ג'אנל מונה / צילום: רויטרס
שאלו את ג'אנל מוֹנֶה איך היא מצליחה לעשות את הכול - האלבומים שהביקורת משבחת, ההופעות בעולם, התפקידים בקולנוע, הפעילות החברתית - והיא תענה במילה אחת קצת לא צפויה: Slack (סלאק היא פלטפורמה לתקשורת בין צוותים בעבודה, שמזוהה יותר עם ארגונים גדולים מאשר עם כוכבות פופ).
"פעם, כל אימייל היה מעיק עליי. היום אני יכולה לארגן כל שיחה, ואני יכולה להיכנס רק כשאני צריכה - אני לא בודקת כל שעה. כשאני קמה, הדבר הראשון שאני עושה זה לא להסתכל בטלפון. הדבר הראשון שאני עושה זה לקחת עשר נשימות עמוקות". היא מדגימה איך היא מעבירה לכאורה את המיינד שלה מהמסעדה הרעשנית והמוארת ברכות, שבה היא יושבת בשולחן פינתי מבוקש, אל מקום פנימי מענג יותר. "לשאוף, לנשוף, זה באמת מרגיע אותך".
תוכנה לשיפור הפרודוקטיביות בעבודה איננה נושא שרוב כוכבי מוזיקה היו מדברים עליו בשיחה על האיזון של חיים ועבודה בארוחת ערב. אבל מונה - בחולצת צווארון גבוה וכובע ברט שחור - שאיתה נפגשתי במסעדת Clocktower המפונפנת במדיסון סקוור פארק בניו-יורק בספטמבר, היא בחורה פרקטית באופן חריג. היא גם שיטתית (עם שלושה אלבומים בלבד בעשור האחרון), סלקטיבית (סירבה לכ־30 הצעות לפני שהיא חתמה על התפקיד הקולנועי הראשון שלה, בסרט "אור ירח" זוכה האוסקר מ־2017) ונחושה (היא הצליחה לגרום למותגים כמו וודקה בלוודיר לחשוב על מטרות נאצלות יותר מהרגיל). היא אמורה להופיע למחרת השיחה שלנו, ולכן, אחרי שהיא שוקלת להזמין כוס יין, היא מחליטה להישאר עם מים.
מונה מזמינה תריסר אויסטרים ואוכלת אותם עם חתיכות לחם הבית שהיא בוצעת מכיכר קטנה. "לא אכלתי אויסטרים עד שנכנסתי לעסקי המוזיקה והתחלתי לצאת לארוחות ערב", היא אומרת. "חשבתי שהם יקרים, אבל אפשר למצוא גם אויסטרים בדולר! איך שלא יהיה, אני פשוט אוהבת אותם".
מונה הגיעה לניו-יורק כדי להופיע לצד קארדי בי, ג'נט ג'קסון, שון מנדז והוויקאנד ב"פסטיבל האזרח הגלובלי" השנתי, שמעודד מעריצים לעסוק בשלל יוזמות של מאבק בעוני בתמורה לכרטיסים. היום היה בעיקר יום של נסיעות. היא נחתה לא מזמן מטיסה מבסיס הבית באטלנטה, שבה הקליטה קצת מוזיקה חדשה ונפגשה עם סטודנטים משלוש האוניברסיטאות השחורות ההיסטוריות בעיר לטובת קמפיין רישום הבוחרים שמנהיגה מישל אובמה. "מישל, גברת אובמה, היא הגברת הראשונה הנצחית מבחינתי", אומרת מונה, בת 33, שמכירה את בני הזוג אובמה מאז שהיו בבית הלבן.
מונה ניצלה את היוזמה הזו כדי לכבד את זכרה של סבתה, שהלכה לא מכבר לעולמה. "לסבתות שלנו לא הייתה הזכות להצביע. אמי גדלה בסוף תקופת ההפרדה", היא אומרת. היא בחרה את מכללת ספלמן כדי להופיע בפני סטודנטים וסטודנטיות שחורים שזו כנראה הפעם הראשונה שבה הם יצביעו בבחירות אמצע הכהונה. "אמרתי להם שההצבעה בקרב שחורים ירדה ב־7% בשנים 2016-2012. אנחנו חייבים להעיר את הדור הזה ולגרום להם לצאת לקלפיות" (מישל אובמה אמרה על מונה כי היא "בחיים לא שוכחת מהיכן היא הגיעה").
