דוקטור אודי נצר/ צילום: יונתן בלום
ד"ר אודי נצר, מי שהיה עד לאחרונה מנכ"ל הקריה למחקר גרעיני, או בלשון העם, הכור בדימונה, לא מהסס לשים את זה על השולחן. כאשר אני שואלת אותו אם הוא יכול לומר לי שקמ"ג, כלומר הכור, היא מקום בטוח, הוא עונה: "התשובה היא לא. הקמ"ג הוא מקום עם סיכונים. אנחנו עוסקים בגרעין, ולא מסתירים את זה שאנחנו עוסקים בגרעין, וכל מי שעוסק בגרעין יודע שזה מלווה בסיכונים. להגיד שאין סיכונים זה טיפשי. אבל אנחנו מנהלים את הסיכונים, ופועלים בסטנדרטים הגבוהים ביותר כדי לעשות זאת".
תמיד קמ"ג פעלה בסטנדרטים הגבוהים ביותר בהקשר הזה?
"היא תמיד פעלה ככה. אולי בתחילת הדרך טיפה פחות. אבל צריך לזכור שהסטנדרטים בעולם השתנו. כאשר קמ"ג אמרה בעבר שהיא פועלת על-פי כל הסטנדרטים, זה היה נכון, אבל הסטנדרטים היו אחרים. העולם התקדם מאוד בהקשר הזה".
העולם התקדם והכור, שפועל מאז 1963, הזדקן. בעולם יש איזו משוואה שאומרת שאחרי 50 שנה צריך לסגור כור.
"אומנם בהתחלה הגבילו בעולם גיל של כורים ל-50 שנה, אבל עם השנים שינו את התפיסה, ויש היום כורים שמתקרבים לגיל 80. יש אכן מקומות שסוגרים כורים (שהגיעו לגיל 50) ופותחים חדשים, אבל יש גם כאלה שמאריכים את חייהם באמצעות שדרוגים.
"הרבה משווים אותנו לפוקושימה (תחנת כוח גרעינית ביפן, שגרמה ב-2011 לתאונה הגרעינית החמורה ביותר מאז צ'רנוביל), ולכורים אחרים בעולם שהיו בהם תאונות. אבל כל הכורים שבהם היו אירועים, הם כורי כוח, שההספק שלהם מעל 1000 מגה-ואט, ואילו הכור בקמ"ג הוא כור מחקר.
"ההספק הידוע של כורי מחקר בעולם הוא 25 מגה-ואט, ואת חלקם שמים בתוך ערים. זו גם הסיבה שאפשר היה למקם את קמ"ג במדבר: כורי כוח חייבים להיות ליד מקור מים לצורך קירור, ואילו הכור שלנו, בשל ההספק הקטן, מספיק לו קירור חיצוני. פיתחנו דיאגנוסטיקה טובה בהרבה לגבי הבטיחות, והוספנו מנגנוני בטיחות, והיום הכור בטוח יותר מאשר היה בעת הקמתו, למרות הגיל".
בעיני נצר, הקמ"ג הוא מקום עבודה גדול שמתמודד עם המתח שבין חשאיות לבין הרצון להיפתח ולאמץ ניהול מודרני, חדשנות, אמביציה ותחושת דחיפות להצליח אצל העובדים. מתוך הראייה הזאת, הוא גם ניאות להתראיין - וזוהי הפעם הראשונה, לפחות זה זמן רב מאוד, שמנכ"ל של הגוף הכה מסקרן וחשאי הזה נותן ראיון.
אפרופו ייצור חשמל באמצעות כור, האם נחוץ כור כזה לישראל?
"אני חושב שכן. אבל אין לנו אפשרות לקבל כור כזה: ישראל איננה חתומה על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, ולכן אסור למדינות העולם למכור לה כור גרעיני. אנשים לא מבינים למה על איראן 'מתעלקים' ובודקים אותה בהיבט הזה, ועל ישראל לא. והתשובה היא, כי איראן חתומה על האמנה, וישראל לא. כשאתה חתום על האמנה, אתה זוכה לקבל מהדבש, אבל גם מהעוקץ. אתה פותח את כל המתקנים שלך לסבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שגם קובעת את תקני הבטיחות בכורים אזרחיים וגם פועלת למניעת הפצת נשק גרעיני), מתחייב לא לעשות נשק גרעיני וזוכה לטכנולוגיה אזרחית".
