רועי לוי / צילום: פאול אורלייב
בניגוד למציאות הבעייתית שתיארו מרבית ראשי הערים החדשים שראיינו כאן לאחר הבחירות, שבה קופת העירייה ניזונה ברובה מארנונה למגורים ולא מעסקים, במקרה של נשר המצב הוא הפוך. לדברי ראש העירייה הנכנס רועי לוי, שנבחר בבחירות האחרונות, שני שלישים מהכנסות העירייה מארנונה הם מארנונה שלא למגורים, ורק שליש מארנונה למגורים - מצב שכל ראש עיר יכול רק לחלום להגיע אליו.
בעצם אתם בסוג של גן עדן מוניציפלי מבחינת עתודות קרקע.
"הבעיה שבשנים האחרונות ניסו להיכנס לנו לגן העדן ולשנות אותו. בנשר יש 8,000 יחידות דיור היום, וחברת כלל תעשיות, שמחזיקה בעתודת מפעל נשר, קידמה תוכנית ל-5,000 יחידות דיור, כמעט הכפלה של העיר.
"שלב א' מדבר על 2,000 יחידות דיור, ושלב ב' מדבר על 3,000 יחידות דיור על קרקע ששונה היעוד שלה ממסחר ותעסוקה למגורים. זאת תוכנית שאני התנגדתי לה ואני עדיין מתנגד לה, וראש העיר הקודם קידם במרץ.
"אנחנו מדורגים 7 במדד הסוציו-אקונומי, והאיתנות הפיננסית שלנו נובעת אך ורק כי שליש מהארנונה מגיע ממגורים, ושני שליש ממסחר ותעשייה. זה המצב שצריך להיות ולצריך להישמר. כל בנייה עתידת חייבת להיות אחראית וכזאת שתשמר את האיזון הזה. ברגע שיבנו 5,000 יחידות דיור בלי תעסוקה, זה יפר את האיזון. בנוסף יש עוד 1,500 יחידות דיור שמתוכננות על קרקע מחצבת אבן וסיד של משפחת לייש. חברת אלמוגים למשל בנתה פה 700 יחידות דיור, אבל לא נבנו שטחי תעסוקה. כשהייתי חבר מועצה הגשתי התנגדות לתוכנית והוועדה המחוזית דחתה אותה ואישרה את התוכנית. יש עתירה לבית משפט של תושבים, שעדיין תלויה ועומדת, ואליה הצטרפה העירייה כמשיבה לאחר שנבחרתי".
אתה מתנגד להקמת כל ה-5,000 יחידות דיור?
"לא. אנחנו בעד בנייה אבל שונה מזאת שאושרה. הנימוק הראשון בהתנגדות הוא שיש בנשר רכס היסטורי מתקופת מלחמת העולם הראשונה שצופה על עמק זבולון, ועל הרכס יש עמדות נ"מ בריטיות שהוקמו במטרה למנוע מהאיטלקים להפציץ את בתי הזיקוק שבנו הבריטים. יש דרישה גדולה שלנו ושל התושבים שחרדים למורשת של נשר לשמר את הרכס שצמוד לתוכנית של כלל ומצוי בתוך גבולות הקרקע שלה. אנחנו מבקשים לשמר את הרכס כחלק מהתוכנית, ולייצר שם פארק, שתלמידים יוכלו לבוא וללמוד על תולדות נשר שהוקמה ב-1929 סביב מפעל נשר.
"השימור הוא לא על כל השטח, ודווקא שימור הרכס יכול להיות הדגל של הפרויקט ושל יחידות הדיור שכן ייבנו בו. במקום שתוקם שכונה שייקראו לה שכונת כלל, ניתן לה שם שהולם יותר את נושא השימור. הקו של הבניינים שאושרו בתוכנית גבוה ומסתיר את העמדות ומסתיר לשכונת גבעת נשר את כל הנוף. הנימוק השני הוא פתרונות תחבורתיים שהתוכנית לא הביאה באופן מספק. אני מתנגד באופן גורף ל-3,000 יחידות דיור שהיעוד שלהם שונה מתעסוקה ומסחר, אבל אין לי בעיה שיוקמו ה-2,000 יחידות דיור של שלב א' אם הבינוי שלהם ישונה. אני אומר גם היום לכלל, תשנו את התכנון של בינוי הבניינים שלא יסתיר את הנוף, ופתרתם 90% מההתנגדויות".
