חוות טחנות רוח באשגולה, אתיופיה/ צילום:רויטרס Kumerra Gemechu
בשבוע שעבר התרגשנו כולנו, בצדק, כשצפינו בסגן י', בן קהילת יוצאי אתיופה, קובע תקדים חשוב ביותר בכך שסיים קורס טיס וקיבל את כנפי הטיסה שלו. זה היה ציון דרך בקנה מידה היסטורי בדרכה של הקהילה אל לב הקונצנזוס הישראלי, לשילוב מוחלט ואמיתי ולשוויון הזדמנויות בכל המובנים.
המראות המרגשים מחצרים עוררו בי תחושות מעורבות. השמחה וההזדהות עם סיפורו של סגן י' ואמו הגיבורה, שהלכה ברגל בערבות סודן בדרכה לישראל, התערבבו עם תחושת האכזבה מכך שבמשך שנים רבות בהן זכיתי להיפגש עם אלפי יזמות ויזמים בהייטק הישראלי, מעולם לא נפגשתי עם מנכ"ל של חברת סטארט-אפ, או מנכ"לית, בני קהילת יוצאי אתיופיה. אין המדובר רק במנכ"לים בני העדה: אם זכרוני איננו מטעה אותי, מעולם לא פגשתי בבני הקהילה בקרב יזמים או מנהלים בכירים בהייטק הישראלי, בחברות גדולות או בסטארט-אפים קטנים, בקרנות השקעה, בהנהלות של אקסלרטורים או בחממות, במשרדים של רואי חשבון או עורכי דין המטפלים באלפי החברות המהוות את ההייטק הישראלי. אני מניח כמובן, שפה ושם ישנם יחידי סגולה, כאלה שכן השתלבו בתפקיד מפתח באקו סיסטם הישראלי, אבל באותה נשימה הרשו לי לנחש במידה רבה של וודאות שהרוב המכריע של קוראי שורות אלו שותפים לחווייה הזו.
שוויון הזדמנויות בהייטק - רק לכאורה
כתבתי כאן כבר בעבר מספר פעמים ובהערכה רבה על פעילותה הברוכה של עמותת טק-קריירה המכשירה צעירים בני קהילת יוצאי אתיופיה להשתלב בתפקידי פיתוח בהייטק וגם מעודדת אותם ליזמות ולהקמת סטארט-אפים. אבל גם הפעילות החשובה הזו, הראויה לשבחים רבים לכל המעורבים בה, טרם ייצרה את סגן י' של ההייטק הישראלי: עוד לא ראינו במקומותינו יזמת יוצאת אתיופיה שמנהלת חברת סטארט-אפ שכולנו מדברים עליה; טרם הופיע כאן יזם יוצא אתיופיה שגייס 20 מיליון דולר לחברת הסייבר המבטיחה שלו; ולצערנו הרב גם לא ראינו סמנכ"ל כספים, סמנכ"לית שיווק ומנהל טכנולוגיות ראשי, יוצאי אתיופיה. שלא לדבר על תמונות הניצחון הרבות המופיעות בעתונים בכל פעם שחברה נמכרת ובהן העובדים המאושרים מתכנסים יחדיו כדי לחייך אל המצלמה ואל הצופים המפרגנים לעוד אקזיט ישראלי מדהים. כמה פעמים ראיתם את סגן י' מחייך אליכם בתמונות הללו, המתפרסמות עשרות פעמים בשנה בכל שנה מאז תחילת המאה הנוכחית?
יזם הייטק שאל אותי השבוע בפורום סגור האם יש שוויון הזדמנויות בהייטק הישראלי. הוא התייחס בעיקר לתופעה רווחת, בה משקיעים נוטים להשקיע ביזמים שהופנו אליהם על ידי ממליצים שיש להם איתם היכרות קודמת. איך ניתן לדבר על שוויון הזדמנויות, שאל אותי היזם, אם היזמים המקושרים יותר מגיעים אל המשקיעים הנכונים להם דרך קשרים אישיים שנוצרו בגלל רקע משותף כזה או אחר? אכן, נקודה כאובה וצודקת. עם זאת, השאלה הזו נכונה לגבי כלל ההזדמנויות בהייטק הישראלי. מה הסיכוי של מי שנולד בדימונה להתגייס ליחידה 8200 ולאחר שירות צבאי מוצלח שם לפסוע על גבי השטיח האדום שכל חברות הסייבר בישראל יפרשו בפניו? האם יש הזדמנות שווה ליזמת בתחום המיכשור הרפואי, דרוזית תושבת הגליל, המנסה לגייס כספים למיזם שלה? והצעיר בן הקהילה יוצאת אתיופיה, תושב נתניה - הממוקמת במרכז הארץ וכ-20 דקות נסיעה מתל אביב, האם באמת כל הדלתות פתוחות בפניו ממש כמו בן גילו תושב רמת אביב, בוגר היחידה הנכונה בצה"ל, הנוסע בקורקינט אופנתי עד לשדרות רוטשילד כדי לגייס כסף תוך שבועיים וקצת למיזם שלו?
התשובה התיאורטית היא, שכן - ללא ספק - ההייטק הישראלי פתוח בפני כולם ומעניק הזדמנויות שוות לכל. לא תמצאו מנכ"ל של סטארט-אפ שיספר לכם שהוא מעדיף להמנע מלגייס לעבודה אצלו מישהו שגדל בירוחם. גם לא תמצאו משקיעת הון סיכון שתעלה על דעתה שלא להשקיע ביזם רק משום שהוא גדל והתחנך בכפר קאסם. אבל, העובדות הקרות מדברות בעד עצמן. את יומה הראשון של שנת 2019 אנחנו פותחים כשבענף הכלכלי המוביל של מדינת ישראל, הקטר שהופך אותנו לאומת הסטארט-אפ, אין שוויון, לפחות במבחן התוצאה.
הטור הזה לא יציע פתרונות, לא היום. אבל הוא כן מציע לכולנו להתבונן היטב במראה ולהפנים את המציאות הניבטת אלינו ממנה. וחשוב שנזכור, שהבעיה הזו איננה בעייתם של מי שנמצאים מחוץ לבועת ההייטק החמימה. להפך, זוהי בעייתם של מי שנמצאים בפנים ומסתכלים ממנה החוצה, לפעמים, כשהם טורחים לעשות זאת. האחריות על פתרון הבעיה הזו נופלת על כתפיהם של מי שרואים עצמם כמובילים של קטר ההייטק והמשימה היא פשוטה: סגן י' של ההייטק הישראלי, ורצוי גם יותר מאחד, במהרה בימינו, כחלק טבעי ומשמעותי של הוויית אומת הסטארט-אפ.