משה כחלון / רויטרס
שלושה חודשים של איומים וכיפופי ידיים בין הביטוח הלאומי למשרד האוצר הסתיימו אתמול בהסכמות חדשות, זמניות אמנם, אליהן הגיעו שלשום באחת לפנות בוקר. מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר מצד אחד, אנשי האוצר מהצד השני. בביטוח הלאומי עוד ניסו להציג את ההסכם הזה כסוג של ניצחון אבל בפועל הייתה כאן התקפלות מצד מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר, שנותר בודד במערכה מול מערכת לחצים אדירה שהפעיל עליו משרד האוצר, במטרה להסיר את האיום שהיה על תקציב המדינה ל-2019.
בינתיים העברת הכספים מביטוח לאומי לאוצר תימשך כסדרה, כשלביטוח הלאומי תהיה נקודת יציאה בהתראה של חודשיים. כמו כן, תוקם ועדת בכירים שתמליץ לראש הממשלה בתוך חודשיים על שינויים מבניים שיבטיחו את יציבותו הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי ואת עצמאותו התפקודית. לא ברור עד כמה ועדה כזאת יכולה להשפיע בתקופת בחירות, אך מבחינת הביטוח הלאומי, הסוסים כבר יצאו מהאורווה, ושם בטוחים כי בכל מקרה, הממשלה הבאה לא תוכל להתעלם עוד מהבעיה הזאת.
שפיגלר יכול לתהות בינו לבין עצמו למה לא השלים את המהלך של ניתוק הביטוח הלאומי מתקציב המדינה, ונשאר עם הסכם זמני בלבד, אך התשובה לכך די ברורה - הקדמת הבחירות.
שר האוצר משה כחלון לא יכול להגיע לקמפיין הבחירות עם בור בתקציב של 23 מיליארד שקל, ומהצד השני, שר העבודה והרווחה חיים כץ - שתמך במהלכים של שפיגלר - לא יכול גם הוא להגיע לפרמייריז של הליכוד במצב כזה. באוצר כבר דאגו להגיד בעבר כי הקיצוץ התקציבי יגיע מהמשרדים החברתיים (כמו שקורה בכל פעם), וכץ, שמחשיב את עצמו כשר חברתי, לא יכול להרשות לעצמו להיות נתון למתקפה כזאת מצד האוצר.
בנוסף, עברו למעלה מחודשיים מאז שנערך לכץ שימוע לפני הגשת כתב אישום. כץ חשוד בעבירות שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים. כץ אמנם הביע בעבר ביטחון בכך שהתיק ייגנז, אך נכון לעכשיו לא ברור אם יוכל לחזור לתפקיד שר בממשלה, ולכן עוד יותר חשוב לו להשלים מהלך חלקי. אם כך, הקדמת הבחירות לא אפשרה להשלים את המהלך, אך כן סייעה לביטוח הלאומי להשיג הישגים מדודים.
הבעיות עמוקות הרבה יותר
סאגת הבחירות אמנם הובילה לחתימה על הסכם זמני, אך בעיות המוסד לא נפתרו. הביטוח הלאומי עומד לפשוט את הרגל, את זה כולם יודעים, אבל פחות ידועה העבודה כי בשנים האחרונות הביטוח הלאומי דווקא צבר יתרות מזומנים גדולות מאוד. הסיבה היא שהכנסותיו מדמי ביטוח לאומי ומהשתתפות המדינה בקצבאות שונות היו גדולות מהוצאותיו על קצבאות.
הכסף נצבר בקרן הון מיוחדת שהוכנה כדי להשלים את תקציב המוסד כשיעבור מעודף תזרימי לגירעון. נכון להיום נצברו בקרן כ-224 מיליארד שקל. כל הכסף הזה מושקע באגרות חוב מיוחדות (ייעודיות) שהמדינה מנפיקה לביטוח הלאומי. למה? כי ככה קובע הסכם בין המדינה לביטוח הלאומי משנת 1980, שלא הותיר למוסד עצמאות ושיקול דעת.
אלא שלכל דבר טוב יש סוף, כך לפחות חשבו בביטוח הלאומי. ב-6 לספטמבר הודיע מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר לאוצר על ביטול ההסכם בן קרוב ל-40 שנה. לשפיגלר יש סיבות ענייניות.
אחרי הכול, הגיוני שהביטוח הלאומי ינהל בעצמו את השקעותיו, משום שהאינטרס העליון שלו הוא דאגה למבוטחים ולא לאוצר המדינה. המלצה ברוח זו נכללת גם בדוח הוועדה לבדיקת איתנותו הפיננסית של הביטוח הלאומי. דוח שפורסם ב-2012 ומסכם את עבודתה של ועדה ציבורית בה היו חברים כמה מהמומחים הבולטים בישראל.
ניהול עצמאי של ההשקעות היה אגב רק אחת ההמלצות של הוועדה לצד שורה ארוכה של המלצות שעדיין לא יושמו. לזכות כץ ושפיגלר (ולרעת האוצר), צריך לזכור - במשך שש שנים לא התקיים דיון בממשלה על דוח הוועדה לאיתנות פיננסית של המוסד, עד שבשנה האחרונה הנושא עלה שוב ושוב לכותרות.