אז איך אתה מסביר שהוועדה המחוזית דחתה את ההתנגדות?
"כי כשבאים לוועדה המחוזית בלי משרדי ערכי דין מפוארים, בלי יועצי נוף שעולים עשרות מיליוני שקלים, לעומת חברה בורסאית שמביאה עורכי דין ויועצים במיליונים, אז זאת התוצאה. זאת הבעיה המובנית בוועדות הערר ובתי המשפט בנושאי תכנון ובנייה. שאתה הולך בתור אזרח, אין לך כסף עבור יועצים ברמה שווה לזו של היזם. רק בעלי ממון יכולים לטעון באמת בבתי משפט".
יש לכם בכלל מצוקת דיור בנשר?
"היה כאן מכרז קטן של 52 יחידות דיור במחיר למשתכן שנמצא היום בשלב של היתרי בנייה. הייתי רוצה לראות כאן יותר מחיר למשתכן, אבל למדינה אין כאן כמעט קרקעות. היכולת הכלכלית לקנות דירה בנשר היא אפסית כבר שנים, ואנחנו מאבדים זוגות צעירים למקומות כמו קריית אתא, והיום למקומות כמו קריית ביאליק ומוצקין, ששם יש היצע גדול של מחיר למשתכן. התוצאה היא שנשר מזדקנת. המדדים מטעים כי כל שנה נכנסים לגור פה סטודנטים שלומדים בטכניון, אבל המגורים הם זמניים, וללא הסטודנטים, ההגירה מנשר היא שלילית".
אז אתה רוצה שייבנו פה דירות, אבל מתנגד לתוכנית של כלל.
"אנחנו חייבים לבנות אבל בינוי שפוי. עדיין אפשר לבנות דירות ולייצר איזונים נכונים. וכן אני מתנגד לכמות הדירות שמינהל התכנון מדבר עליה. את נשר צריך להגביל בכמות יחידות הדיור. אנחנו היום עם 26 אלף תושבים, ובמינהל התכנון מדברים על 60 אלף תושבים. אני לא רוצה ולא מוכן שנשר תעבור את ה-40 אלף תושבים".
מה תעשה בנידון? איך תייצר דיור מוזל בלי קרקעות מדינה?
"כדי להוזיל דיור, צריך היצע, ובנשר ההיצע מצוי בהתחדשות עירונית. נשר נבנתה בשנות ה-50 ויש פה בנייה ותיקה של בניינים מטים ליפול, בלי מקלטים ובלי ממ"דים, בשכונות מזדקנות. נשר במלחמה הבאה נמצאת בכיוון ישיר של בתי הזיקוק. כל מה שלא יפגע בבתי הזיקוק, אמור לנחות עלינו בנשר, 3 קילומטרים משם.
"הצורך של נשר בהתחדשות עירונית הוא לא צורך נדל"ני, הוא צורך ביטחוני מהראשון במעלה. ואני מצפה ממשרדי הממשלה ללכת איתנו יד ביד בנושא הזה. כי אם מחר פורצת מלחמה אין לנו פתרון לאלפי תושבים. אין ממ"דים ואין מקלטים. ובדיוק בגלל זה תושבים נטשו את העיר במלחמת לבנון השנייה והעיר הייתה נטושה. תמ"א 38 קורה בצפון תל-אביב ובכרמל. היא איבדה את היעוד העיקרי שלה לחזק בניינים, והיא נדל"נית לגמרי היום".
