יהודה זיסאפל / צילום: איל יצהר
יהודה זיספל הוא מראשוני היזמים הטכנולוגיים בישראל ומראשוני המשקיעים בסטארט-אפים. ב-1975 הוא התחיל עם חברת ביטקום, שהפכה בהמשך לבינת תקשורת מחשבים, וב-1982 הקים את רד תקשורת מחשבים ביחד עם אחיו זהר. היום קבוצת רד-בינת מקיפה למעלה מ-20 חברות, בהן רדוור, רדוויז'ן, סיליקום ועוד רבות.
האחים זיסאפל הנפיקו 11 חברות בנאסד"ק, מכרו עשר חברות נוספות ורכשו יותר מ-15 חברות, הם היו מהראשונים לתת אופציות לעובדים. בעקבות החברות של רד-בינת נולדו יותר מ-100 מיזמים וחברות סטארט-אפ, חלקן הוקמו על ידי יהודה וזהר וחלקן על ידי יותר מ-50 יזמים שצמחו מתוך החברות של שני האחים.
לאורך כל שנות פעילותו העסקית, זיסאפל הוטרד מהמחסור במהנדסים והתריע על כך, אבל התשובות שקיבל תמיד היו "למה אתה חושב שיצטרכו כל כך הרבה מהנדסים? הרי בסוף לא תהיה להם עבודה והם יעברו לניו יורק". המשוואה, לפי זיסאפל, פשוטה: "בתעשייה ההייטק ככל שיש יותר מהנדסים, ככה יהיו חסרים יותר. למה? כי בהתחלה הם יעבדו, ואחר כך יקימו סטארט-אפים משלהם וייצרו עוד מקומות עבודה".
הפתרונות שזיסאפל הציע היו ממוקדים והתרכזו במחסור בבוגרי תיכון בעלי בגרות 5 יחידות מתמטיקה, ובפוטנציאל העצום שיש אצל תושבי הפריפריה, שלא מקבלים הזדמנות ושחלקם אינם יכולים לממן את לימודיהם. זיסאפל שקד על תוכניות, גייס שותפים - וגילה שלפקידי הממשלה לא אצה הדרך. זיסאפל האשים את הפוליטיקאים שהם מחפשים תשואה פוליטית מיידית ונעדרים חזון ארוך טווח. גם כיום, על אף שהרשות לחדשנות הציבה יעדים שאפתניים להגדלת מספר עובדי ההייטק, הרי שהמשאבים העומדים לרשותה מועטים ולא מיועדים לעידוד התעסוקה בענף. כיוון שכך, זולת פרויקטים בודדים כמו אינטל בקרית גת או איזור תעשיות ההייטק ביקנעם, ההייטק הישראלי מרוכז רובו ככולו בין הרצליה לנס ציונה.
פרויקטים פרטיים למיצוי הפוטנציאל
לאורך השנים יזם זיסאפל ועמד מאחורי מספר תוכניות משמעותיות, שיישמו את מה שטען כל הזמן: ברגע שצעירים ממגזרים מוחלשים מקבלים את התמיכה ואת הליווי הנכונים, הם יגיעו להישגים בדיוק כמו מקביליהם מהעשירונים הגבוהים ומהשכונות "הנכונות".
הפרויקט הראשון נקרא 'משלוש לחמש', שמטרתו לקדם תלמידי י"א וי"ב בפריפריה שנכשלו במתמטיקה ברמת 3 יחידות, וללמדם עד שיצליחו בבגרות ברמת 5 יחידות. לאורך 13 שנות פעילותו של הפרויקט הוא העמיד 2,000 בוגרי 5 יחידות מתמטיקה מדי שנה.
הפרויקט השני, "אופקים להייטק", נועד לקדם יוצאי צבא בני ישובים בפריפריה, עם העדפה ליוצאי אתיופיה וחבר המדינות, ללא תעודת בגרות ובמצב סוציו אקונומי נמוך. משתתפי התוכנית לומדים במכינה אנגלית, מתמטיקה ופיזיקה ברמה של 5 יחידות עד לשלב שבו יוכלו להתקבל ללימודי הנדסה או מדעים בטכניון או באוניברסיטת בן גוריון. בכל הזמן הזה הם מקבלים גם תשלום עבור שכר הלימוד שלהם, כמו גם מגורים ותמיכה כלכלית. כ-60% מבוגרי התוכנית התקבלו לאוניברסיטאות, והאחרים פנו למכללות להמשך לימודיהם. לאחר מספר שנים הממשלה אימצה את התוכנית והפכה אותו לפרויקט ממשלתי תחת השם "הישגים להייטק".