באוצר לא מאמינים שטובת המבוטחים הייתה השיקול שעמד לנגד עיניו של שפיגלר בעת שהחליט לבטל את ההסכם. במשרד משוכנעים שמדובר בניסיון של המנכ"ל הלעומתי, שהתעמת כבר עם האוצר בתפקידו הקודם כמנכ"ל קרן קיימת לישראל, להיכנס לקרב כיפופי ידיים ולסחוט את האוצר באמצעות הפעלת מנופים ולחץ על מקום רגיש. מאד רגיש.
תקציב המדינה לשנת 2019 נבנה על-סמך הכנסות צפויות של 23 מיליארד שקל מהביטוח הלאומי: הסכום הזה מורכב מהעודף התזרימי השנתי של הביטוח (שכאמור אמור לעבור בתוך כמה שנים לתזרים שלילי) וממחזור חוב ישן שהגיע מועד פירעונו. בלי הסכום הזה האוצר ב'ברוך'.
כפי שכתבו הממונה על התקציבים באוצר שאול מרידור והחשב הכללי רוני חזקיהו, אם הביטוח הלאומי לא יכניס ב-2019 שקל לקופת המדינה, יידרש קיצוץ רוחבי של 29% (!) בהוצאות משרדי הממשלה ב-2019 או לגייס חוב בשווקים באופן שיזניק את הגירעון התקציבי ב-2019 ל-4.7% תוצר, שיעור שיביא כמעט בוודאות להורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל.
במצב הנוכחי המדינה גם שולטת בריבית ומקבלת את הכסף, וגם, ואולי החשוב מכל - הכסף אינו נספר כ"חוב ממשלתי", ומכאן נובעת הפגיעה האפשרית בדיאוג האשראי.
באוצר לא הסכימו להשלים עם אפשרות כזאת ולכן, בצעד חריג ויוצא דופן, שלחו הממונה על התקציבים שאול מרידור והחשב הכללי באוצר רוני חזקיהו מכתב משותף לשפיגלר ובו הם עונים על טענותיו. הם התמרמרו על כך שלא נערך דיון מסודר לפני ההחלטה שקיבל וציינו כי את המלצות הוועדה ליציבות פיננסית יש לקבל כמקשה אחת ולא באופן סלקטיבי והם ציינו שבכל מקרה הוועדה לא המליצה להשקיע את הכספים בשוק ההון אלא באג"ח ממשלתיות.
"היפרדות תסכן את כספי המבוטחים"
גורמים באוצר גם ציינו כי הביטוח הלאומי אינו מבין בניהול השקעות והרעיון של הזרמת כספים שנועדו להבטחת הקצבאות לשוק ההון הוא בעייתי מאוד, במיוחד מצד מישהו כמו השר כץ שנלחם בעבר בחירוף נפש נגד השקעת כספי החוסכים לפנסיה בבורסה.
אבל הטענה העיקרית של האוצר כלפי שפיגלר הייתה במישור הכלכלי: אגרות החוב שהביטוח הלאומי רכש מהמדינה השיאו ב-17 השנים האחרונות תשואה ממוצעת של 4.2%. לטענתם, אין בשוק ההון אף השקעה אלטרנטיבית שמציעה תשואה כזו ללא סיכון.
משום כך כותבים השניים כי כל מהלך של היפרדות מהאוצר "יוביל בוודאות לאחת משתי תוצאות: סיכון משמעותי של כספי מבוטחיו ועתידו הפיננסי וזאת במטרה לנסות ולהשיג את הריבית האמורה או השקעה בחלופות חסרות סיכון שיובילו בהגדרה לתשואה נמוכה יותר מהתשואה המובטחת על ידי ההסכם עם המדינה - ואיתה הפחתה משמעותית של נכסי המוסד לביטוח לאומי".
בביטוח הלאומי לא התרשמו במיוחד ממסכת הטיעונים של ראשי האוצר. המגעים להקמת ועדת השקעות עצמאית העלו הילוך ואישים בולטים בשוק ההון כמו נגיד בנק ישראל לשעבר דוד קליין ומנכ"לית מגדל לשעבר ענת לוין קיבלו הצעות לשמש בתקפידים בכירים. פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר בביטוח הלאומי, שלח לאוצר מכתב תגובה שאפשר לקחת ממנו שתי נקודות עיקריות: האחת, אם ההשקעה באג"ח המיועדות שלכם אכן טובה בהרבה מכל השקעה אחרת מבחינת יחס התשואה לסיכון אז מן הסתם ועדת ההשקעות החדשה תבחר בה. רק שההחלטה צריכה להיות שלנו ולא שלכם. והטיעון השני הוא שכל עוד שמירת היציבות הפיננסית של המוסד מופקדת למעשה בידי האוצר - הרי שבסופו של דבר הוא יבחר בדרך הקלה של קיצוץ הקצבאות כדי לאזן תקציבית את הביטוח הלאומי.
בכל נושא הביטוח הלאומי העיסוק התקשורתי מתמקד באיתנות המוסד, אך בביטוח הלאומי מדגישים פעם אחר פעם את הצורך בעצמאות של המוסד בקבלת ההחלטות שלו. זאת כבר לא שאלה של ריביות ומיליארדי דולרים, אלא האמון ביכולת של הביטוח הלאומי להתנהל נכון ותקין, ולהיטיב עם החוסכים. ופה התשובה כבר יותר מורכבת.