ובנוגע לאיראן, איך אתה רואה את האיום האיראני ואת הסכם הגרעין עמה?
"אין ספק שהסכם הגרעין גרם לכך שכל הדיאלוג יתחיל אחרי עשר שנים. כולם, כולל ישראל, מסכימים שבעשר השנים הראשונות להחלתו הוא מונע את הגעתה של איראן ליכולת גרעינית. אבל עשר שנים נגמרות מהר מאוד, ושלוש מהן כבר חלפו, ובתום התקופה הזאת, ההסכם לא מונע מאיראן פיתוח טכנולוגיות ופיתוח צנטריפוגות מתקדמות ומערכות אחרות. וזה החשש הגדול, ולב הדיון - איך מונעים מה שיקרה אחרי".
והמצב הזה יהווה איום על ישראל?
"התשובה היא כן".
אז ההתקדמויות בעולם פחות או יותר ידועות לכם. האם המידע הזה מפעיל אותנו? האם ישראל נמצאת במרוץ חימוש גרעיני?
"זה לא משהו שאני יודע לזהות".
אז בוא נחזור לבטיחות שלנו עצמנו. אם קמ"ג לא נתונה לפיקוח של סבא"א, משמעות הדבר שהיא גם לא מפוקחת על ידה בתחום הבטיחות.
"בנושא בטיחות סבא"א משתפים איתנו פעולה לגמרי, עד כדי כך שאנחנו נמצאים בוועדות שמגדירות את הסטנדרטים. המדענים שלנו נחשבים בעלי פרסטיז'ה".
אבל לסבא"א אסור להיכנס לבדוק את הבטיחות הזאת אצלכם. אני צריכה לדאוג?
"אספר לך משהו שירגיע אותך: כאשר פרופ' שאול חורב (כיום ראש מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית) היה ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, הוא יזם ביקורת של סבא"א על ממ"ג (המרכז למחקר גרעיני שורק, הנחשב אזרחי), ואז לקחנו את אנשי ממ"ג ואת יחידת הבטיחות של הוועדה לאנרגיה אטומית, ש'השתפשפו' בביקורת של סבא"א, והם עשו לנו ביקורת בקמ"ג".
כל הכבוד, אבל זה עדיין לא פיקוח של סבא"א.
"אז זה לא באותה רמה של גוף חיצוני מוסמך כמו סבא"א, אבל עשינו את הכי קרוב שיכולים".
אז את סבא"א אתם לא מכניסים. אבל מה קורה כאשר אחד כמו מרדכי ואנונו, טכנאי לשעבר בקמ"ג, יוצא לעולם ומשרטט את כל התוכניות?
"ואנונו זה סיפור ישן. נכון שהוא עולה אצלנו בשיחות סלון, אבל הוא לא משפיע על שום דבר. קמ"ג לא עוסקת בואנונו. הוא מטופל על-ידי מלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון)".
יש לקחים מהפרשה?
"היו לקחים בעבר. היום תהליך הקליטה וגם תהליכי הפיקוח הפנימיים על עובדים יותר קפדניים".
"בגרעין אין ימין ושמאל"
נצר, 64, נולד בתל-אביב, בן להורים מהאצ"ל. איש פתוח, חביב, עם הרבה הומור, מתגורר ביישוב קהילתי בעמק יזרעאל, חובב קריאת רומנים וספרי ניהול וטרקים באלפים, מאמין גדול בהליכים מסודרים. הקריירה שלו הובילה אותו מרפאל לוועדה לאנרגיה אטומית, כלומר הגוף המפקח על קמ"ג, ומשם לקמ"ג עצמה. חמש שנים ניהל את הכור (2018-2013, החליף אותו גיל דגן). לאחר מכן התמודד על תפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית, ועכשיו הוא יו"ר הסטארט-אפ סיגה, שעושה מערכות לזיהוי אנומליות במערכות תשתית.