החשיבה הממוקדת הזו מאפיינת גם את עבודתה האמנותית של מונה, שהיא מפתחת בדרך כלל בשיתוף פעולה עם החברים שלה ב־Wondaland Arts Society. וונדלנד היא לייבל מוזיקלי, חברת הפקות טלוויזיה וקולנוע, פירמת מיתוג, חברת ניהול, מוקד לפעילות אקטיביסטית - ומקום אמיתי. אפשר להשוות את האופרציה הזאת לפארק פייזלי של החבר המנוח שלה, פרינס, שהיה ההשראה להקמת וונדלנד. ההתגלמות הפיזית של וונדלנד היא בית פרברים גדול ליד אטלנטה שהפך לקומפלקס של אולפני הקלטות, משרדים, מרחבי עבודה והתכנסות ומטבח קהילתי.
וונדלנד מעסיקה כעשרה עובדים. בראש הארגון עומדת "מועצת החזון", שהיא הגרסה שלהם למועצת מנהלים. מונה היא המנכ"לית, לצד המנהל היצירתי צ'אק לייטנינג (ששמו האמיתי הוא צ'רלס ג'וזף ה-II) והמפיק הראשי נייט וונדר (לשעבר נתניאל ארווין ה-III). השלישייה הזו קובעת אילו פרויקטים מונה ושאר החברים ייקחו על עצמם. "אחת הסיבות לכך שהקמנו את המועצה", אומר מיקאל מור, מנהל־שותף בוונדלנד והמנהל של מונה, "הייתה כי חיפשנו דרך לנהל מיזם של אמנים שיש בו מנהיגה עם חזון כמו ג'אנל, ועדיין להניח לה את המרחב להיות מה שהיא, להישאר ג'אנל".
הגדרות התפקידים בוונדלנד הן מטושטשות. כל אחד מקבל עידוד להציג רעיונות. אפילו אביו של וונדר, עתידן ופרופסור ידוע בבית הספר לעסקים באוניברסיטת לואיוויל, הוא "סמנכ"ל הלימודים" של הארגון. למרות הטשטוש, וונדר הבן נוטה להתמקד בכתיבת שירים והפקת מוזיקה, ואילו לייטנינג עסוק בכתיבת תסריטים ובהוצאה לפועל של קונספטים מושפעי מדע בדיוני שמאפיינים את הפרויקטים של וונדלנד (וונדר ולייטנינג גם מופיעים ביחד תחת השם "Deep Cotton").
"כולנו מעורבים בצד של המוזיקה והסרטים והחסויות והפעילות החברתית", אומרת מונה, "אבל זה מתחיל במועצת החזון. אם יש לי רעיון, אני מביאה אותו לצ'אק ולנייט, ולהיפך. נניח שזה אלבום או סרט - אנחנו מביאים אותו לצוות הניהול ואומרים, 'תעזרו לנו לבצע, תקבעו לנו לוח זמנים'. מה שאני רוצה לוודא זה שהחלק היצירתי של היוזמה מוגן מאנשים שלא מבינים את המטמורפוזה, את השלבים השונים שנדרשים שצריך כדי ליצור אמנות". קלי אנדרוז, מנהלת הפעילות של וונדלנד והמנהלת בפועל של מונה, מוסיפה כי "זה עוזר שאנחנו כנים וגלויים זה עם זה".
