חרדים בשכונת מאה שערים בירושלים / צילום: רויטרס
נציגי המגזר החרדי טוענים בכל הזדמנות שחסרות עשרות אלפי דירות לחרדים, אבל ההערכות כמה דירות בדיוק דרושות בעתיד הקרוב והיכן - מגוונות מאוד, וקשה להעריך את המספר במדויק. 100 אלף? 150 אלף? 200 אלף? תלוי את מי שואלים ומתי.
ב-2006 נערך עבור משרד השיכון מחקר שמצא כי צרכי הציבור החרדי עד ל-2026 יגיעו ל-100 אלף דירות. ב-2016 אושרה בממשלה תוכנית אסטרטגית לדיור לאוכלוסיה החרדית, שבוצעה עבור אותו משרד, לפיה צרכי הציבור החרדי עד 2036 יגיעו ל-200 אלף דירות. אף שמדובר בעשור שלם יותר, הפערים בין המספרים אינם מתקבלים על הדעת ואמורים היו לדרוש בירור, שמן הסתם לא ייערך. כך או כך, צריך למצוא פתרון לבעיה.
ב-2006 סברו שמצאו את הפתרון. צוות חוקרים שכלל את הגיאוגרף והמתכנן פרופ' אלי שטרן, את הסוציולוגית ומנכ"לית משרד הקליטה לשעבר, שלומית כנען, והאדריכלית והמתכננת טל עוזיאל-כרמל, ביצעו עבודה יסודית בבדיקת צרכי הדיור של המגזר החרדי, ואיתור מקומות פוטנציאליים להקמת יישובים ושכונות חרדיות.
"הערכנו אז שיהיה ביקוש של 50 אלף יחידות דיור מעבר למלאי השוטף, כלומר שב-10 שנים יצטרכו עיר בסדר גודל של תל אביב, כדי להתאים את מספר הדירות לצרכים", אומר פרופ' שטרן.
מיצוי הפוטנציאל ביישובים הקיימים
השאלה הבאה שנבדקה היא איפה יקימו את יחידות הדיור. "ההתלבטות הייתה בין הקמת עיר חרדית חדשה כמו אלעד או בית"ר עילית, או להוסיף לערים קיימות שכונות חרדיות כך שבהדרגה הערים יהפכו לבעלות רוב חרדי, או למעורבות", מספר פרופ' שטרן. הצוות הציע את חריש בתור העיר החרדית החדשה. פרופ' שטרן: "למקום הייתה תוכנית מתאר, היו מוכנות בו תשתיות להקמת 20 אלף יחידות דיור, ואנחנו הערכנו כי ניתן יהיה להקים בה 50 אלף דירות. תוכנית המתאר כללה גם אזור תעסוקה".
האופציה של חריש כעיר חרדית הייתה מקובלת גם על ציבור המתכננים שעמו התייעצו חברי הצוות, וגם על ציבור רבנים וראשי קהילה, שאף עימם הם נועדו ואולם כשהגיעה העת לממש את התוכנית הזאת, היא נפלה כתוצאה מאופי טיפול המדינה בסוגיה, וליתר בדיוק, בגלל שורה של בעיות - שהיום אפשר רק להצטער עליהן.
חריש לא הייתה אז מתחם ריק, אלא יישוב חילוני קטן, שתושביו לא היו מוכנים להיות חלק מעיר חרדית, ופנו לבית המשפט כנגד תכנון העיר ככזו ולשיווק קרקעותיה רק לצרכי הציבור החרדי.
זאת ועוד, בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי העמותות החרדיות שניגשו למכרז תיאמו את המחירים ביניהן, ופסל את המכרזים. הוא קבע שיש לפתוח את המכרזים לכולם, להתאים את התכנון העירוני לכלל.
החרדים נותרו ללא עיר. מענה חלקי ניתן באמצעות בניית שכונות ענק חרדיות בבית שמש, ואולם הבעיה הגדולה נותרה בעינה - כיצד להתמודד עם צרכי הדיור החרדי?
ב-2016 חובר עוד מסמך שנועד להעריך את צרכי הדיור - הפעם על ידי צוות מהמכון החרדי למחקרי מדיניות בראשו עמד ד"ר חיים זיכרמן ומנהל אגף אסטרטגיה במשרד השיכון, נתנאל לפידות. המכון החרדי למחקרי מדיניות נוסד ב-2014, ובראשו עומדים אליהו פלאי (יו"ר) וניצה (קלינר) קסיר (משנה ליו"ר).
על פי המסמך, ב-1980 הציבור החרדי היווה 4% מכלל תושבי המדינה. ב-2015 הם מנו 910 אלף והיוו כ-11% מהאוכלוסייה; ב-2025 הם יהוו כ-14% וב-2035 - כ-18% מכלל האוכלוסייה - 1.89 מיליון איש. קצב הריבוי הזה יצריך תוספת של כ-200 אלף יחידות דיור עד אז, על מנת לספק את הצרכים הללו.
