תשלום במסופון באמצעות ארנק דיגיטלי / צילום: רויטרס Dylan Martinez
חשבתם שאפליקציות התשלומים של הבנקים כמו ביט (Bit), פפר פיי (PepperPay) ופייבוקס (PayBox) מייצגות את הדבר הכי חם בעולם התשלומים החדשים? אז זהו, שלא. ניתן לשלם באמצעותן רק בין שני אנשים שהורידו את אותה אפליקציה - בכך הן מתקרבות רק בקושי להזכיר אפליקציות ארנק אלקטרוני כמו גוגל-פיי (Google-Pay), אפל-פיי (Apple-Pay) או עלי-פיי (Ali-Pay). אך בעולם כבר אפשר לשלם בנגיעה עם הסמארטפון או השעון החכם במסופון התשלום או בסריקת קוד QR המופיע ליד הקופה, אפשר אפילו להעביר תשלומים ישירות בין חשבונות בנק באמצעות אפליקציה או לשלם לחנויות ולאתרים ישירות מהחשבון. אפליקציות הבנקים ממש לא שם.
הארנקים הדיגיטליים הולכים ומתפשטים בעולם בקצב מהיר. בארה"ב משתמשים בהם עשרות מיליוני אנשים, בשוודיה כבר לא משתמשים במזומן בכלל, ובסין אפשר אפליקציות משמשות לתשלומים גם אצל רוכלים בשוק. הכסף המזומן הולך ונעלם מהעולם, הצ'קים הם אמצעי תשלום היסטורי ויש מקומות בהם חשבונות הבנקים וכרטיסי האשראי הם כבר הדרך היחידה לשמור את הכסף או לשלם איתו. בישראל, מדינה שרואה את עצמה טכנולוגית, אנחנו עדיין מסתובבים עם ארנקי דמוי-עור ממש לא דיגיטליים.
לרגע היה נדמה שבכל זאת משהו עומד להשתנות בישראל: בישיבה האחרונה של הכנסת היוצאת, אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק חדש: "חוק שירותי תשלום התשע"ח - 2018". החוק, שגובש על-ידי משרד המשפטים, האוצר, בנק ישראל ורשות ההגבלים העסקיים, נועד "להתאים את התשתית המשפטית הקיימת לפעילות באמצעי התשלום המתקדמים". נשמע מבטיח, לא?
כשצוללים לנבכי החוק מגלים 79 סעיפים ועשרות תתי-סעיפים יבשושיים, שעוסקים בשאלות משפטיות שעלולות לצוץ בעת תשלום כשאמצעי התשלום אינו רק "לוחית או חפץ" (כמו שנכתב ב "חוק כרטיסי חיוב" מ- 1986 שבוטל כעת), אלא אמצעי טכנולוגי, דיגיטלי, וירטואלי, כל מה שקיים או שעדיין לא, ושאולי יגיע לישראל יום אחד. החוק מגדיר מהם אמצעי תשלום, מהם היחסים בין הלקוח לנותני השירות, אחריות נותן השירות, דרכי הטיפול בעת שימוש לרעה והתחזות - כל מה שחשוב אך לא מעניין.
את חברי הכנסת כל זה די שיעמם. העניין העיקרי שמצאו בהצעת החוק היה הציפייה שאמצעי תשלום חדשים יכנסו לשימוש בישראל ותהיה להם בשורה לציבור לקראת הבחירות. הבעיה הייתה, שהחוק לא מקדם את גוגל-פיי לישראל מילימטר אחד מעבר למקום בו הוא תקוע היום. נציגי גוגל או אפל כלל לא טרחו להגיע לוועדה. מי שכן הגיעו היו עשרות לוביסטים של הבנקים וחברות כרטיסי האשראי, שגררו את הוועדה למאבק ביניהם, הגם שהוא לא ממש רלוונטי לחוק שנדון בוועדה או לאמצעי התשלום החדשים. וכך, כששואלים את יו"ר ועדת הרפורמות שם נדונה הצעת החוק, ח"כ רחל עזריה, מה ההישגים הגדולים של החקיקה היא מזכירה את משך הדיונים המזורז וההתעקשות שלה להביא את החוק לאישור.