אילו עתודות קרקע יש לכם בעצם?
"עתודות הקרקע של נשר זה יחידות בודדות שנותרו למדינה לשווק למגורים. מי שמחזיקת קרקעות זאת חברת כלל, שהצליחה לאשר בוועדות תוכנית ל-5,000 יחידות דיור. יש את שטחי המריבה עם עיריית חיפה, שמחזיקה בבעלותה מימי אבא חושי בקרקעות שיועדו לאוניברסיטת חיפה בשטח המוניציפלי של נשר. הקרקע בבעלות עיריית חיפה אבל בשטח המוניציפלי של נשר, אז עיריית חיפה רוצה למקסם את הרווח היזמי כמו כל יזם בקרקע הזאת ומנסה לקדם שם 8,000 יחידות דיור.
"בנוסף יש את מחצבת אבן וסיד שמצויה בידיים פרטיות של משפחת לייש שם מדובר על 1,500 יחידות דיור, והפוטנציאל השני בנושא המגורים זה כמובן התחדשות עירונית. בגלל הקירבה לטכניון ולאוניברסיטה יש המון התעניינות מצד יזמים. אמנם צריך בין 6-7 דירות חדשות על כל דירה ישנה אבל אין לנו בעיה עם המספר הזה, מאחר שאנחנו נמצאים על הר אז טופוגרפית ניתן לאזן את הפרשי הגובה בין הבניינים הגבוהים לנמוכים".
"הדבר השני הוא מסחר ותעסוקה. יש אצלנו מחצבת ארבע וחצי, שבעבר לפני 5-6 שנים שווקו הקרקעות ברמ"י, ולפני שבועיים רמ"י הוציאה לשיווק את יתרת הקרקעות במקום. מדובר על קרעקות שמיועדות לפרויקט משרדים ומסחר שבמרכז המתחם ניתן להקים שני מגדלים בני 50 קומות, ואני בניגוד לקודמי, בעד לקדם בהם מעונות סטודנטים ומלונאות.
"במתחם התעסוקה הזה יש כבר בניינים קיימים של 10 קומות, ואנחנו מוכנים לאפשר תוספת זכויות בנייה לבניינם הקיימים שיוקצו למעונות סטודנטים בלבד, וזה כדי לייצר מקום שוקק חיים לא רק ביום אלא גם בלילה. גם המטרונית הולכת לעבור שם, ואני רוצה גם להעביר את העירייה לשם. עוד יתרון שיש לנו כאן הוא שנשר הכי זולה במדינה בארנונה למשרדים. לבנקים למשל אנחנו 480 שקל למ"ר שעיריות אחרות לוקחות 1,400 שקל למ"ר אז כל הנהלות הבנקים נמצאות אצלנו.
"אנחנו נמצאים בהליכים להחריג את כל האזור הזה ולייצר לו סיווג ארנונה להייטק בגובה של 70 שקל למ"ר, במקום 110 שקל למ"ר היום, כשבחיפה במתם למשל זה בערך 160 שקל למ"ר. אז יש בנשר היום המון חברת הזנק (סטארטאפ) אבל אנחנו רוצים להביא לכאן גם הייטק. בנוסף, קיבלה לאחרונה תוקף תוכנית להקמת פארק תעשייה משותף לחיפה, נשר והמועצה האזורית זבולון, שההכנסות יחולקו בין שלוש הרשויות.
"הפוטנציאל הגדול במיקום שלו, שגובל בבתי הזיקוק ובמכון טיהור שפכים, שניתן יהיה למקם בו מרכזים לוגיסטיים (מרלוגים) וכבר הצענו את ההצעה לחברת נמלי ישראל. האזור גם גובל במסילת הברזל - רכבת העמק, ואנחנו כבר יודעים שהרעיון של הסינים שמקימים את הנמל החדש, זה לחבר אותו למסילות רכבת כדי להעביר סחורות לירדן ומשם למדינות המפרץ. זה פתרון מצוין גם לחיפה כי ראשת העיר עינת קליש-רותם מתנגדת להקמת אזור לוגיסטי בפארק הקישון, וזו יכולה להיות אלטרנטיבה מצוינת".
