הרבה לפני שמופעי ענק עם הפקות אוונגרדיות של זמרים אמריקאים העלו את סף הריגוש של הקהל, הייתה זו האופרה שסיפקה את השואו הגדול: מאות זמרים, נגנים ורקדנים על במה אחת עם תפאורה מתחלפת, תלבושות מפוארות ודיוות עם קול גדול. עד היום מסמלת האופרה את פסגת התרבות, אשר מושכת אליה צופים בחליפות מגוהצות ובשמלות ערב ארוכות לפי קוד הלבוש האירופי הוותיק.
אבל לא חייבים להגיע בערב ההצגה כדי ליהנות מהמראות. בשעות היום, לפני שמדליקים את התאורה המסנוורת ופורסים את השטיחים האדומים, פותחים בתי האופרה את שעריהם להצגה אחרת. גם היא רוויית סיפורים, תככים ותועפות של פאר, אך היא מתרחשת מאחורי הקלעים של הדבר האמיתי - סיורים מודרכים לתיירים במסדרונות האופרה. בבתי האופרה הבינו איך להגיע לקהל הרחב ולמקסם רווחים: אולי לא כולם נהנים לשמוע ארִיות בקול סופרן, אבל אין מי שלא אוהב לחזות בעיצוב ובארכיטקטורה מנקרי עיניים, מלווים באנקדוטות ורכילויות על המלכים והחברה הגבוהה.
וינה: ואלס עד השעות הקטנות
בית האופרה של וינה שוכן בקצה המדרחוב השוקק של העיר העתיקה, ובצדו השני נמצא ארמון הופבורג, פעם מקום מושבה של שושלת הבסבורג, והיום חלק מהקומפלקס הגדול המשמש כמשכנו של נשיא אוסטריה. בניין האופרה הגדול והמרשים נחנך ב-1869, לאחר ביקורת ציבורית חריפה והתאבדות האדריכל, מה שנראה בדיעבד כמו יריית הפתיחה למסכת הצרות של בית האופרה.
הסיור המודרך מתחיל בפואיה של בית האופרה וממשיך במעלה גרם המדרגות המפואר לקומת האולם והחדרים הפרטיים: סלון התה, אולם השיש, והחדרים על שם שווינד ומאהלר. בעבר הם היו מקום המפגש וההמתנה לתחילת האופרה שאליו הגיעו רמי הדרג, ואילו היום, מספרת לנו המדריכה, ניתן לשכור חדר עבור אירוע פרטי במחיר של 28,000 אירו. המסדרון הגבוה הוא נקודת תצפית נהדרת על האולם רחב הידיים, שבו מתקיים מדי שנה הנשף של האופרה. זהו ערב גאלה נוצץ בהשתתפות 5,000 מבקרים שרוקדים ואלס לצלילי התזמורת של וינה עד השעות הקטנות של הלילה.
בחדר על שם המנצח והמלחין היהודי גוסטב מאהלר, ניצב גם הפסנתר שלו. מאהלר, ששימש כמנהל האופרה בסוף המאה ה-19, סבל מגילויי אנטישמיות מצד הקהל הווינאי והתקשורת, מה שאילץ אותו לפרוש מתפקידו. עד היום לקהל הדעתן יש השפעה עצומה על האופרה, והוא נוהג להפריע לזמרים כאשר הביצועים לא מניחים את דעתו. כך גם היה עם זמרי הטנור המפורסמים ג'וזפה די סטפנו ופלאסידו דומינגו, שהפסיקו הופעות שלהם באמצע למשמע קריאות בוז מהקהל.
שערורייה נוספת הקשורה בבית האופרה הווינאי קרתה בשנות ה-70, כאשר האופרה הציגה את "טרובדור" של ורדי במופע הראשון אי-פעם שהועבר בשידור ישיר בטלוויזיה לכל העולם. הכוכב הראשי, פרנקו בוניסולי, התעצבן במהלך החזרה הגנרלית שהייתה פתוחה לקהל, זרק את החרב שהחזיק בידו על המנצח, ונטש את האולם. הוא הוחלף על-ידי פלאסידו דומינגו שהוטס לווינה במיוחד באותו היום.
גם הנשף השנתי של האופרה הגיע לא אחת לכותרות החדשות. בשנת 2005 הועלתה דרישה מצד הסוציאליסטים לבטל את האירוע הראוותני ולתרום את הכסף לנפגעי הצונמי שפקד את דרום-מזרח אסיה רק חודשיים קודם לכן. אך על אף הקריאות לביטול הנשף - הוא התקיים כמתוכנן. בשנת 2011 הגיעה לנשף רובי, הצעירה שעמדה במרכז שערוריית המין של סילביו ברלוסקוני באיטליה באותה תקופה, כאורחת של המיליונר האוסטרי ריצ'רד לוגנר - ועוררה סנסציה.