קצת יותר מפתיע לגלות, שהח"כים משוכנעים שהם הביאו לישראל את בשורת אמצעי התשלום החדשים. ח"כ עזריה למשל, אמרה: "זה ניצחון לציבור הישראלי. החוק יגדיל את היצע אמצעי התשלום הזמינים לשימוש הציבור ויהווה צעד נוסף בפירוק הריכוזיות של הבנקים". ח"כ עודד פורר התייצב למאבק הרואי כנגד המזימה לחייב עסקים קטנים לשלם עבור מסופי החיוב החדשים וח"כ חיים ילין סיפר על מאבק של שנים להכנסת הפלטפורמות החדשות לשוק, שכן "מוחות השוק רצים מהר יותר מהמוחות שלנו". בפועל, בישראל שאחרי חוק שירותי תשלום אינה שונה במאומה מישראל שלפניו.
אז לתועלת חברי הכנסת והקוראים, ואחרי שיחות עם הרבה אנשים בעולמות הרגולציה והפיננסים בישראל (שהעדיפו להישאר בעילום שם), הנה מיפוי החסמים העומדים בדרכנו לעולם שכולו תשלומים קלים ועמלות נמוכות.
1. רגולציה איטית וחוסר בתשתיות סליקה
מרבה רגולטורים לא בהכרח מרבה יעילות. בתחום הזה מעורבים משרד האוצר, משרד המשפטים, בנק ישראל שאפילו הקים ועדה לאמצעי תשלום מתקדמים, וגם רשות ההגבלים העסקיים. כולם מסכימים שתחרות בתחום אמצעי התשלום החדשים היא דבר חיובי. עו"ד לירון מאוטנר לוגסי ממחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים אמרה בכנסת, שריבוי אמצעי תשלום יפחית את השימוש במזומן ואת "הכלכלה השחורה", יגביר את התחרות ויביא להורדת העמלות, וכולם הסכימו. ובכל זאת הרגולציה החדשה משתרכת ממש ממש לאט.
אפשר היה לחשוב למשל, שהחוק החדש שאושר זה עתה הוא דוגמה לתנופת היזמות של הממשלה? אז זהו, שהחוק הזה אינו מספיק. מתברר שהוא חוק ראשון משני חוקים, שנדרשים להפעלת אמצעי תשלום חדשים. החוק השני - חוק שירותים פיננסיים מוסדרים - נמצא עדיין במצבו הבתולי כתזכיר חקיקה ורק בכנסת הבאה יקודם בתהליך החקיקה. המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד ארז קמניץ, אמר בכנסת כי החוק החדש הוא רגל אחת ברגולציה החדשה, וכי הרגל השנייה תהיה בחוק שירותים פיננסיים מוסדרים: "שתי הרגליים יתאחדו להסדרה אזרחית מלאה. עולם המשפט בדרך-כלל שמרן אבל בחוק הזה חרגנו ממנהגנו וקבענו הוראות צופות פני עתיד. אנחנו חייבים למצוא תשובות משפטיות מהירות כדי שהציבור יאמין בפלטפורמות התשלום החדשניות".
מעבר לתשתית המשפטית, חשובה ככל שתהיה, יש צורך בתשתית טכנולוגית בתקן המכונה EMV, שתאפשר שימוש באמצעי התשלום החדשים. גם כאן הרגולציה מזדחלת לאיטה. בנק ישראל הצליח עד כה להביא לכך, שכרטיסי האשראי הישראלים כבר מכילים את השבב האלקטרוני הנדרש לתשלומי EMV. הוא לא הצליח לגרום לחנויות ישראליות להפעיל את ה-EMV, ועל כך עוד נרחיב בהמשך.
ויש תשתית נוספת שבנק ישראל יכול להביא לישראל: תשתית סליקת תשלומים ישירים, עוקפת כרטיסי אשראי, בין אנשים פרטיים או מול חנויות. בשוודיה הוקמה מערכת תשלומים כזו והיא זוכה להצלחה רבה: יוזם התשלום מחויב מיד, מקבל התשלום מזוכה מיד, והתשלום לא ניתן לביטול - ממש כמו תשלום במזומן. שיטת תשלומים ישירים מתחרה מול התשלומים בכרטיסי אשראי ומביאה להפחתה בעמלות כרטיסי האשראי. אפשר להקים בישראל מערכת כזו, ובבנק ישראל אפילו יודעים מי מתאים להקים אותה: חברת מס"ב שנמצאת בבעלות הבנקים. אבל בינתיים אין תוכנית מוגדרת ואין לוחות זמנים להקמת המערכת.