לדעת עורכי המסמך, חלק מהפתרון לאתגר נמצא במיצוי פוטנציאל הבנייה למגורים בריכוזים חרדיים קיימים. חלק אחר דורש הקמת שתי ערים חרדיות בצפון ובדרום. אפשרות אחרת, שהוגדרה כמיטבית, היא הקמתן של שכונות חרדיות חדשות בערים שבהן קיים רוב לא-חרדי מובהק.
בכנס שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בחודש שעבר הציגה קסיר את עקרונות המסמך. להערכתה, מיצוי פוטנציאל הבנייה בריכוזים חרדים קיימים, ייתן מענה לכרבע מהביקושים, מגורים בשכונות מעורבות יתנו מענה רלוונטי לכ-10% מהציבור החרדי (וכאן הם מציינים, כי אסור ששיווק הדירות למגזר החרדי ישנה את מרקם העיר), והיתרה יצטרך לבוא בצורה של ערים חרדיות חדשות ושכונות חרדיות בתוך ערים חילוניות.
קרית גת מערב היא העיר החרדית הבאה
והיכן תוקם עיר חרדית חדשה, או שתיים? כאמור, האובדן של חריש מהווה מכה קשה למחפשי העיר החרדית ואולם בשתי העבודות, הן מ-2006 והן מ-2016, יש כמה אתרים חלופיים מומלצים: הצוות מ-2006 המליץ על המרחב הפתוח שממערב לקרית גת, מערבית לכביש 40. אתר נוסף שנמצא בעדיפות גבוהה היה מתחם שסמוך ליישוב יסודות במועצת בני בנימין ואילו בדרום המליץ הצוות על אזור חלץ.
ככל הנראה, זו הסיבה שבמהלך 2017 סיכם שר הפנים אריה דרעי עם יו"ר מטה הדיור לשעבר במשרד האוצר, אביגדור יצחקי, על הקמת עיר חרדית חדשה ממערב לקרית גת ובצמוד לה, על קרקעות חקלאיות של המושב הדתי עוזה. נכון לעכשיו, קרית גת מערב היא העיר החרדית הבאה, כמעט ללא תחרות.
הצוות שפעל במסגרת המכון החרדי למחקרי מדיניות כתב כי מומלץ להקים שני ישובים חרדיים, אחד בצפון הארץ "בקצה אזור הביקוש" כדבריו, והשני באזור עוטף אשקלון. גם הוא סיפק כמה אופציות: בצפון הוא הביא את הרחבות כפר מסריק (באזור מפרץ חיפה) שטח ליד קיבוץ הזורע (ליד המושבה יקנעם) והרחבת אומן (דרום-מערבית לעפולה). בדרום הוא הביא כאופציות את הרחבות עין צורים (דרומית מערבית לקרית מלאכי, בסמוך לכביש 3), בית ניר (דרומית מזרחית לקרית מלאכי, בסמוך לבית גוברין) וזוהר (מערבית לקרית גת).
הוא לא הסתפק רק באיתור נקודות ציון גיאוגרפיות, אלא העלה על נס את אופי הערים החדשות, ועד כמה שהן אמורות להיות שונות מהערים החרדיות שהוקמו לפני 20 שנה: "היישובים החדשים נדרשים להיות בעלי חוסן כלכלי ופתרון תעסוקתי. זאת בשונה מהערים החרדיות שהוקמו במהלך שנות התשעים (אלעד, בית"ר עילית ומודיעין עילית) הסובלות ממחסור באזורי תעסוקה ותעשייה, ומהיקף נמוך של שירותי מסחר ופנאי. גידול השתתפות הציבור החרדי בשוק העבודה, והעלייה המתמדת ברכישת השכלה אקדמית, הם תהליכים המייצרים צרכים נוספים ומאפייני ביקוש שלא היו קיימים בעת הקמת הערים החרדיות ויש לתת את הדעת אליהם", נכתב במסמך.
נתנאל לפידות, מנהל אגף בכיר תכנון אסטרטגי ומדיניות במשרד השיכון, הסביר כי "מקובל להסתכל על החברה החרדית כמקשה אחת, אולם לא כך הדבר, זוהי חברה הטרוגנית המורכבת מפסיפס רחב של קהילות בעלות מאפייני דיור משתנים".