שואבים השראה מפיקסאר
מונה גדלה בקנזס סיטי עם אמא שלה - שהיא עדיין אחת הדמויות המשפיעות עליה - שעבדה בניקיון לצד עבודות נוספות (לאביה היו בעיות של התמכרות, אבל כעת הם קרובים). היא הייתה אובססיבית לאמנויות, ושיחקה בחוג שייקספיר אחרי הלימודים. היא שרה וניגנה בגיטרה, והאזינה ללא הפסקה ל־The Miseducation of Lauryn Hill. אחרי תקופה קצרה בניו-יורק היא עברה לאטלנטה כדי לעסוק במוזיקה. היא התקבלה לעבודה באופיס דיפו, נרשמה ללימודים במכללה קהילתית והתגוררה במעונות עם עוד שש בנות ליד מכללת מורהאוז, שבה למדו לייטנינג, וונדר ומור.
באותה תקופה, לייטנינג ומור ניהלו קולקטיב אמנויות שנקרא "פרויקט המגדל האפל" בהשראת תנועת הרנסנס של הארלם מהמאה שעברה, שמשך אליו סטודנטים ממכללות מורהאוז, ספלמן וקלארק באטלנטה. יום אחד נתקל מור במונה שניגנה בגיטרה שלה על מדרגות הספרייה המשותפת לשלוש המכללות. הוא התרשם, קנה את הדיסק שלה והזמין אותה לשיר בערב פואטרי סלאם שהקבוצה תכננה לערב המחרת. "היא פתחה את הפה, והקהל נדרך והתכופף קדימה בתדהמה", נזכר וונדר, שהיה חבר ב"מגדל האפל" בעצמו.
מונה, וונדר ולייטנינג התחילו לעשות מוזיקה יחד בסטודיו בדירה של וונדר בשכונת באקהד באטלנטה. במקביל, וונדר ולייטנינג ניהלו גם לייבל עצמאי שנקרא וונדלנד, ומונה חתמה שם כאמנית סולו. בתוך זמן קצר היא משכה את תשומת הלב של Big Boi, חבר להקת ההיפ־הופ האגדית Outkast מאטלנטה. הלהקה הזו הכניסה שיר שנכתב על-ידי וונדלנד ובוצע על-ידי מונה לפס הקול של הסרט שלה Idlewild ב־2006.
ההיכרות הובילה לעסקה קצרת ימים עם אולפני Chrysalis, שתמכו בכמה פרויקטים מוקדמים של וונדלנד. אלבום קצר שהם הוציאו בעצמם ב־2007, שנקרא מטרופוליס, הגיע לידי שון "פאפי" קומבס (פאף דדי), שטס לאטלנטה כדי לעודד את מונה לחתום על חוזה עם הלייבל שלו, Bad Boy. לכל אמן אחר כמעט, עסקה כזו הייתה חלום, אבל מונה והחברים בוונדלנד השקיעו הרבה זמן במחשבה אם זה הדבר הנכון עבורם.
"באותה תקופה קראנו הרבה חומר על הזנב הארוך, על אוהדי־על ואיך לשרת את קהל הליבה שלך", אומר וונדר. "אם יש לך 500 בני אדם שקונים את כל החומרים שלך, אתה יכול לעשות בדיוק את מה שאתה רוצה". אבל קומבס הפעיל את כושר השכנוע שלו. הוא דיבר על משאבים אמיתיים שיועמדו לרשות הרעיונות של וונדלנד, ועל חשיפה של מונה בפני קהל בקנה מידה ארצי. היא חתמה על החוזה עם Bad Boy ואולפני אטלנטיק. "הוא אמר לנו, 'אני לא רוצה להיות חלק מזה מבחינה יצירתית. אני רק רוצה שהעולם ידע מה אתם עושים'", היא נזכרת.
וונדלנד הוקמה כדי להגן על היצירה של מונה מפני דרישות מסחריות. בצעד שאינו חריג ליזמים מתחילים, אבל די נדיר במיזם שצמח מאגודה אמנותית, החברים פנו לספרי עסקים כדי להחליט איך לבנות את החברה שלהם. ספר אחד שהם חיבבו במיוחד היה ".Creativity Inc" של אד קטמל, שמתאר את עלייתה של חברת הסרטים המונפשים פיקסאר. "ממש העברנו את הספר הזה מאחד לשני", אומר לייטנינג, שמרגיש שהספר מבטא את "החשיבות של בניית הצוות שלנו והצורך לוודא שכל מי שעובד איתנו מבין מה אנחנו רוצים לעשות מבחינה אמנותית".