התקשורת התמקדה בה, על אף שהטלוויזיה הממלכתית קיבלה הוראה להימנע מסיקור הגעתה ומארגני הנשף האלגנטי איימו להחרים את לוגנר, ואף החליטו שלא לאפשר לו לרכוש מנוי לתא פרטי באופרה באותה השנה.
בית האופרה המקורי, שעוצב בסגנון ניאו-רנסנס, נהרס בחלקו בשלהי מלחמת העולם השנייה. הפואיה עם ציורי הקיר, גרם המדרגות המרשים ועוד כמה חדרים דווקא נשתמרו בשלמותם, אך הבמה והאולם המרכזי נשרפו יחד עם כל התפאורות ומאות אלפי התלבושות. עשור מאוחר יותר שוקם המבנה ובית האופרה נפתח מחדש.
אולם האופרה הגדול הוא גם התחנה האחרונה בסיור. כשאנחנו ישובים במרחק נגיעה מהבמה, שעליה מתרוצצים עובדי הבמה המתקינים את התפאורה להצגה של הערב, מספרת לנו המדריכה שגם את מופעי האופרה המבוקשים ביותר ניתן לראות במחיר של 3 אירו בלבד באמצעות כרטיסים שנמכרים ליציע העמידה רק בערב ההופעה. הסיור שופע סיפורים ואנקדוטות משעשעות, מהדרך המקורית שבה חיממו את המקום בימים שלפני החימום החשמלי (רמז: באמצעות גדוד חיילים שצעד במקום ופלט חום), ועד לזמרת האופרה גדולת הממדים שגילמה דמות הקופצת אל מותה היישר לתוך סדין מתוח יתר על המידה, אשר חזרה מעלה כמו בטרמפולינה לעיניהם המשתאות של הצופים.
מילאנו: הלב והנשמה של העיר
בית האופרה לה-סקאלה שבמילאנו הוא אולי המפורסם ביותר בעולם ונחשב למוקד עלייה לרגל של חובבי הז'אנר. גם כאן יכולים תיירים לבקר בבניין העתיק והיפהפה משנת 1778, ולא רק כצופים הישובים על כיסאות הקטיפה האדומים, אלא במסגרת סיור מודרך הנערך בשעות אחר הצהריים, באנגלית או באיטלקית.
הסיור המודרך מתחיל בפואיה, עובר דרך תאי הצפייה ההיסטוריים והתא המלכותי, ומסתיים במערכת הממוכנת שמזיזה את הבמה. כאשר חולפים בין חדרי בית האופרה של מילאנו, אי אפשר שלא לחשוב שנמצאים דווקא במוזיאון לאמנות: אריחי שיש מכסים את הרצפה והקירות, נברשות קריסטל ענקיות יורדות מן התקרה, ומכל עבר מציצים פסלים של מלחינים, יצירות אמנות, ציורי תקרה וכותרות זהב בראש עמודי השיש. כולם נועדו להזכיר למבקרים את ההיסטוריה העשירה והמיוחדת של המבנה.
לה-סקאלה היה מקום המפגש הראשון של עשירי העיר ונותר המרכז החברתי של מילאנו. ידידי האופרה מאמינים עד היום שלכל עיר יש את המקום שמשקף את המהות התרבותית וההיסטורית שלה, ואף שלא שכיח שתיאטרון הוא זה שמייצג את העיר - לה-סקאלה הוא הלב והנשמה של מילאנו. לדברי המדריך, המבנה הראשון ששוקם מיד עם תום המלחמה היה בניין האופרה, שניזוק מהפצצות, ורק לאחר פתיחתו מחדש נפתח עידן חדש של שלום.
תיאטרון לה-סקאלה קיבל את שמו מהמדרגות (סקאלה, באיטלקית) של כנסיית סנטה מריה, שעל חורבותיה הוא נבנה. מכירת תאים פרטיים מפוארים לאצולה האיטלקית היא שכיסתה את הוצאות הבנייה, ולא הזיקו גם הרווחים מהקזינו שהופעל בפואיה של הבניין. מעל האולם המרכזי של בית האופרה מתנשאת תקרה גבוהה במיוחד בצורת כיפה, שלפי חלק מהפרשנויות מייצגת את הכנסייה שעמדה שם מקודם. האולם כולו מקושט בקטיפה אדומה והרבה מאוד זהב, ובמסגרת הסיור המודרך מבקרים ביציעים העליונים המפוארים.