עכשיו יוצא זיסאפל לסיבוב השלישי בחזונו למצות את פוטנציאל התעסוקה של ישובי הפריפריה. הפרויקט הנוכחי, קמטק - קמפוס ומרכז הייטק - הוצג לראשונה במאי בכנס בינת-אקספו, יתחיל לפעול בחודש פברואר הקרוב, והוא שאפתני הרבה יותר. מדובר במסלול לימודים אקדמיים במדעי המחשב עם התמחות בסייבר, שבסופו מובטחת תעסוקה במפעלי הייטק של קבוצת רד-בינת - וייחודו הוא שכולו יתקיים בערד. משתתפי התוכנית הם צעירות וצעירים מבני העיר, הלימודים יתקיימו בקמפוס של האוניברסיטה הפתוחה שיוקם שם, וגם מקום העבודה יהיה בשלוחה של בינת שתוקם בערד. כל התוכנית כולה, משכר הלימוד ועד עלות המגורים והמחייה, תמומן על ידי הפרויקט. אם זה יצליח, זיסאפל מדבר על העתקת התוכנית לעוד 50 ערי פריפריה בישראל.
זיסאפל הוא מנהל שמרני בגישתו, מהנדס בנשמתו, חושב מסודר והעדפתו נתונה לאלקטרוניקה ושבבים. הוא מדבר בשקט, כמעט בביישנות.
מה הסיבה שלך, בגיל 75, להתחיל פרויקט חדש, דווקא בערד?
"מה שמניע את הכלכלה במדינה זה הייטק. בתעשייה המסורתית יש ירידה בפיריון ובתפוקה ובכושר התחרות, ואילו ההייטק ממשיך לצמוח ולגדול. יש לנו מחסור תמידי בכוח אדם, כי כדי שישראל תישאר מעצמת הייטק היא חייבת מאסה של מהנדסים, אי אפשר להגיע להישגים באמצעות קבוצה קטנה. בפרויקט הקודם - "אופקים להייטק" - הוכחתי שאפשר לקחת חבר'ה מהפריפריה, שלא היה להם שום סיכוי אחר, ולתת להם כלים. אבל העירו לי - וזה באמת הפריע לי - שעל אף שאני נותן הזדמנות לפריפריה אני בעצם מחליש אותה, משום שבוגרי התוכנית עזבו את הפריפריה: הם המשיכו לעבוד בחיפה ובעיקר בתל אביב.
"אז פה התוכנית שאפתנית יותר: הלימודים יהיו בערד, המשתתפים גרים בעיר ואני רוצה שהם ימשיכו לעבוד בה כך שאדאג להעסיק אותם בעיר תוך כדי הלימודים. אבל ערד היא רק פיילוט, זה ניתן לשכפול בכל מקום.
"העדפתי עיר בת 50 אלף תושבים בערך ובערד יש רק 27 אלף, אבל כשפנינו לכמה ערים - זה היה כמה חודשים לפני הבחירות המקומיות - ראשי ערים היו עסוקים ולא ידעו אם יבחרו, ומי שממש התנפל על הפרויקט היה ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד, שקידם עניינים מיד מהיום הראשון. ערים אחרות גם הן רלוונטיות, כל עוד יהיה לי פרטנר לעבוד איתו - מישהו שאני לא צריך לרדוף אחריו"
איך מתקדם הפרויקט?
"הצגנו את התוכנית בכנס שהגיעו אליו 150 איש, ובינתיים נרשמו 115 איש. זו תוכנית תובענית, שקושרת את משתתפיה לשבע שנים של תעסוקה ולימודים. עשינו כבר סבב ראיונות ראשון והמטרה היא להתחיל בכיתה ראשונה של 25-35 תלמידים, מתושבי העיר. הופתעתי לטובה: בינתיים לכל הנרשמים יש השכלה תיכונית למרות שלא דרשנו את זה, ו-15 מתוכם הם בעלי 5 יחידות לימוד במתמטיקה. הם רעבים ובעלי מוטיבציה. האנשים שגרים בה אוהבים אותה ויש בה פעילות".
