המוסד לביטוח לאומי / צילום: אייל פישר
הבחירות הקרובות נתנו למשרד האוצר הזדמנות-פז לחזור בו מהסיכומים עם הביטוח הלאומי ולהמשיך להפחיד את הציבור מפני גירעון של עשרות מיליארדים. חבל שכדי לעשות זאת הוא פחות נאמן לאמת. בחירות הן תמיד זמן טוב לתירוצים. הכל זמני, לא ברור וחסר ודאות. כל מה שנחתם ולא יושם עובר להקפאה, וכל מה שלא נחתם הופך להיות קלף מיקוח במטרה לצבור עוד כמה גרמים של הון פוליטי.
גם משרד האוצר כמובן לא טומן ידו בצלחת, ואחרי כמעט שלושה חודשים של פינג-פונג מתיש, הצליח הביטוח הלאומי להשיג הסכם זמני, שמותיר בידי המוסד את העצמאות להפסיק את העברת עודפי התקציב בהתראה של חודשיים. האוצר כמובן מיהר לשגר הודעות לתקשורת ולבשר לאומה על "התקפלות" של המוסד לביטוח לאומי, אבל בתוך השיח המאוד לא נעים (בלשון המעטה) שהתנהל בשבוע שעבר, שוב נשכחו מספר דברים שכדאי להזכיר:
כשדנים בעתיד הסוציאלי של אזרחי ישראל, הם ורק הם צריכים להיות בראש סדר העדיפויות של כל הצדדים המשתתפים בדיון. כדי להגיע לפתרונות, צריך לעשות דברים בשיתוף פעולה ולא לשחק בכיפופי ידיים. אם המטרה הוא מציאת פתרון שיבטיח את הביטחון הסוציאלי של האזרחים, אז בבקשה - בואו נתכבד ונמצא פתרון כזה.
מעבר לכך שהשפה צריכה להיות חיובית, היא גם חייבת להיות עניינית. העליהום סביב מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, והפצת ה"שמועות" כאילו המניע שלו למהלך הוא הסרת הפיקוח על שימוש בכספי ציבור הן הכפשות מכוערות. לא פחות מכוערת היא ההתגייסות האוטומטית של חלק מהתקשורת לצד האוצר, כדי לחזק את הטענה שכל מטרתו של המוסד היא למנוע מעצמו ביקורת של שומרי הסף הממשלתיים. אולי גם כאן נכנסים שיקולי בחירות - משה כחלון מאבד כוח, זהות שר האוצר הבא עמומה והפקידים מנסים בעיקר להציל את הכיסא המתנדנד שלהם.
בתוך בליל המילים המכוער הזה חשוב להזכיר, כי שינוי דפוסי התנהגות שהיו מושרשים במשך 40 שנה זה תהליך שאורך זמן, וראוי לעשותו באחריות. נראה שאגף התקציבים, בראשותו של שאול מרידור, מתקשה לראות את מדינת ישראל מתקיימת בעוד 30 שנה. קשה לצפות ממנו לחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח.
לעומתו, מוביל שר הרווחה, חיים כץ, יחד עם המנכ"ל שפיגלר, מהלך אחראי. ההסכם עם האוצר לא התפוצץ וגם לא היה קרוב לזה, בניגוד למה שהאוצר מנסה לגרום לנו לחשוב. ההסכם הזמני, כשמו כן הוא - זמני. הוא לא "תבוסה" ולא "התקפלות" של הביטוח הלאומי, אלא מדרגה ראשונה בדרך לשינוי המיוחל. אם כבר הון פוליטי, כץ הוא היחיד ש"מגיע" לו לגרוף אותו מכל הסיפור הזה. שר שבאמת רוצה לכהן בתפקידו, למד אותו לעומק ופועל לטובת הציבור שעליו הוא אחראי.
בסוף, אחרי כל הטחת הבוץ, יש נטייה לשכוח שהנושא פה הוא לא אישי אלא ציבורי: עצמאות הביטוח הלאומי ושינויי חקיקה, שכיום מקבעת נורמות של ממשל תאגידי פגום, ללא כל סמכויות הדרושות לניהולו התקין של כל גוף ציבורי. זהו המאבק הכי חברתי שנעשה בישראל, והוא חשוב לטובת העתיד של כולנו. כל זמן שנמשיך לשמוע רק מונחים של "ניצחון" ו"הפסד" ולהיות מאוימים בחרב ה"קיצוץ בתקציב המשרדים החברתיים", בכל פעם שהנושא עולה לסדר היום, נקודת ההסתכלות תמשיך להיות צרה, לא עניינית ובעיקר לא תביא לשום פתרון לטווח הארוך. אולי מישהו רוצה שנסתכל על זה ככה?
הכותבת היא יו"ר ועדת הביקורת וחברה בוועדת הכספים של הביטוח הלאומי