נטוורקינג / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב
רשת טובה משאירה אותנו מעודכנים, מחוברים למה שקורה, שחדש, שמתהווה. היא נותנת לנו מרחב להדהד רעיונות חדשים, אפשרויות נוספות. היא עוזרת לנו לבצע, להגשים, להספיק. היא מרחיבה מאוד את ההשפעה שלנו, את התוצאות שאנחנו משיגים ואת היכולות שלנו, כולל היכולת לחלום. אבל לא לכולם יש רשת שיכולה לעשות זאת.
רשת טובה לוקח זמן לבנות, ורובנו מתנהלים באופן לא מודע במרחב האנשים שסביבנו. יותר מכך, רבים מתקשים, אפילו מתנגדים, לעצם הרעיון שצריך לבנות ולנהל רשתות של אנשים. מבחינתם שיח עם אנשים בהקשרים של עבודה מתקיים רק סביב צורך מוגדר. אנשים שואלים את עצמם, למה שנטרח להרחיב את מעגל האנשים שלנו אם ממילא אין לנו זמן לעבודה עצמה או אם ממילא לא ייצא מזה כלום וזה אפילו מרגיש קצת לא נקי ופוליטי? האופן שבו אנחנו תופסים את רעיון הרשתות משפיע על הזמן ועל המאמץ שנקדיש להן ועל הערך שיצמח לנו מההשקעה.
רשתות של אנשים תמיד היו בחיינו. החוקרים איברה והאנטר מחלקים את הרשתות שלנו בעבודה לשלושה סוגים: אישיות, אופרטיביות ואסטרטגיות:
הרשת האישית כוללת אנשים שאנחנו מרגישים איתם בנוח. הם חולקים איתנו תחומי עניין וקהילות מקצועיות. זה המקום להחליף מידע, המלצות, לפתח יכולות, לקבל קאוצ'ינג ומנטורינג.
הרשת האופרטיבית היא האמצעי שלנו לבצע את העבודה היומיומית שלנו, ולפיכך היא כוללת את מי שיכולים לעזור לנו אבל גם אנשים שעשויים להפריע ואנחנו רוצים לגרום להם לעבוד איתנו.
הרשת האסטרטגית היא החמקמקה מכולן. היא כוללת אנשים מחוץ למרחב השליטה שלנו, מערכות יחסים לרוחב, למעלה ולמטה, כאלה שיוכלו לעזור לנו לראות את התפקיד שלנו בהקשרים גדולים יותר, לסמן מטרות ואתגרים עתידיים ולהשיג תמיכה של בעלי עניין ואת המידע והמשאבים לעשות בהם שימוש.
למרות חשיבותה לקריירה שלנו, לרבים קשה לתפעל את הרשת האסטרטגית, מכמה סיבות ותפיסות שגויות:
1. הסיבה הראשונה היא התפיסה שקשרים לצורך קשרים הם בזבוז זמן. אנחנו מג'נגלים בין בית עבודה, בית ופנאי, וקשה להבין את הערך של שיחות ופגישות ללא תכלית ברורה. לא תמיד אנחנו מצליחים לראות את הערך העתידי של הרשת הזאת. אנחנו נוטים לעתים לחשוב שמערכות יחסים צריכות להתפתח באופן טבעי, ועצם הרעיון ש"עובדים בזה", שמתכננים אסטרטגית את מי אנחנו רוצים ברשת נראה תועלתני, אולי אפילו לא לגמרי נקי.
צורת מחשבה כזאת יוצרת לנו רשתות הומוגניות, שמורכבות מאנשים דומים לנו, שנוח לנו איתם, שנמצאים ממילא בסביבתנו. לא שהם לא רוצים לעזור, אבל יש להם מידע ונקודות מבט זהות לאלה שלנו, ופעמים רבות הם יספקו לנו מידע על העבר יותר מאשר ישמשו מקור תמיכה לעתיד. כבר היום מחקרים רבים מראים שחדשנות, חיבורים מעניינים וגם עבודה ועשייה מגיעים דווקא מהקשרים החלשים ברשת שלנו, האנשים בפריפריה של הרשת הנוכחית, אלה שאנחנו לא מכירים כל-כך טוב, אבל בידיהם המפתח להתפתחות הרשת שלנו.
