גירושים או הפקעת נישואים? / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב
עוד בשנת 1963 הביע בית המשפט העליון את חוסר נוחותו לנוכח יישום האיסור על נישואי כהן וגרושה בישראל של המאה ה-20, במילים הבאות: "איסור שכולו דתי-פולחני, בהיותו מבוסס על מושגים עתיקי-יומין של מעמד הבכורה של הכהן בעבודת הקודש. הטלת איסור על הכהן לשאת גרושה על אדם שאינו מאמין, קשה ליישבה עם חופש המצפון וחופש הפעולה הכרוך בו".
מאז חלפו למעלה מ-5 עשורים, אך המצב המשפטי לא השתנה, ולכן בפני כהן וגרושה המבקשים להינשא בכל זאת על-פי הדין הדתי עומדות למעשה שתי אפשרויות: לשכנע את בית הדין הרבני שהוא אינו כהן - או לשכנע את בית הדין הרבני שהיא אינה גרושה.
זוג כזה ניצב בחודש שעבר בפני בית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע וביקש לשנות את מעמדה המשפטי של האישה מגרושה לרווקה, כדי לאפשר את נישואיה לבחיר-ליבה, מר כהן. לטענת האישה, הגבר שהייתה נשואה לו במשך מספר שנים, וממנו התגרשה, סבל מאין-אונות, ולכן יש מקום להפקיע את הנישואים ואת הגירושים כאילו לא התקיימו מעולם, ולהכריז עליה כמותרת לנישואים עם כהן.
בית הדין הרבני מצא לנכון לחקור את טענת האישה מבחינה עובדתית והקדיש לכך מאמצים לא מבוטלים, בכלל זה ניסיון לזמן את הבעל לשעבר לחקירה והזמנת מסמכיו הרפואיים החסויים לאחר שהוא סירב לשתף פעולה, ולבסוף הגיע למסקנה כי האישה לא הוכיחה שהבעל אכן סבל מאין-אונות מוחלטת. ניתן לתמוה מדוע טרח בית הדין טרחה כה רבה בנושא זה, תוך פלישה לצנעת הפרט של הבעל לשעבר, כאשר גם אם מסקנתו הייתה הפוכה, לא היה בכך כדי לסייע לאישה להפקיע את הנישואים ולהינשא לכהן.
אין-אונות, ובאופן כללי אי-יכולת לקיים יחסי אישות גם מסיבות אחרות, מוכרת בהלכה היהודית כעילת גירושים, שכן היא מונעת לא רק את האינטימיות המתבקשת מחיי הנישואים אלא גם את היכולת לקיים מצוות פרו ורבו. לכן כאשר בעל מסרב להתגרש מאשתו, ניתן לחייבו לתת גט על בסיס עילה זאת, אך סעד זה לא יינתן בקלות. בית הדין הרבני מודע לחידושי הרפואה המודרנית המאפשרת מגוון טיפולים בבעיות אין-אונות ופוריות, ולכן יטה לאפשר לבעל למצות את הדרכים הרפואיות לתיקון בעיותיו לפני חיובו בגט.
להבדיל מגירושים, הליך הפקעת הנישואים הוא צעד מרחיק לכת עד מאוד, שיש לעשות בו שימוש במקרים קיצוניים ונדירים בלבד, בדרך-כלל של סרבנות גט בלתי פתירה או ממזרות, וכל זאת במטרה לאפשר לאישה לשקם את חייה בהתאם להלכה היהודית, ולא בניגוד לדרכה, כלומר לא כמעקף להגבלת נישואי כהן וגרושה.
מעבר לכך ציין בית הדין הרבני בפסק דינו כי גם לו היה מפקיע את הנישואים כבקשת האישה, לא היה בכך כדי להתיר לה להינשא לכהן משום "ריח הגט". ריח הגט הוא מושג הלכתי המציין מצב שבו לא סודר גט כהלכה, ואף על-פי כן דבק באישה "ריח הגט", הפוסל אותה מלהינשא לכהן. מצב זה יכול לקרות לדוגמה כאשר אישה עברה הליך סידור גט למרות שכלל לא הייתה זקוקה לו, למשל משום שנישואיה לא היו תקפים בעיני ההלכה. לכן גם אם היו הדיינים מפקיעים את הקידושין כבקשת האישה, לא ניתן למחוק את העובדה שעברה את תהליך הגירושים, בין אם מיותר ובין אם נחוץ, ולפיכך לא תוכל להינשא לכהן על-פי הדין הדתי.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il