פסלו של אדם סמית באדינבורו / צילום: shutterstock
להאזנה לפודקאסט:
מיליארדי בני אדם מתרוצצים ממקום למקום. אנחנו מזיזים עשרות מיליארדי חפצים. אנחנו מייצרים, משנעים, מייבאים, מייצאים, קונים ומוכרים.
ממבט של חייזר שמציץ על האנושות מלמעלה: בלגן מטורף.
אם זה ככה, איך אפשר להסביר שהמציאות הכלכלית שלנו מתקתקת.
אני מגיע לרופא השיניים שלי, נשכב על המיטה, פותח את הפה... ויש לרופא בדיוק את כל החומרים ואת כל המכשירים שהוא צריך כדי לטפל בי.
וזה מוזר, מפני שאין שום ניהול מרכזי של תחום רפואת השיניים: אין מנהל אזורי, אין מנהל ארצי ואין מנהל עולמי.
ובכל זאת, למרות הבלגן המטורף, כמעט הכול נמצא במקום המתאים ובזמן המתאים.
אז איך זה מתרחש?
על השאלה הזאת מנסה לענות פרופסור מוזר לפילוסופיה של המוסר. האיש, אדם סמית שמו, חי בסקוטלנד של המאה ה-18, והוא פותר את הבעיה באמצעות כמה הנחות יסוד.
אם, הוא חושב, נניח שבני האדם רציונליים ופועלים בהגיון, ואם נניח, הוא ממשיך, שאנחנו אנוכיים ופועלים תמיד כדי למקסם רווחים... אם נלך על ההנחות האלה נגלה שנוצר בפנינו, כמעט מכלום, עולם מסודר, מתוקתק ומאורגן. וכל זה ללא ניהול מלמעלה. זה מתנהל, הוא יוצר מטאפורה מפורסמת, באמצעות יד נעלמה.
ד"ר אושי שהם קראוס הוא דוקטור לפילוסופיה של הכלכלה, עוסק בלימודי עתידים בתחום הפיננסי. לימד במשך שנים בבתי הספר לכלכלה ולמנהל עסקים במכללה למנהל. מרצה ויועץ בתחומי ה-Fintech ,Wealthtech ,Insurtech. מרצה על התפתחויות טכנולוגיות קרובות והשפעתן על סקטורים שונים בתעשייה ומדריך בשימוש בסכמות חשיבה מתחום לימודי העתידים לטובת עבודה ארגונית.
ניתן להשיג את אושי באתר הבית או במייל.
המוזיקה בפרק מאת Kevin Macload