כשהיה בכיתה ה' עברה משפחתו לגור בצפת, נצר משחזר, "אבא שלי היה סוג של סטארט-אפיסט. הוא הקים את בית הספר לנהיגה הראשון בצפת". לאחר הלימודים התגייס נצר לחיל הים והיה בקורס חובלים. שם הכיר לראשונה את שאול חורב, אז סגן מפקד בית הספר לחובלים. לאחר מכן הלך ללמוד הנדסת מכונות בטכניון והתגרר בחיפה עד נישואיו. אז הצטרפו ליישוב קהילתי בעמק יזרעאל, והם מתגוררים שם כבר 35 שנה.
עם תום הלימודים הצטרף לרפאל, ו"שם גדלתי 25 שנה" - ממהנדס מהשורה ועד ראש חטיבה וסמנכ"ל. במהלך תקופתו שם עשה דוקטורט בסטנפורד - הנדסת מכונות עם דגש על אווירונאוטיקה - וגם את קורס הכשרת המנהלים היוקרתי AMP בהרווארד, שלגביו מספר נצר אנקדוטה קטנה: הוא רצה לייצר קבוצה של כל הישראלים שעברו את הקורס, וגילה שהראשון בהם היה שמעון פרס, בשנות ה-50. פרס כזכור הוא זה שהביא לנו את הכור.
ב-2007 החליט לעזוב את רפאל, שימש כשנה וחצי מנכ"ל של חברת אורביט תקשורת לוויינים, "ואז שאול משך אותי לוועדה לאנרגיה אטומית". במשך ארבע שנים היה ראש אגף למחקר ופיתוח בוועדה - קמ"ג וממ"ג היו "גופי הביצוע שלי ואני הגדרתי להם תוכניות עבודה ובדקתי עמידה ביעדים".
ב-2013, כאשר אלוף אודי אדם עזב את ניהול הקמ"ג, חורב ביקש ממנו לקבל את התפקיד. "אודי אדם ואני חריגים", אומר נצר. "מאז ומעולם מנהלי קמ"ג היו מתוך הקמ"ג, אבל חשבו שאין אנשים מתאימים בתוך הארגון, ואני פעלתי באופן מאוד ממוקד שהבא אחריי יהיה מתוך הקמ"ג, ראיתי בזה מסר ארגוני חשוב. הגדרתי עם שאול שני מועמדים והגדרנו להם תפקידים והכשרה, וכאשר עמדתי לעזוב, לחצתי על זאב שניר (הראש הנוכחי של הוועדה לאנרגיה אטומית), שלא יביא מועמדים מהחוץ אלא יבחר אחד משניהם, וזה אכן מה שקרה".
מה הייתה החוויה לעבור מחברות כמו רפאל ואורביט לקמ"ג?
"זה משהו אחר לגמרי. ברפאל עבדתי עם לקוחות מכל העולם. פה אתה מנהל מקום עם לקוח אחד בלבד, הוועדה לאנרגיה אטומית. שנית, אחד הדברים העיקריים שלקחתי על עצמי היה ההתמודדות עם הסגירות הארגונית, עם היעדר תחושת הדחיפות. זה ארגון שבהרבה היבטים כמעט קובע לעצמו את היעדים. נכון שהוועדה לאנרגיה אטומית היא זו שמתווה את דרכו, אבל הדיאלוג ביניהם מאוד אינטימי, והתחושה היא שגם אם פרויקט מסוים מתארך או נדחה קצת, זה לא נורא.
"גיליתי ארגון נורא צנוע. יותר מדי צנוע. ארגון שאמרו לו, זה התקציב שלך, תסתדר. והוא הסתדר. לא הייתה לו המיומנות לדרוש תקציבים, ואני שיניתי את התרבות הזאת. בתום שישים השנים הראשונות, קמ"ג קיבלה תקציבים ממשלתיים ייעודיים לחידוש תשתיות ומתכוננת לחמישים השנים הבאות. ובזכות זאת קמ"ג עומדת לפני עשור מאוד מאתגר של חידוש תשתיות".