2. רשתות השיווק והחנויות מתעלמות
אפשר היה לשער שרשתות השיווק והחנויות יעוטו על הטכנולוגיה החדשה ואמצעי התשלום החדשים. מה יותר מזמין קנייה אימפולסיבית בחנות מאשר היכולת לקחת חולצה ופשוט לצאת? התשלום כבר יחויב אוטומטית. אבל כדי שזה יקרה צריכה החנות להפעיל מסופון תשלומים בטכנולוגיית EMV, צמוד לקופה הרושמת. כל מי שקנה באשראי בחו"ל מכיר את המסופון בו מקישים את הקוד הסודי בעת התשלום. מסופון כזה יכול לקלוט גם אמצעי תשלום מתוחכמים יותר, כמו תשלום קירבה (NFC) ועוד.
הבעיה היא שהרשתות הגדולות לא ממהרות לעשות את ההשקעה הנדרשת במעבר לטכנולוגיית EMV, והחנויות הבינוניות והקטנות אפילו הקימו קול מחאה על שדורשים מהם להשקיע כ-1,000 שקל ברכישת מסופון כזה.
בבנק ישראל החליטו לעשות מעשה ופרסמו הנחיה, לפיה החל מ-2019 כל החנויות הגדולות (מחזור שנתי של 5 מיליון שקל ומעלה) יעברו לטכנולוגיית EMV, עסקים קטנים יותר קיבלו אורכה של שנה נוספת להכנסת הטכנולוגיה. הבעיה בהנחיה של בנק ישראל היא ששהיא חסרת שיניים, ובמקרה של הונאה היא מסתפקת בהסטת האחריות אל החנות. ההנחה של בנק ישראל הייתה, שהחשש מהונאות יזרז את הרשתות לעבור ל-EMV. בפועל, אם תצאו לסיור בין חנויות, ספק אם תגלו ולו מסוף EMV אחד לרפואה.
גורם בענף מסביר את האניגמה: שיעור ההונאות בתשלומים בחנויות בישראל זעום. הסיכון שלוקחות הרשתות בהימנעות מהכנסת הטכנולוגיה אינו גדול, בוודאי נמוך יותר מהיקף ההשקעה הנדרש בהעברת אלפי קופות לטכנולוגיית EMV. מה שנדרש, אומר הגורם, הוא הנחייה חד משמעית מחייבת למעבר לטכנולוגיה החדשה. בבנק ישראל אומרים שהם לא מתחילים עם ארטילריה כבדה אך אם הענף לא יעבור לטכנולוגיה החדשה בעקבות ההנחיה שפורסמה, בעתיד תיתכן בהחלט הנחייה מחייבת יותר.
3. הבנקים וחברות כרטיסי האשראי נאבקים
הבנקים וחברות כרטיסי האשראי מנהלים בימים אלה מאבק אדירים ביניהם על אמצעי התשלום בישראל, מאבק שמגיע לרגולטורים ולכנסת, מעסיק אותם בשאלות שלא תמיד רלוונטיות לאמצעי תשלום חדשים, ומעכב את ההתקדמות. עד לאחרונה לבנקים ולחברות כרטיסי האשראי לא בער שום דבר בתחום הזה, ומבחינתם אפשר היה שהאיום הפוטנציאלי על ההכנסות מעמלות יתעכב לנצח. כל זה השתנה עם המלצות ועדת שטרום, שבעקבותיהן נחקק החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאות והופרדו בנק הפועלים ובנק לאומי מבעלותם על ישראכרט ולאומי קארד. וראו זה פלא, גם אחרי ההפרדה לא בוער לבנקים ולחברות כרטיסי האשראי שום דבר בתחום אמצעי התשלום החדשים, רק שהפעם זה נובע מאינטרסים אחרים לגמרי.
