזר משם עם מועקה גדולה. "אבודים" קראנו לכתבה הזאת. כולנו.
היום שבו נשברה ברית העובדים החזקה בישראל
הם היו חזקים מכל ממשלה. ברצותם ינעלו את שערי המדינה, ברצותם יפתחו. אבל אז הכול השתבש להם, משותפים הם הפכו לאויבים. יואב צוקרמן, שהיה סמנכ"ל בחברת נמלי ישראל, חשף בספר חדש את המלחמה היצרית, שאירעה בחדרי חדרים בין הנמלים של חיפה ואשדוד.
עמירם ברקת הביא את התיעוד הנדיר אל כתבת השער של G. קריאת חובה.
עידן הרחפן
על האובססיה האנושית לצלם נדמה שנאמר כבר הכול. כולנו מתעדים את עצמנו באלפי תמונות יום אחר יום. כל יציאה עם הילדים לגינה הופכת לאלבום - ויש גם סלפי ואינסטוש. אבל לא הכול נאמר, כי זווית חדשה נכנסה לחיינו בשנים האחרונות: הרחפן. בחתונות, בטיולים, בכל סרט וסדרת טלוויזיה - הטכנולוגיה הכניסה נקודת מבט חדשה, והיא נמצאת גבוה בשמיים. כמו ההוא, או ההיא, אתם יודעים למי אני מתכוון.
צאלה קוטלר הדרי יצאה לבחון את ההשלכות בפרויקט נפלא.
כל התיקים אצלה
בעוד שהעיניים הציבוריות מתמקדות ביועמ"ש אביחי מנדלבליט, לבטח איש השנה הבאה, מי שאמונה על חוות הדעת שעליה הוא יסתמך האם להעמיד לדין את ראש הממשלה נתניהו היא הפרקליטה עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, שבעבר לא נרתעה מלשלוח לכלא ראש ממשלה, את אהוד אולמרט.
חן שליטא הביאה את סיפורה של הפרקליטה, שבחודשים הקרובים, תהפוך לדמות מאוד דומיננטית בשיח המשפטי-פוליטי בישראל. קריאה מומלצת.
דרור פויר טיפס על עגורן
"זה לא דבר פופולרי לחשוב, אבל בחיי, כשהייתי למעלה לא הבנתי איך יש 38 הרוגים בשנה ולא בשעה", זה מה שהיה לדרור פויר לכתוב כששלחנו אותו לבחון מקרוב את סוגיית האין-בטיחות באתרי בנייה בישראל. "באתרים שונים ראיתי פועלים הולכים כלוליינים על קרש דק מעל לבור בטון לא מכוסה שממנו מזדקרים מוטות פלדה אימתניים, כמעט אף אחד לא קשור לשום דבר", הוא כתב. "אין מעקות. הפיגומים עשויים מקלות של ארטיקים. אני רואה פועל משליך מקומה שנייה קאטר ברזל ענקי שנוחת צמוד לפועל שעבר במקרה. קורת עץ מפספסת במילימטרים ראש של פועל. כמעט בכל רגע יש כמעט תאונה".
ואם זו לא קריאת השכמה, רגע לפני האסון הבא, אז מהי.
שנה אזרחית טובה לכולם,
רון שוורץ, עורך G