מה היה צריך לשדרג?
"קודם כול, יש התיישנות. רוב המבנים בקמ"ג נבנו על-ידי הצרפתים (שהקימו את הכור). שנית, בלי להיכנס לפרטים, תוכנית העבודה של קמ"ג שונה מאשר לפני 50 שנה. דבר נוסף הוא המיגון".
קמ"ג היוותה מאז ומעולם יעד נחשק להתקפות, בשל מידת הנזק שעלולה להיגרם מפגיעה בו. החל מתוכניות מצריות, שהיה ידוע עליהן במלחמת ששת הימים, עבור דרך טילים שנורו לעבר הכור בצוק איתן, וכלה בהערכות שלפיהן המקום ממשיך להיות יעד לפגיעה.
נשמע מפחיד ברמת סרט אימה. הקמ"ג מספיק ממוגן?
"יש כמובן מיגון של כיפת ברזל, ובנוסף קיבלנו תקציבים למגן. אני חושב שהוא מספיק ממוגן, על-פי הניתוחים המחמירים ביותר, ויחד עם זה פועלים לשדרוג של המיגון. הצלחנו לקבל תקציבים לכל שלוש המטרות שתיארתי וכבר התחלנו בשדרוגים".
אני מניחה שהאווירה הכללית של ממשלת נתניהו, שמאוד אוהב לדבר על האיום האיראני, עזרה לכם מאוד בהשגת התקציבים.
"אני דווקא חייב לומר שבנושא גרעין, במדינת ישראל אין ימין ושמאל. הדיאלוג בנושא הזה מאוד אחראי מכל הצדדים, ואנחנו זוכים באופן כללי לאוזן קשבת במשרדי הממשלה".
"מנהלת הכור עצמו היא אישה"
בעוד שבעיני הציבור, "הכור" הוא גוף שעוטה עננת חשאיות, מעורר חשש, מעורר אסוציאציות של הכפתור האדום המיתולוגי ("אל תכניסי אותי למדיניות הגרעין של ישראל", מבקש/מצווה נצר) - בעיני נצר, קמ"ג היא גוף שוקק חיים שמעסיק המון עובדים (שאסור לציין את מספרם), עם הווי ואפילו עם בטאון שאותו חידש, "פי האטום", לעובדים, לגמלאים ולבני המשפחות.
"אחרי 20 שנה, קמ"ג מתחילה לגדול ולרענן את השורות", הוא מודיע בגאווה. "קלטנו בשנים האחרונות עשרות ומאות צעירים. קיבלנו תוספת מהאוצר לגידול בכוח אדם, וזה מאפשר להביא מדענים ברמה מאוד גבוהה".
מדענים רוצים לפרסם מאמרים עם הגילויים שלהם, איך זה משתלב עם העבודה במקום סודי?
"אנחנו עושים מחקרים ומפרסמים בנושאים שונים. למשל, מחקרים גנריים על בטיחות כורים; יש חומרים שאפשר לפרסם עליהם מאמרים. הכנסנו טכנולוגיות חדשות כמו רובוטיקה, מה מונע מחוקר לפרסם מאמר על רובוטיקה? יש לקמ"ג כ-70 מחקרים משותפים, גם עם אוניברסיטאות בארץ וגם עם מוסדות אמריקאיים ואירופיים, וב-2017 פרסמנו מעל מאה מאמרים תחת השם קמ"ג. זה כמעט הארגון היחיד בארץ שאפשר לקרוא לו מעבדה לאומית - גם עוסק במחקר ופיתוח וגם בטכנולוגיה, קרוב גם לאקדמיה וגם לתעשייה".
והמדינה מנצלת מספיק את המעבדה הלאומית הזאת?