ספר משמעותי עוד יותר עבורם היה "Built to Last: Successful Habits of Visionary Companies" של ג'ים קולינס וג'רי פוראס, שגרם להם להקים את "מועצת החזון", יחד עם ערכי ליבה ועקרונות מנחים.
מנקודת מבט פאן-סקסואלית
האלבום האחרון של מונה, Dirty Computer, שהושק באפריל וקצר את שבחי המבקרים, הוא תקליט ויניל שמשחק עם נושאים של סקס, מיניות וחירות אישית. יש לו צליל של פאנק עתידי, שנע בין להיטים בהשראת פרינס ("Make Me Feel") ל־R&B מהגל החדש ("I Like That") עד מוזיקת ראפ מובהקת. שם האלבום מתייחס לבעיה שמונה רצתה לבחון עוד לפני שהיא הוציאה את האלבום הראשון שלה, והיא העובדה שהקהילה הלהט"בית, אמריקאים שחורים, נשים ויותר מדי אזרחים אחרים חשים בושה לגבי דברים שהופכים אותם לבני אדם ייחודיים. "זה מסופר מנקודת המבט של שחורות צעירות וקוויריות שגדלו במשפחות של מעמד העובדים", היא אומרת. "וזאת אני! כשאני מורידה את הבגדים הללו ואת האיפור, זאת האמת שלי".
מוקדם יותר השנה מונה יצאה מהארון כפאן־סקסואלית - היו לה מערכות יחסים רומנטיות עם נשים וגברים, אם כי היא לא מדברת עליהן בפומבי - מה שהותיר אותה מעט מתוחה, מפני שהיא מגיעה ממשפחה דתית גדולה ("הייתי בטיפול פסיכולוגי מעולה", היא אומרת). אחד היעדים העיקריים שלה הוא שאנשים מקהילות שוליים ירגישו שהם מיוצגים בתרבות, בפוליטיקה ובעסקים. "מבחינת כל-כך הרבה בחורות שגדלו בסביבה כמו שלי, הסיכוי להצליח או לנהל עסק משלהן הוא קלוש. אני רוצה שהבנות שאמרו להן 'לא' בגלל איך שהן נראות יקראו את הכתבה הזו ויראו בה את עצמן".
יחד עם האלבום, מונה הוציאה בן־לוויה ויזואלי, סרט מיוזיקל מדע בדיוני באורך 45 דקות שנקרא "Dirty Computer: An Emotion Picture". היא משחקת בו "מחשב מלוכלך" שעובר מחיקת תוכנה כדי למחוק את העבר שלה, שכולל יחסים רומנטיים עם אישה בגילומה של טסה תומפסון מ־Creed. הסרט הפך ללהיט ביוטיוב עם מיליוני צפיות, אבל הוא משמש בעיקר ככרטיס ביקור יקר שאמור להעיד על כישורי הסיפור הוויזואלי של מונה, בשעה שהיא והצוות של וונדלנד עוברים להפקות טלוויזיה וקולנוע.
כמו עם הפרויקטים המוזיקליים, מועצת החזון דנה גם בפרויקטים הקולנועיים, אם כי מונה מקבלת את ההחלטה הסופית. השנה היא תמשיך את תפקידיה הזכורים לטוב בסרטים "אור ירח" ו"מאחורי המספרים" עם תפקיד לצידו של סטיב קרל ב־"Welcome to Marwen", דרמת פנטזיה של הבמאי רוברט זמקיס ("פורסט גאמפ"). מונה קיבלה כמה שיעורי ניהול חשובים מהבמאים שהיא עבדה איתם - בארי ג'נקינס ב"אור ירח", טד מלפי ב"מאחורי המספרים" וזמקיס. "הבחנתי בכך שהם מתחילים מוקדם - אם אתה מתחיל את הדברים מוקדם, רמת המתח יורדת", היא אומרת. "לכן הבאתי את זה לוונדלנד - בואו נהיה צעד לפני לוח הזמנים שלנו. כך יש לנו מרחב ליהנות מהחוויה. כל שלושת הבמאים הללו הם זורמים ומשתפים פעולה, הם לא היררכיים. כך אני מנהלת את וונדלנד".