מעל התאים ממוקם יציע הגלריה המפורסם, הלוג'ונה, שאליו מתכנסים מעריציה האדוקים של האופרה שאין ביכולתם לרכוש כרטיסים יקרים למופעים. כמו בווינה, גם צופי הגלריה ביקורתיים ולא מרחמים על זמרי הטנור עם שריקות וקריאות בוז. יש האומרים שביכולתם אף לבנות או להרוס קריירות, כפי שקרה לפני כעשר שנים לרוברטו אלנייה, שנעלב מקריאות הקהל בהופעתו השנייה בלבד באופרה "אאידה", נטש את הבמה בכעס ופוטר לאחר המקרה. הזמר המחליף, שנשלח לבמה ללא הודעה מוקדמת, הופיע עד סוף המערכה כשהוא לבוש בג'ינס ובחולצה שאיתם הגיע מהבית.
עונת האופרה בלה-סקאלה נפתחת מדי שנה ב-7 בדצמבר, הידוע גם כיום הקדוש אמברוג'יו, הפטרון של מילאנו. השנה נפתחת העונה החדשה עם האופרה "אטילה" של ג'וזפה ורדי.
במשך שנים נחשבה הלה-סקאלה כביתו של ורדי, אולם הקשר ההדוק בין בית האופרה למלחין ידע גם ימים יפים פחות: ורדי לא הרשה להציג את יצירותיו באופרה האיטלקית במשך שנים רבות, לאחר שסבר שהתזמורת שינתה חלקים מהמוזיקה שכתב. קרע נוסף שחוותה הנהלת האופרה ונגמר בטונים צורמים היה בסכסוך שהתגלע לפני כעשור בין מנכ"ל בית האופרה לבין המנהל האמנותי. זה הסתיים בכך שהאחד פוטר מתפקידו, והשני אולץ לפרוש כמה שבועות אחר כך בלחץ של התזמורת.
להשלמת החוויה בבית האופרה, מוזמנים המבקרים למוזיאון של לה-סקאלה בן 100 השנים, הכולל אוסף מזכרות ואוצרות של בית האופרה לצד ארכיון וספרייה. המוזיאון נולד כגלריה עבור פטרוני האופרה, שיוכלו להעביר בה את זמנם בזמן ההפסקות בין המערכות. סיור אחר של בית האופרה לוקח את המבקרים אל מאחורי הקלעים של סדנת "אנסאלדו", שם אפשר לצפות במעצבים, בחייטים, בנגרים ובפסלים שעובדים בסדנת המלאכה של בית האופרה ויוצרים את התפאורות והתלבושות.
פריז: בעקבות פנטום האופרה
ארמון גרנייה, הלוא הוא בית האופרה של פריז, הוא אחד המבנים המרכזיים בעיר האורות. הבניין הגדול, המפואר והיקר למדי נבנה בתקופת שלטונו של נפוליאון בונפרטה והפך למודל לחיקוי לבתי אופרה באירופה. קדמו לו תריסר בתי אופרה אחרים בפריז מאז 1669, אך כאשר נפוליאון ביקר בבניין האופרה הרשמי הקודם, ניסו להתנקש בחייו. או-אז הוא החליט להקים בית אופרה חדש, גדול ובטוח הרבה יותר. למשימה נבחר האדריכל הצעיר שארל גרנייה, שכלל בתוכניות הבניין גם דרך מילוט ממוגנת שתאפשר לקיסר להגיע למרכבתו בבטחה.
האדריכל הכמעט אנונימי שלא עיצב שום מבנה ציבורי לפני כן, בחר לכיסאות שבאולם המרכזי כיסויי קטיפה בצבע אדום בוהק. בעוד שכיום, זהו המראה השכיח של רוב אולמות האופרה, בשנת 1875, אז נחנך המבנה המפואר, היה זה מחזה יוצא דופן בנועזותו. הבחירה של גרנייה בקטיפה האדומה קיבלה השראתה מקופסאות תכשיטים, כי "הנשים המטופחות והמקושטות שמגיעות לאופרה הן כמו תכשיטים, וראוי שהן ישבו בתוך קופסה מתאימה".
את באי בית האופרה מקבלים שטחים ציבוריים ענקיים עמוסי שיש, זהב וקריסטל מנצנץ בדמות 8 טונות של שנדלירים ועוד עשרות מראות ענקיות. השטחים הללו מהווים חצי מגודלו של המבנה. מנויי האופרה של אותן שנים ראו בתיאטרון מפגש חברתי והזדמנות לראות ולהיראות, אפילו יותר מאשר ההופעה עצמה. לא פלא שמבנה האופרה המלכותי נקרא ארמון, מאחר שהוא גדוש בנברשות, ציורי תקרה והמון זהב. יש האומרים שקיים דמיון רב בינו לבין ארמון ורסאי.