"לא. מדינת ישראל השקיעה בקמ"ג הרבה כסף לאורך השנים, ואין לה גישה ליכולות של קמ"ג. אני חשבתי שקמ"ג צריכה להיות מעורבת בפרויקטים ציבוריים. היום, כשכמעט 100% מהתקציב מגיע מהוועדה לאנרגיה אטומית ויש עבודה עד הגג, אין לארגון מוטיבציה לחפש עבודה. וזה פקשוש.
"בוועדה לאנרגיה אטומית לא כולם רואים את הדברים עין בעין איתי. ראש הוועדה (שניר) אמר לי, אודי, מה עובר עליך? תעשה את המשימות שאני מטיל עליך. מה אתה מחפש עוד עבודה. עניתי לו, אני רואה את זה כאחריות לאומית. יש דברים שהמדינה לא יודעת לפתור ואני כן. למשל, ניקוי קרקעות. קמ"ג היא הגוף היחיד בארץ שעשה ניקוי קרקעות ויש לו הידע לכך. למה לא לנצל את זה?
"או דוגמה אחרת: היום יש בעיה קשה מה עושים עם חומרי נפץ ישנים. בעבר היו הולכים לנגב ושורפים אותם. אבל מזה מספר שנים יש הנחיות של איכות הסביבה שזה אסור, וכך רפאל, מז"י (מפקדת זרוע היבשה), חיל האוויר ואחרים תקועים עם ערימות של תחמושת ולא יודעים מה לעשות איתה.
"אנחנו בקמ"ג חשבנו, שאם בשטחים לוקחים דשן ומרכיבים ממנו חומר נפץ, אפשר גם לעשות את זה הפוך ולפרק חומר נפץ. הצלחנו לקחת 2 גרם חומר נפץ ולפרק אותו בתהליך כימי למרכיביו. זה ידע שקיים בקמ"ג. אנחנו מוכנים לתת את הידע הזה למי שירצה להפוך אותו לתהליך תעשייתי. אבל בינתיים לא קיבלנו שום תשובה ממשרד הביטחון על כך. ישראל יכולה להיעזר בנו לצרכים לאומיים שלא קשורים לוועדה לאנרגיה אטומית".
קל לגייס עובדים לקמ"ג?
"קל לגייס עובדי מחקר ואחרים, אבל מהנדסים לא. בגלל דירוג המהנדסים שהוא בעייתי. זה אירוע ברמה הלאומית. השכר ההתחלתי נמוך ורק אחרי עשר שנים הוא הופך לשכר טוב, אבל מהנדס צעיר נמשך למשכורת הראשונית ואין לו סבלנות לחכות עשר שנים. אפשר לשנות את המשוואה כך שבמהלך שנים נשלם לו אותו הדבר, אבל יותר בהתחלה, ועם קצב גידול קטן יותר במשכורת".
ונשים? איך הן משתלבות בקמ"ג?
"נשים התחילו להיכנס בצורה משמעותית לקמ"ג לפני בערך 20 שנה. היום מנהלת הכור עצמו היא אישה - היא מונתה על-ידי מחליפי, אבל אני גידלתי אותה - ויש לנו עוד חמש-שש נשים בתפקידי ניהול. לא אני התחלתי את התהליך, אבל האצתי אותו. בעיניי, תרבות הניהול של אישה טובה מזו של גבר. לצערי, הרבה פעמים גברים מתנהלים בצורה מאוד כוחנית, ונשים מביאות לשיח סוג אחר של דיאלוג ויכולת הרבה יותר טובה לייצר שיתופי פעולה.
"אבל שילוב נשים בקמ"ג דורש היערכות - עובדים באזורים לא פשוטים, מקלחות, ביגוד מיוחד, וצריך לייצר תשתיות שמתאימות לנשים. באחת הפעמים עשיתי פורום של נשים בעניין והן אמרו, הסרבלים נורא גדולים, אנחנו צריכות משהו במידות שלנו.