העובדה שזמקיס ביים את "בחזרה לעתיד" הייתה מרגשת במיוחד עבור הצוות חובב המדע הבדיוני של וונדלנד, אך מונה לא הסכימה להופיע ב־Marwen עד שזמקיס הגיב לחששות שלה לגבי הדמות שהיא מגלמת. "אמרתי לו שלא היה רגע בינה ובין הדמות הראשית שממנו אפשר להבין שהיא חשובה בסרט. כעבור שבוע קיבלתי גרסה מתוקנת של התסריט, והוא כתב שם משהו שגורם לך להרגיש אמפתיה כלפי הדמות הזו. זה הספיק לי - הבמאי המדהים הזה מצא זמן לשנות את הדמות. הוא כיבד את דעתי כאמנית, וזה גרם לי להרגיש שהוא מישהו שאני רוצה לעבוד איתו".
כשמונה חותמת על חוזה משחק בסרט או בסדרה, היא מכניסה כעת לחוזה את התנאי שהיא או מישהו אחר מוונדלנד יהיה מעורב בצד המוזיקלי של הדברים. כשג'נקינס היה צריך שיר נושא לסרט "אור ירח", מור הציע את "קלאסיק מן" של ג'יידנה, אמנית של ווונדלנד. "הם יודעים בדיוק איך המוזיקה תתפקד בסרט", אומר ג'נקינס. בנוסף לדיבוב בהפקה המחודשת של "היפהפייה והיחפן" של דיסני (שבה תגלם טסה תומפסון את ליידי, הכלבה המיוחסת), מונה תבצע שם כמה שירים מתוך הפסקול, ו־וונדלנד יכתבו מוזיקה חדשה לסרט.
וונדלנד מציעה גם יותר ויותר רעיונות שיווק ועיצוב לפרויקטים הללו. הצוות פיתח תהליך פיצ'ינג מתוצרת עצמית, כולל הדפסת ספרים שעוזרים למשתפי הפעולה הפוטנציאליים להבין את החזון שלהם. "הגישה שלנו היא, 'אנחנו הולכים להראות לכם את מה שאנחנו הולכים לעשות'", אומר מור, שהיה ראש המטה של חברת הקונגרס מקסין ווטרס מקליפורניה לפני שהצטרף לוונדלנד.
באוקטובר האחרון וונדלנד חתמה על עסקת פיתוח סרט עם יוניברסל. "הם מוכשרים ומעורים במה שנעשה, וזה שילוב חזק", אומר דייב ווירטשאפר, שותף באנדוור, הסוכנות שמייצגת את מונה משנת 2011. "עבדנו עם פרינס, והיה לנו מזל להכיר חלק מהרעיונות שהוא רצה לפתח מעבר למוזיקה, אבל לא היה יכול כי לא הייתה לו התשתית. לג'אנל יש את התשתית. קבוצת האנשים המוכשרים שמסביבה מעשירה אותה".
שלא כמו רוב המוזיקאים הסופר-מצליחים שיוצאים לסיבובי הופעות, מונה לא יכולה לצאת לסיבובים ארוכים מדי, כי היא צריכה להשאיר זמן להופעותיה כשחקנית. הטוּר הנוכחי שלה, למשל, כבר חולק לשלושה מקטעים - שניים בארה"ב ואחד באירופה - ויימשך גם בתקופה שבה מונה תעבוד על שלושה סרטים. ובכל זאת, היא מבטיחה לא להתמסר לקריירת משחק. "המוזיקה", היא אומרת, "חזקה הרבה יותר. יש לה את הכוח לאחד אנשים, לגרום לך לרצות לעשות סקס, לעשות ילד. יש לה את הכוח לרפא".