סגנון העיצוב הראוותני שם יותר דגש על המינגלינג של המעמד הגבוה מאשר על חוויית הצפייה, שכן רבים מהתאים הפרטיים באולם אפילו לא מאפשרים לראות את הבמה (אך מעניקים נקודת מבט מצוינת על התאים הנחשבים).
מכיוון שכיום, באי האופרה כן מעוניינים לראות את המתרחש על הבמה, נבנה בשנות ה-80 בית אופרה נוסף: אופרה בסטיליה, אשר מציג את מרבית האופרות הגדולות של פריז כיום. המבנה החדש נמצא בסמוך לכיכר הבסטיליה, והוא נחנך בשנת 1989, בערב יום השנה ה-200 לכיבוש בית הכלא המפורסם שסימל את המהפכה הצרפתית. באופרה גרנייה עדיין מוצגות אופרות מובילות (דוגמת דון ג'ובאני ולה טרוויאטה בעונה הקרובה) ומתקיים בו ערב הגאלה השנתי, אולם הוא משמש יותר את להקת הבלט של פריז.
אל הסיור המודרך של בית האופרה גרנייה מגיעים אוהבי אופרה ותרבות לצד מבקרים מכל העולם שרוצים לראות את המקום שבו התרחשה עלילת הרומן "פנטום האופרה" של גסטון לרו. הביקור כולל את גרם המדרגות האדיר העשוי כולו שיש, זהב ומעקות עץ מפוסלים, את אולם הנשפים, האולם המרכזי והגלריה לאמנות, וכן את הספרייה-מוזיאון, הפואיה הגדול ומרבית שטיחי הקיר וציורי התקרה (שהמעניין מביניהם צויר על-ידי מארק שאגאל בשנת 1964). כולם עוצרי נשימה.
המבנה המרשים פתוח לקהל הרחב לא רק במסגרת סיור מודרך, אולם באמצעות הסיור אפשר להיכנס למקומות שלא ניתן להגיע אליהם באופן עצמאי, ובעיקר לשמוע סיפורים עסיסיים ומרתקים מהמדריכים הנלהבים שהופכים את הביקור לחוויה.
כך אפשר לשמוע מדוע המאהב של היצאנית המפורסמת הגיע לנשף האופרה לבוש כאישה, מיהו הסלבריטאי שניהל את להקת הבלט בכהונה קצרה ושנויה במחלוקת, והאם זה נכון שמעריצה שרופה במיוחד של "פנטום האופרה" שינתה את שמה לכריסטין דאה כמו הזמרת גיבורת הרומן, או שאולי זוהי רק אגדה אורבנית.
מידע מעשי
בית האופרה של וינה. מחיר הסיור המודרך 9 יורו למבוגר. יש הנחות לגמלאים, ילדים וסטודנטים. שעות הסיורים אינן קבועות, מומלץ להתעדכן מראש באתר האינטרנט.
נשף האופרה השנתי יתקיים ב-28 בפברואר 2019. מחירי הכניסה נעים בין 210 אירו לשולחן זוגי בקומה השישית והמרוחקת, לבין 23,600 אירו לתא פרטי של 12 איש סמוך לרחבה, הכולל שירותי הסעדה.
כתובת: Opernring 2
www.wiener-staatsoper.at
בית האופרה של מילאנו. מחיר הסיור המודרך 25 אירו, והוא כולל גם את דמי הכניסה למוזיאון. הסיור באנגלית מתקיים בשעה 16:00 ואורכו כ-45 דקות. כניסה למוזיאון: 9 אירו למבוגר. יש הנחות לגמלאים, סטודנטים ובני נוער. הביקור במוזיאון הוא עצמאי ולא מאורגן. במוזיאון מוצעת גם חוויית מציאות מדומה בתשלום נוסף. כניסה לסדנת המלאכה: 25 אירו למבוגר. ההשתתפות בסיורים כרוכה בהזמנה מראש.
כתובת: Via Filodrammatici 2
www.teatroallascala.org
בית האופרה של פריז. מחיר הסיור המודרך 15.5 אירו למבוגר. יש הנחות לילדים ולסטודנטים.
סיורים מודרכים באנגלית מתקיימים מדי יום בשעות 11:00 ו-14:30, ואורכם כשעה וחצי.
סיור עצמאי ללא הדרכה: 11 אירו. הדרכת שמע: 5 אירו. ביקור בבית האופרה בסטיליה: 17 אירו.
כתובת: כיכר האופרה www.operadeparis.fr