"מהנדסות ומנהלות יש לנו, אבל טכנאיות מפעילות קווים עד לאחרונה לא היו לנו. זו עבודת משמרות, בסביבה שמגבילה נשים: בתקופת היריון אישה לא יכולה לעבוד באזור גרעיני, אז עד אחרי הלידה היא צריכה לעבור לתפקיד אחר, משרדי. אבל אנחנו עושים את ההתארגנות הזאת, ועכשיו הולך להתחיל קורס מפעילות.
"מה שמעניין הוא, שדווקא הנשים באו ואמרו, מגבילים אותנו יותר מדי. הנחיות סגן ראש אגף הבטיחות מחמירות יותר מהסטנדרטים העולמיים. הבנות הכירו את הסטנדרטים העולמיים ואמרו, פה מגזימים. זה בסדר להחמיר יותר מהעולם, אבל אפשר להחמיר קצת ואפשר הרבה".
"הנהלים משתפרים כל הזמן"
בספטמבר 2017, לאחר שנים ארוכות של מאבקים בין עובדים ועובדים לשעבר בקמ"ג שחלו בסרטן, מול המדינה, הוועדה לאנרגיה אטומית והקמ"ג, וטענות לכאורה על תקלות עבר ועל בדיקות לא מספקות שנעשו לעובדים, הושג הסדר. המדינה הסכימה לשלם פיצויים של כ-78 מיליון שקל ל-170 עובדים וגמלאים של הכור שחלו בסרטן. הסכם הפשרה אינו כולל הודאה של המדינה ברשלנות. נצר בתפקידו לחץ מאוד להגיע לסיום הפרשה ולהתפשר עם התובעים. לצד זאת, גובש מנגנון פיצוי קבוע לעובדים שחלו או יחלו בסרטן, בלי שהם יצטרכו להוכיח קשר בין המחלה לעבודה, אבל גם בלי שהמדינה תיקח איזושהי אחריות על אף אחד מהמקרים.
במהלך המשפט עלו טענות קשות על נוהלי הבדיקה והבטיחות שנטען שהיו נהוגים בעבר.
"אני לא רוצה להיכנס לנהלים שהיו פעם. הנהלים משתפרים כל הזמן. אבל קודם כול אני מרגיש גאווה גדולה על כך - וגם לשאול חורב ולזאב שניר הייתה תרומה משמעותית לכך. אנחנו נמצאים בתקופה של מהפכה בתביעות התחלואה.
"אני חושב שבעבר, הוועדה וקמ"ג לא מספיק התייחסו לעובדים בהקשר הזה, לא הלכו לקראת הבנה וטיפול בבעיה. בהקשר הזה הייתה יוזמה של שאול יחד עם ציפי לבני (אז שרת המשפטים) למנות את ועדת ריבלין (בראשות השופט אליעזר ריבלין) שבמשך כמה שנים גיבשה מנגנון של פיצוי לעובד קמ"ג שחולה בסרטן, בלי שהוא יצטרך להוכיח קשר בין העבודה למחלה. כי בבתי המשפט מעולם הם לא הצליחו להוכיח קשר בין המחלה לעבודה".
בעיצומו של המאבק המשפטי, כתבת לעובדי קמ"ג משפט שנתפס אז בעיתונות כציני, ששיעור התחלואה בקמ"ג דומה לשיעור התחלואה באוכלוסייה הכללית.
"מי שעשה את המחקר זו ועדת ריבלין ולא אני. אנחנו לא היינו מעורבים בכך, ובסקר שלהם עלה הנתון הזה".
אז אם שיעור התחלואה דומה ואין קשר בין הסרטן לעבודה בכור, למה לפצות? ואם לפצות, למה היו בהסכם הפשרה כל־כך הרבה התחייבויות של סודיות, שאפילו לעורך הדין של קבוצת התובעים (עו"ד אילן קנר) אסור היה לדבר איתי?
"הוא נחשף לכל מיני סודות ודברים שלא היו צריכים להתגלות, והוא גם קיבל מה שקיבל".
מה הקשר? הוא לא קיבל דמי שתיקה אלא את מה שמקובל בתביעות נזיקין. בכל אופן, קניתם את השקט של התובעים בדי הרבה כסף.