לפידות הוסיף כי עיקר צריכת הדירות באוכלוסייה החרדית חופפת לנישואין. "משכך, האומדן לצורך בדיור נערך בהתאם למספר הנפשות במחזור גילאי 22 בכל שנה, שהינו מעט מעל גיל הנישואין הממוצע כיום בציבור החרדי - העומד בממוצע על 20 לנשים ו-21 לגברים. בהתאם לאומדן זה, נידרש לספק לאוכלוסייה זו כ-200,000 יח"ד עד לשנת 2035".
עוד ציין לפידות כי מאפייני החברה החרדית דורשים פתרונות שונים. "בין היתר, החברה החרדית הינה חברה מוטת תחבורה ציבורי, ולכן עלה מהמחקר שעשינו כי יש לתכנן את המרחב הציבורי באופן שיאפשר מפרצי תחנות אוטובוס גדולים יותר, אולם הצורך בחניות לרכבים פרטיים קטן יותר. בנוסף, חלקים בחברה החרדית אינם משתמשים במעלית שבת דבר שמגביל מבחינה תכנונית את גובה המבנים".
לפידות הדגיש כי חלק מהקידום המענה לצרכי הדיור החרדיים יבוא בצורה של פתרונות דיור בלב אזורים חרדיים קיימים, שכונות חדשות צמודות דופן בערים כלליות ובערים חרדיות, הרחבת גבולות של הערים החרדיות והתחדשות עירונית.
"כסיף תיתקל בקשיים מצד הביקוש"
ומה עם האתר כסיף שבאזור ערד, שלאורך השנים מקודם בממשלה, על אף שלא הומלץ על ידי אף אחת מהוועדות? בעוד שבתקופת הוועדה הראשונה, העיר לא הובאה כלל כאפשרות, כותבי התוכנית האסטרטגית לדיור לאוכלוסייה חרדית כבר היו מודעים היטב לתוכנית והם הזהירו: "אנו סבורים כי ייעוד היישוב כסיף לאוכלוסיה החרדית ייתקל בקשיים רבים מצד הביקוש. ערים הומוגניות כפי שהוקמו בעבר, מדגישות את הבידול החברתי והגאוגרפי בין הציבורים בישראל ויוצרות מובלעות סגורות הגורמות לצמצום נקודות המפגש בין המגזרים השונים".
במילים אחרות, להערכת המחברים, המודל של כסיף הוא מודל מיושן שאינו מתאים לימינו, ולעיר צפויות בעיות קשות של ביקושים מצד הציבור החרדי, שראשיו התבטאו לא פעם כנגד האופציה.
נראה שקשה מאוד לממשלה לסגת מהחלטות קודמות שלה. כסיף נהגתה בסוף העשור שעבר, בעקבות המלצות הצוות הראשון שבדק את צורכי הדיור החרדי, ואולם לא נשארה נאמנה לאתרים שהומלצו על ידו, וב-2007 הציעה את האזור שנמצא בתל ערד, מערבית לעיר ערד, כאתר להקמת העיר. בספטמבר 2009 התכנסה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה (ולנת"ע) והמליצה על תכנון העיר; ב-2015 היא המליצה על אישור התוכנית, ועל פי הודעת משרד הבינוי והשיכון, ב-2016 אמור היה להסתיים הליך אישור התוכנית של העיר וב-2017 מגרשים ראשונים שלה היו אמורים להיות משווקים על ידי רמ"י (רשות מקרקעי ישראל).
העובדה שבתחילת 2019 שום התקדמות לא נרשמה עם העיר היא עדות לבעיות שנוצרו במהלך התכנון. ידוע שבתוך משרד השיכון הדעות על כסיף היו חלוקות מאוד - השר יואב גלנט מאוד דחף להקמת העיר, ואולם הדרג המקצועי במשרד התריע שמדובר בעיר עם תכנון מיושן שמקבע את הגישה הישנה של הפרדה בין הציבור החרדי לייתר האוכלוסייה, בעוד שהצרכים העכשוויים, הן של המדינה והן של חלק ניכר בציבור החרדי, הם של אינטגרציה. כסוג של פשרה התקבלה החלטה, שבתוכנית יוכנסו שינויים כגון הגדלה ניכרת של אזורי התעסוקה בה, ושיפור הנגישות לבאר שבע, על מנת שתושבי העיר יוכלו לעבוד גם שם.
התהליך הזה הסתיים ואולם המועצה הארצית לתכנון ולבנייה טרם השלימה כמה הליכים פורמליים שיאפשרו את קידומן של העיר ושל התוכנית. סביר כי הדבר נובע ממעורבות של גורמים פוליטיים. העובדה שבעוד הקמת העיר כסיף מעוכבת, העיר במערב קרית גת מקודמת במהירות, היא ראיה נסיבתית להערכה הזו, אבל גם ראיה בשטח לעובדה, שכסיף תזכה לתואר המפוקפק של "העיר החרדית המדוברת ביותר שנותרה על הנייר".