למה שיהיה ביקוש למלון בנשר?
"ראשית אנחנו תומכים במאבק על הרחבת שדה התעופה בחיפה במשותף עם קליש-רותם, כדי שניתן יהיה להרחיב את השדה ולפתח את האזור, שיכניס עוד תיירות מחו"ל. בלי קשר, לטכניון מגיעים המון אורחים מחו"ל שאין להם איפה לשהות. ויש כמובן מצוקה ידועה של מחסור בחדרי מלון בכל אזור חיפה רבתי. מבחינת נוף המגדלים שמתוכננים עומדים ממש מול המפרץ, ובמרחק קילומטר מחיפה והצ'קפוסט. ברגע שיבואו חברות הייטק, יגיעו אליהן אורחים שצריכים ללון איפשהו".
על בתי הזיקוק: "הילדים שלי הם פח אשפה של ארדואן"
"חד משמעית - שאני קם בבוקר ואני רואה את הילדים שלי קמים עם קוצר נשימה ומתחברים למכשיר אינלהציה, ברור לי שלמפעלים המזהמים באזור יש חלק מכריע בזה", אומר ראש עיריית נשר רועי לוי, שנבחר בבחירות האחרונות שהתקיימו בחודש נובמבר.
"אני כראש עיר, תומך בדוח מקינזי - שמדבר על האפשרות המידית לסגירת בתי הזיקוק - ותומך בהעתקת המפעלים המזהמים ובסגירתם. ביום שנכנסתי לתפקיד ראש העיר ב-21 בנובמבר, הפגישה הראשונה שקיימתי הייתה עם ראשת עיריית חיפה החדשה עינת קליש-רותם, ובפגישה הזאת מצאתי שותפת אמת למאבק בזיהום, ולא רק במילים אלא גם במעשים.
"החלטנו להקים פורום ראשי רשויות משותף לכל אזור מפרץ חיפה רבתי, כדי לגבש עמדה אחידה בנושא. במידה והמפעלים רוצים להישאר פה הם יצטרכו להגיע לפליטות מזהמות ברמה של אפס. הנימוקים שלהם הם שייצור דלק זאת מטרה אסטרטגית, בטח בזמן מלחמה, ואנחנו אומרים אין בעיה, שייצרו אספקה לשוק המקומי ולא ש-50% מהתוצרת תיוצא מחוץ לישראל כפי שקורה בפועל. אנחנו לא פח אשפה - לא של אירופה ולא של טורקיה. בפועל 50% מהתזקיקים של הנפט, הולכים לטורקיה. בעצם, הילדים שלי הם הפח אשפה של ארדואן".
הרחבות המפעלים אושרו. מה תעשו?
"המפעלים מבינים שהמנגינה באזור מפרץ חיפה רבתי השתנתה, ואנחנו מרגישים את זה בשיחות איתם ובפגישות איתם. היום הם רוצים אישור להעביר קונדנסט, ואנחנו אומרים שיוציאו אותו החוצה באוניות. אנחנו לא צריכים את זה כאן. בתי הזיקוק וכל התעשיות המזהמות, יצטרכו לחשב מסלול מחדש לגבי ההשפעה שלהם על הסביבה.
"אמנם אישרו להם להתרחב אבל לראשי רשויות יש עוד כלים להילחם בפעילות שלהם, ונגיע בשביל זה לאן שצריך. בסוף הכל כלכלי. יש במדינות אחרות בעולם מפעלים לזיקוק נפט שיושבים במרכזי ערים ולא פולטים מזהמים. כלומר, הפתרון קיים. אבל התעשיות מעדיפות להשקיע בעוד קומה בבית חולים רמב"ם, מאשר בפילטור של עצמן".