תנופת בנייה / צילום: איל פישר
בתחילת הקדנציה שלו הציג שר האוצר משה כחלון את עצמו כ"רובין הוד ישראלי". הוא יצא לדרך עם הרבה רצון טוב, אבל עם מה שנראה כמעט הבנה וכתוצאה מכך נפגעו קשה השכבות החלשות עימן ביקש להטיב.
לפני יותר משנתיים כבר כתבתי שבעקבות המהלכים הכלכליים שיזם נחזה בתסריט הבא:
1.קבלנים ימנעו מבניית פרויקטים חדשים והיצע הדירות יצטמצם. במקביל הביקוש ימשיך לצמוח, בשל הגידול הטבעי של האוכלוסייה וכתוצאה, בטווח הארוך, מחירי הדירות יעלו.
2. הגבייה ממס תצטמצם בשל הירידה בהיקף עסקאות הנדל"ן והכנסות הממשלה יקטנו.
3. חברות בתחום הנדל"ן יקטינו את מצבת כוח האדם, מעגל האבטלה יתרחב ויגדיל את הוצאות הממשלה.
4. שילוב של אלה יוביל לצמיחת הגירעון ולהנחתת מהלומה כואבת על הכלכלה והמשק.
לצערי, כל התהליכים הללו אכן התרחשו.
שנתיים של ירידה בביקושים לרכישת דירות הובילו לירידה בהתחלות בנייה, אך המחירים נותרו כמעט ללא שינוי. לנוכח העצירה בשוק, קבלנים וקבלני משנה ירדו מנכסיהם, האבטלה גדלה וגביית הממשלה ממסים הצטמצמה ומקביל הוצאות הממשלה עלו. העובדות היבשות מראות שהשר כחלון העביר מכספינו, כספי משלם המסים, 5.2 מיליארד שקל לטובת הפחתת מחיר הקרקע בתוכנית "מחיר למשתכן". הגבייה ממסים ירדה בלא פחות מ-3 מיליארד שקל וניתן להבחין בתחילתה של מגמת עלייה באבטלה (מ-3.7% בינואר השנה ל-4.1% בנובמבר). הגירעון התקציבי חרג מיעד הממשלה, וזאת למרות שבשנים אלה האוצר זכה להכנסות לא צפויות מאקזיטים של חברות, כמו מובילאיי.
מצער לראות דפוס חוזר באופן קבלת החלטות של השר כחלון, וממנו עולה שכול מטרתו היא לקצור נקודות מיידיות בציבור. פעולותיו מיטיבות למראית עין בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך הן עלולות לגרום לנזקים קשיםף כפי שניתן לראות מעליית המחירים בחודשים האחרונים.
חברת אסם איימה להעלות מחירים בשיעור של 4.5%. במקום לטפל בשורש הבעיה ולהגיע לפתרון אמיתי, האוצר סיפק פתרון נקודתי של הקלות מס יבוא, כדי שאלה יסכימו לעכב את עליית המחירים או למזער אותן. פתרון זה מקטין את הכנסת המדינה ממס ופוגע בטווח הארוך. במילים אחרות השר העביר מכיס שמאל לכיס ימין. באותו אופן פעל כשהכריזו ברשות החשמל על עלייה משמעותית בתעריפים. גם הפעם נבחר טיפול מקומי בלבד. האוצר ביקש להכיר בהכנסה נקודתית של חברת החשמל מתביעה שניצחה בה בגובה של 400 מיליון שקל לצמצום עליית המחירים, מה שיבלום את העלייה לתקופה קצרה אך לאחריה תבוא שוב התייקרות.
2019 נראית מבטיחה הרבה יותר ויש סיבה לאופטימיות. השוק התפכח מההבטחות שהופרחו לאוויר וכעת ברור לכול שהגדלת המיסוי בתחום הנדל"ן ועודף הרגולציה לא פתרו את בעיות הדיור, אלא החמירו אותן. לכן, תחול תזוזה לכיוון שני. יזמים וקבלנים שהשכילו להיערך מראש וצלחו את התקופה המאתגרת יזכו לשנת נדל"ן פורייה.
לא ניתן להתעלם מכוחות השוק הבסיסיים של ביקוש והיצע, וכשהמים זורמים הם מוצאים את דרכם לסדק בסלע ופורצים דרכו. כך גם המשק שלנו. הביקוש והאוכלוסייה גדלים וכך הצורך בנדל"ן. האוכלוסייה בישראל מונה כ-9 מיליון אזרחים וגדלה בקצב של 2% לשנה, כלומר כ-200 אלף איש נוספים מדי שנה. האוכלוסייה הזו זקוקה למגורים, אם ברכישת דירה או בהשכרה. מה עוד שהימים האחרונים מזכירים לנו כי השווקים הפיננסים בעולם ובישראל סובלים מאי יציבות. תנודתיות חדה מרתיעה משקיעים. גם הסחורות והמטבעות לא בטוחים בימים אלה. מי שמחפש יציבות חלקית יכול להשקיע בשער הדולר וליהנות מריבית של 3% ויותר אבל הנועזים שמוכנים להסתכן תמורת סיכוי לרווח גדול יותר יעדיפו לשים את הונם בנדל"ן, בעיקר במוצרים המבוקשים והזמינים היום.
כל אלה מביאים אותי למסקנה כי שנת 2019 תהיה טובה. שוק הנדל"ן יחזור להיות פעיל, ההכנסה ממסים תגדל משמעותית והגירעון ירד. הביקושים הכבושים יתפרצו לאחר שנתיים של המתנה ומפירות השנה המוצלחת הזו ייהנה כבר שר אחר בממשלה הבאה.
הכותב הוא מנכ"ל ובעלים משותף של קבוצת חג'ג'