יהיו כאלה שיחשדו שהמוטיבציה שלך היא לגייס כוח אדם זול שקשה למצוא בתל אביב.
"הרבה יותר קל לגייס עובדים מאשר להשקיע חמש שנים בהכשרתם. אחרי הפרויקטים הקודמים ניסיתי לשכנע את האוניברסיטאות שהדרך הנכונה היא להקים שלוחות, למשל שלוחה בדימונה של אוניברסיטת בן גוריון או שלוחה בטבריה של הטכניון. אבל התברר שות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב של ועד ראשי האוניברסיטאות) מתנגדת לזה משיקולים תקציביים ואחרים. לכן פניתי לאוניברסיטה הפתוחה והתגבש פרויקט טוב".
הממשלה משקיעה, אבל אין תוצאות
קשה להגיד שהממשלה לא מבינה בכלל שצריך להשקיע בפריפריה: בשנים האחרונות הוקצו 350 מיליון שקל חינוך טכנולוגי והכשרות מקצועיות; הוקמה קריית הסייבר הלאומית בבאר שבע, שבינתיים לא מתרוממת; 700 מיליון שקל הוקצו להגדלת מספר הסטודנטים באוניברסיטאות שלומדים את מקצועות ההייטק; לפני כחודשיים הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו להכין תוכנית חירום לאומית לפתרון המחסור בכוח אדם בהייטק; רשות החדשנות מקדמת תוכניות בעוטף עזה ובכרמיאל; בצפונה של המדינה החליטה המדינה לאחרונה על הקמת מרכז פודטק שיאגד את מפעלי המזון בסביבה עם יזמי הייטק בתחום המזון; ובאפריל השנה החליטה הממשלה על "השקעה בפיתוח מנופים כלכליים וחברתיים" בעיר ירוחם בהיקף של 123 מיליון שקל.
ואולם הצעדים עדיין לא הוכיחו את עצמם, וחלקם נמצאים בשלבים ראשוניים. בסופו של דבר המצב הנוכחי הוא כך: עיקר כוח האדם בהייטק מרוכז במרכז הארץ, והפריפריה נמצאת הרחק מאחור. לדוגמא: 77% מהסטארט-אפים נמצאים במרכז הארץ, 12% בצפון (כולל חיפה), 8% בירושלים, ו-3% בלבד בדרום הארץ כולה. אמנם יש מרכזי פיתוח גדולים בפריפריה, כמו אלו של אינטל בקריית גת ומלאנוקס ביוקנעם, אבל הפריפריה עדיין רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה.
"הבעיה עם הממשלה היא שיש אנשים טובים ויש ראייה וכסף, אבל הם לא יכולה ליזום. ברגע שהקמתי פרויקט והוכחתי היתכנות, למשל עם 'אופקים להייטק', אז הם מתחברים לזה ומאמצים את הפרויקט. גם בפרויקט הנוכחי: הממשלה כל הזמן מדברת על תקציבים עצומים, ישראל דיגיטלית, סגירת פערים, העברת כסף לפריפריה - אבל בסוף זה נגמר בכלום".
אולי בוגרי התוכנית ירצו להקים סטארט-אפים משל עצמם?
"זה מה שאני מקווה שיקרה. קודם כל הם צריכים ללמוד, לרכוש מיומנות, להכיר את העבודה, אחר כך אפשר יהיה לבנות איתם את הסטארט-אפ ובשלב הבא הם יוכלו להקים בעצמם".
אתה משוכנע שאת כל זה ניתן להקים בערד?
"ערד מתוכננת יפה, העיר הראשונה שתוכננה כבר מהקמתה. יש בה אזור תעשייה די גדול, שמרבית החברות בו הן בעיקר מהתעשייה המסורתית - חלקן נסגרו, כמו מגבות ערד. הכל עדיין לואו-טק. הבעיה בתעשיות האלו היא שהשכר נמוך יחסית ויש אלטרנטיבה בירדן ובמצרים, או שאפשר להעביר את הפעילות לסין. היתרון בהייטק הוא שבניגוד למהנדסי בניין או מעליות, שאפשר להעריך במדויק כמה נצטרך, בהייטק אין מגבלת כמות: תמיד נצטרך עוד".