מלחמת הגוג ומגוג שפרצה בענף מאז ההפרדה עשויה לבלבל מאוד את מי שלא מצוי בסבך האינטרסים החדשים. הבנקים יצאו עם אפליקציות התשלום והם נאבקים כדי להפוך אותם לאמצעי תשלום חלופיים לכרטיסי אשראי. חברות כרטיסי האשראי טוענות, שהן הסיכוי היחיד לתחרות מול הבנקים, ושהמדינה צריכה להגן עליהן במקום לאפשר לבנקים להרחיב את השימוש באפליקציות. בבנקים לעומת זאת מזכירים, שמדובר שחברות כרטיסי האשראי מגלגלות כ-300 מיליארד שקל בשנה וצומחות ב-8% בשנה, ושהן גובות עמלות שערורייתיות מהלקוחות. הבנקים, אם שואלים את הבנקים, הם הסיכוי היחיד לתחרות.
צריך להזכיר, שאפליקציות התשלום של הבנקים הן לא אמצעי התשלום החדשים שאנחנו מייחלים להם. הן מאפשרות רק העברת כסף בין משתמשי האפליקציה, ואי-אפשר לשלם באמצעותן בחנויות או באתרי קניות. אם תורחב אפשרות השימוש באפליקציות כמו שמבקש כעת בנק הפועלים מבנק ישראל, זה אולי יפגע בחברות כרטיסי האשראי אבל לא יקדם כניסת טכנולוגיות תשלום חדשות לישראל.
למעשה דווקא לחברות כרטיסי האשראי אין סיבה להתנגד לכניסת אמצעי התשלום החדשים: גם כשנדמה שיש תחרות בענף, עדיין כולם סולקים תשלומים באמצעות כרטיסי האשראי: התשלום לפנגו, המונית מ-Gett, התשלום עבור הדלק באפליקציה של פז, וגם התשלומים בביט, פפר פיי ופייבוקס. למעשה, גם אפל פיי וגוגל פיי משתמשות בכרטיס אשראי כדי לחייב את הלקוח. הסכנה מבחינת חברות כרטיסי האשראי תהיה מתן היתר לאפליקציות לבצע תשלומים ישירים בין חשבונות בנק. בנוסף, כניסתם של שירותים כמו עלי-פיי של עליבאבא, שכולל חשבון לשמירת הכסף עבור הלקוח, תאפשר לוותר על חשבון הבנק.
4. חברות אמצעי התשלומים המתקדמים נמנעות
ואחרי הכל, כשישקע אבק המאבקים כולם והרגולציה החדשה תזהר בגאווה, האם נזכה סוף כל סוף להשתמש באמצעי תשלום חדשים בישראל? בכלל לא בטוח. לגוגל ולאפל יש מפת דרכים ברורה מאוד באשר לפריסת שירותי התשלומים שלהן במדינות העולם, וישראל ככל הנראה אינה נמצאת על המפות האלה. כלומר, גם אם כל החסמים הטכניים יוסרו, לא בטוח שהחברות האלה יחשבו שישראל היא שוק מספיק אטרקטיבי עבור גוגל-פיי או אפל-פיי.
בתגובה לפניית "גלובס", דוברת גוגל ישראל מסרה: "גוגל פיי לא זמין לכרטיסי אשראי ישראלים" מבלי להרחיב בנוגע למדיניות החברה בתחום התשלומים. באפל לא השיבו לפנייתנו.
מי שעשויות להיכנס לישראל הרבה קודם הן שתי ענקיות התשלומים הסיניות - חברת טנסנט, עם אפליקציית וויצ'אט-פיי, וחברת עליבאבא עם אפליקציית עלי-פיי: במהלך השנה שעברה החלו שתי החברות לאפשר ללקוחותיהן תשלומים בישראל. הלקוחות הם תיירים סיניים המגיעים לישראל, ומבקשים להשתמש באמצעי התשלום הרגילים שלהם - כלומר, מי שכבר יש להם חשבון בנק בטנסנט או בעליבאבא. וממילא, החנויות שבהן מתאפשר התשלום הן חנויות מזכרות ומוצרים לתיירים, כמו למשל חנויות הדיוטי פרי. עם זאת, מה ניתן לקוות שזו סנונית ראשונה שתתרחב לשירות שיתאים גם ללקוחות ישראלים, ותביא בעקבותיה שירותים של חברות נוספות שפועלות בעולם התשלומים המתקדמים.