"לא חושב שזה הרבה כסף. אנחנו כל הזמן וידאנו שתוצאות הגישור לא יהיו שונות מהותית ממסקנות ועדת ריבלין, כי אם זה היה אחרת, זה היה מקעקע את יסודות הוועדה" (הכוונה היא שאם הגישור קובע סכום גבוה באופן משמעותי לחולה ממה שקובע מנגנון הוועדה, כל מי שיחלה יעדיף ללכת למסלול המשפטי ולא לוועדה, ולהסתמך על תקדים ההסכם שנחתם).
יכול לבוא ציניקן ולהגיד שהמדינה לא רצתה להגיע למצב שאולי תיקבע לה אחריות, אז היא גם קנתה את שביעות הרצון של התובעים וגם יצרה מנגנון פיצוי נדיב יחסית ללא הוכחות, אבל משני הצדדים.
"קודם כול לא מדובר בהרבה מדי כסף. בוועדה ישבה גם החשבת הכללית (באותה עת מיכל עבאדי בויאנג'ו). שנית, מה שלא היינו עושים, היו תוקפים אותנו. חלק מהתביעות היו הזויות, תבעו אנשים שלא התקרבו בכלל (למקור קרינה) אלא ישבו במקום מרוחק".
אתה נחשב למי שמאוד דחף לכך שיגיעו הן למנגנון הפיצוי והן להסכם הפשרה. מה היו המניעים שלך?
"לפי תפיסתי, צריך להגיע למצב שהעובד יידע שאנחנו עושים הכול כדי להגן עליו, שלא יצטרך להגיע לבתי משפט. כמובן שלא מדובר בחלוקת כסף סתם אלא במנגנון מובנה, מדעי: על-פי המקום שהעובד עבד, נקבעת הסבירות ונקבעו פרמטרים מיטיבים".
אז אתה אומר בעת ובעונה אחת שלא בוסס קשר בין העבודה בקמ"ג לבין התחלואה בסרטן, אבל שהמנגנון קובע שיש מקומות שנושאים סבירות גבוהה יותר או נמוכה יותר לכך.
"אני אומר שאנחנו נוקטים בכל אמצעי הזהירות, ורמת הבטיחות בקמ"ג מאוד גבוהה".
הקמ"ג והקהילה | שליש מילדי ירוחם עוסקים ברובוטיקה
אחת התרומות הגדולות של הקמ"ג לסביבה - מעבר כמובן למקומות העבודה בדרום - היא פעילות הרובוטיקה לילדים. זה התחיל בקבוצה של פיזיקאים ומהנדסי חשמל מהקמ"ג שבנו שכונה בירוחם, כדי להתגורר בה ולתרום לסביבה, והם הקימו חוג לרובוטיקה, שהלך וגדל עד שהפך למעין "תנועת נוער" בירוחם, שבה תלמידי י"ב חונכים את ילדי כיתות א'.
לדברי נצר, שליש מילדי ירוחם עוסקים כיום ברובוטיקה. לפני ארבע שנים, כמה מהנדסי מכונות מקמ"ג החליטו "להעתיק" את העניין לדימונה והקימו שם חוג דומה, ולפני שנתיים, במסגרת תחרות ארצית שבה המשתתפים בונים רובוט, היה "דרבי" - דימונה נגד ירוחם. הקמ"ג גם התחיל לפני שלוש שנים בפעילות לנוער שוחר מדע בפארק רותם, למשך שבועיים כל קיץ, בהשתתפות ילדי האזור כולל בדואים.
פעילות ותיקה בהרבה, בת 50 שנה כבר, היא בית ספר בתוך קמ"ג, עם כ-120 ילדים שנפלטו מכל המסגרות ולומדים בשתי מגמות, טיפול ברכב ועיבוד שבבים. בעבר נקלטו בקמ"ג לעבודה, היום זה פחות נחוץ ורובם הולכים לצבא וממשיכים בחייהם, אבל יש היום בקמ"ג בחור שהתחיל שם, וכיום עושה במקביל לעבודתו את הדוקטורט.