אלה האנשים שמאפשרים לנו להגיע דרך מי שאנחנו מכירים אל מי שאנחנו לא מכירים אבל יש להם גישה לידע ומשאבים מחוץ לטווח המיידי של המעגלים שלנו. לכן, רשת המורכבת רק ממי שאנחנו מכירים ממילא היא רשת נרקיסיסטית ועצלה שלא תוכל לתת לנו את מגוון המשובים הדרוש לנו להבין את העולם שסביבנו, לקבל החלטות נכונות ולאפשר לנו להביא אלינו ואל הרעיונות שלנו אנשים שונים מאיתנו. בעולם שדורש חשיבה מגוונת וחיבורים לא מסורתיים, רשת כזאת היא לא שימושית.
2. התנגדות נוספת נובעת מהתחושה שרשת אסטרטגית כזאת היא אינה כנה, אולי אפילו מניפולטיבית - אנחנו מפתחים מערכות יחסים רק למטרות קידום אישיות. מחקר שנעשה באוניברסיטת הרווארד הראה שיש קשר בין המקום שלנו בהיררכיה לבין מידת הקושי ביחס לרעיון שמערכות יחסים הן כלי ולא רק יחסים. מתברר שההבדל נעוץ במידת התרומה שאנחנו מרגישים שיש לנו לאותה מערכת יחסים. ככל שאנשים נמצאים בעמדות בכירות יותר ויש להם ניסיון רב יותר, הם יודעים שיוכלו גם לתת, לא רק לקבל. זה אומר שהבעיה אינה בניית הרשת לצורכי קריירה ועסקים אלא השאלה אם אנחנו רק לוקחים או שאנחנו גם תורמים.
העובדה היא שתרומה אמיתית ברשת איננה קשורה רק להיררכיה. כדי להבין זאת, צריך כנראה להתנסות ברשת שהיא מעבר לצוות ולארגון. פעמים רבות הערך של מערכות יחסים מתגלה בחיבורים שאנשים יכולים לעשות זה למען זה כתוצאה מהמעגלים השונים שאנחנו חשופים אליהם, הגיוון בנקודות המבט, הניסיון והגישה, וכיום, אפילו במנטורינג הפוך, שבו אנשים צעירים יכולים דווקא לתרום למי שיש מאחוריהם כבר עשורים של עשייה אבל לא מכירים מספיק טוב את העולם החדש ואת הכלים שלו.
3. ויש התירוץ "אנחנו לא טובים בזה". אם נוח לכם מאחורי המסך יותר מאשר עם אנשים שאתם לא מכירים, זה עשוי לגרום לכם להאמין שההשקעה לא כדאית, שכן היא ממילא לא תוביל לשום מקום. קרול דווק, בסרטון TED בלתי נשכח שזכה ליותר מ-8 מיליון צפיות, מדברת על הכוח שיש באמונה שאנחנו יכולים להשתפר. מחקרים מוכיחים שאם נאמין שאפשר לפתח יכולת רישות, תהיה לנו מוטיבציה גדולה יותר לשפר אותה, לעסוק בה וכתוצאה מכך גם להצליח לפתח אותה ולצמוח ממנה.
המצב הזה מזכיר קצת את מקרה הביצה והתרנגולת. רק התנסות תשנה את התפיסות שלנו, והדרך היחידה להבין שבניית רשת היא אחד הכלים החשובים ביותר לקריירה שלנו בעתיד וגם ליכולת שלנו לעבוד בהווה היא לגלות את הערך בעצמנו. זה מצריך בחירה יומיומית לא לתת לפעילות הזאת לרדת בסדר העדיפויות.
דרך מצוינת להתחיל היא לזהות פעילות חדשה שאפשר להצטרף אליה, ושם להיחשף לאנשים שירחיבו את הרשת האסטרטגית שלנו. אלה יכולות להיות פעילויות בתעשייה, במקצוע, עמותות, צוותים מארגנים של כנסים, הרצאות, השתתפות והנחיה של קורסים, פאנלים ופעילויות רוחב אחרות. להצטרף, ואז להגיע, להשתתף, להכיר וליצור קשרים, לא להתבודד בהפסקה עם הנייד ולרוץ החוצה בסוף. פעילות ברשת, בהקשר הזה, דומה קצת להתמודדות עם כושר ותזונה. אנחנו מכירים את החוקים, החלק הקשה הוא לבצע. אבל התוצאה שווה.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית, מרצה ובלוגרית בעולם העבודה העתידי. niritcohen.com