מה גודל ההשקעה?
"מדובר על שלוש שנות לימודים ושנת מכינה, והסטודנטים מקבלים את שכר הלימוד ואת עלות המחיה - מדובר על כ-30 אלף שקל לשנה, או 120 אלף שקל לתלמיד לתואר. זה הרבה כסף, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה כסף שיחזיר את עצמו למדינה כמס הכנסה משכר מהנדסים בהייטק".
זו יוזמה שלך בלבד או עם שותפים?
"זו יוזמה שלי, שהצטרפו אליה שותפים כמו ח"כ רוברט אילטוב עם העמותה לקידום תעשיות עתירות ידע בנגב המזרחי, וכמובן האוניברסיטה הפתוחה, עיריית ערד ואני מדבר גם עם הקרן הקיימת לישראל שתשתתף בתקציב. עיריית ערד נותנת את התמיכה ואת המקום".
לא פנית למשרדי ממשלה כדי שישתתפו בפרויקט?
"התבגרתי מאז 'אופקים להייטק'. פעם רצתי וניסיתי לשכנע את כולם, במשך 7-8 שנים פניתי לכל משרדי הממשלה וכולם הביעו תמיכה. אני זוכר ישיבה אחת בזמן דיוני התקציב, כשאמרו לי שהם נורא רוצים את הפרויקט: היו שם ביבי נתניהו בתור שר האוצר, אהוד אולמרט שר התמ"ת, הפקידים שלהם ומהצד שלי הייתי אני כיו"ר ארגון תעשיות האלקטרוניקה והיו פרופ' איתי אבישי ברוורמן נשיא אוניברסיטת בן גוריון ונשיא הטכניון ועוד כל מיני תעשיינים. ביבי אמר: 'אני רוצה שתוך שבועיים תסכמו את הבעד-ונגד ונלך על זה', אולמרט הסכים - ואחרי חודשיים רדפתי אחרי המנכ"לים שלהם ולא התקדמתי בכלל.
"ואז חשבתי שאולי אפשר לעשות את זה לבד. הלכתי למנכ"ל בנק פועלים ולמנכ"ל בנק לאומי ואמרתי להם: 'החבר'ה האלה יהיו הלקוחות הכי טובים שלכם כי הם יהיו הייטקיסטים'. אז סוכם על הלוואה החל מהשנה השנייה, ובסופו של דבר, אף על פי שעזרו לי קרן ר"שי, בנק המזרחי ומשרד הביטחון, את רוב הכסף השקעתי לבד - כמעט 10 מיליון שקל בשנה".
קיבלת על זה החזר, או שזו הייתה תרומה למדינה?
"שום החזר".
הפרויקט הנוכחי היה יכול להיות תוכנית הדגל של משרד הכלכלה לתמיכה בפריפריה.
"אם הממשלה רוצה לקחת את הפרויקט, אתן אותו ואספק ליווי - אפילו אחרי שאתקדם ואוריד את כל דרגות הסיכון. אבל אני לא רוצה להיות זה שיוזם ומשכנע, אין לי זמן לבזבז. אני מעדיף לבצע את הפרויקט, ואם מישהו ממשרד הכלכלה רוצה - שהם יבואו אלי".
בדרך כלל יזמים מנסים לקבל כסף ממשלתי.
"הממשלה רוצה לעזור ולא יודעת איך - כי אני גוף פרטי וכדי להעביר את הכסף כי הם צריכים עמותה שניגשה למכרז וקיבלה אישור. אבל מוטב כך: הבעיה עם תמיכה ממשלתית היא שהיום יש כסף ומחר אין, ואני לא יכול לבוא לתלמידים בפרויקט של ארבע שנים ולומר שפתאום נגמר הכסף ואין להם איך ללמוד יותר. אבל במקרה הזה התוכנית תהיה כלכלית כי יוקם מרכז הייטק שיעסיק את הבוגרים".