סטודנטים מסיימים תואר / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
תלי תלים של מילים נכתבו על שוק העבודה החדש ועל העובדים הצעירים שמכתיבים את השינוי בו, אלה שלא מוכנים להישאר יותר משנתיים במקום עבודה אחד, לא מפתחים נאמנות ומחפשים באופן מתמיד אתגר ומשמעות - ודאי לא מקום שיוכלו לפרוש ממנו לפנסיה. מנגד, נטען, לא הרצונות של הצעירים מעצבים מחדש את השוק, אלא השוק האכזרי הוא שמאלץ אנשים להמציא את עצמם מחדש, ליזום ולהתחרות כאילו היו מוצר בשוק תחרותי ומתגמל את המובחרים שבהם בנדיבות.
סקר מפתיע שערך מכון גיאוקרטוגרפיה, בהזמנת המכללה להנדסה ע"ש סמי שמעון, מצא שרוב הצעירים - כ-36% מהם - מעוניינים לעבוד במגזר הציבורי דווקא, לעומת 32.6% מהנשאלים שהיו רוצים לעבוד במגזר העסקי. עוד עולה מהסקר, שנערך בקרב מדגם מייצג של 500 צעירים בני 30-18 מהמגזר היהודי והערבי באינטרנט, שהרוב המכריע של הצעירים מעוניינים לעבוד כשכירים (כ-62%).
הנתונים שעולים מהסקר נתמכים בסקירה של הכלכלן הראשי שפורסמה בנובמבר האחרון ומפריכה את הטענה שחל שינוי משמעותי בשוק העבודה. לפי הסקירה, שיעור גבוה מאוד מהעובדים בישראל עדיין שכירים (84.7%) ומעט מאוד אנשים מג'נגלים בין משרות שונות ומחפשים הרפתקאות תעסוקתיות.
גם נתוני משרדי הממשלה על הכשרות במקצועות ההוראה והסיעוד בשנים האחרונות מחזקים את הנטייה שהסקר מציג. נתוני ההסבה המקצועית אמנם נוגעים כנראה לאנשים מבוגרים יותר - אולי כאלה שטעמו את טעמה המר של עבודה במגזר העסקי והחליטו שביטחון תעסוקתי הוא נכס יקר שיש לשאוף אליו. כך או כך, לפי הנתונים, עמד מספר ההסבות של אקדמאים להוראה בשנת 2012 על 2,648 וטיפס בקפיצות גבוהות למדי ל-4,289 סטודנטים ב-2017. בשנת 2018 דווקא חלה ירידה קטנה במספר האקדמאים שעשו הסבה להוראה (ראו טבלה).
בתחום הסיעוד הממצאים מובהקים עוד יותר: מספר האקדמאים שעשו הסבה ללימודי אחיות עמד בשנת 2010 על 174 וטיפס בשנת 2018 ל-743. באחרונה גם פרסמה חברת דן הצעה לבני 40 פלוס לעשות הסבה לנהגי אוטובוס ולקבל משרה קבועה ובטוחה. אמנם לא מדובר במגזר ציבורי, אבל זו כן משרה שמציעה העסקה ארוכת טווח ותנאים דומים למגזר הציבורי.
"למה שעובדים ירצו להיות בג'ונגל?"
השאיפה לעבוד במגזר הציבורי לא מפתיעה את ד"ר הגר צמרת, כלכלנית וסוציולוגית ממכללת ספיר וממכון ון ליר. "תנאי העבודה במקומות מחוץ למגזר הציבורי הם ג'ונגל מזעזע, אז למה שעובדים ירצו להיות בג'ונגל? עובד באמזון צריך לישון עם ביפר, ומרגע שהביפר צפצף, יש לו 15 דקות לתקן באגים. עובדים מפוטרים ומוחלפים ברגע בלי להניד עפעף. גם בהייטק, לייצר פינוקים חומריים זה בסדר. אבל אם מקבלים מלא כסף והתנאים טובים, למה אנשים מרגישים גמורים?"
אומרים שהעובדים הצעירים שואפים להחליף מקומות עבודה בכל שנתיים לפחות.
"אנשים רוצים לעבוד במקום יציב, עם תנאי העסקה פחות נצלניים. כשאתה מחליף הרבה מקומות עבודה, אף אחד לא מכיר אותך ואין שום קשרים קהילתיים. התחושה שמכירים אותך וסומכים עליך היא משהו שנעלם משוק העבודה. האינטראקציות עם בני אדם אחרים הן הגורם שהכי משפיע על תוחלת החיים של האדם, על הבריאות שלו וגם על ההצלחה שלו בעבודה. לחץ הוא אחד הגורמים שפוגעים בבריאות. אם אתה מחליף עבודה בכל שנה יש לזה השלכה על הבריאות שלך. בניגוד למה שאומרים, אנחנו לא אוהבים שינויים ואי-ודאות".
בכל זאת, יש עובדים, לפחות בהייטק, שמסתכלים כל הזמן על המשרה הבאה.
"אנשים מסתכלים מסביב כי הם עובדים בתנאים לא טובים. בואו נציע להם את מקומות העבודה של שנות השמונים, ואז נשאל אותם אם הם רוצים להישאר".
"המגזר הציבורי מספק משמעות"
פרופ' שרון טוקר, חוקרת ומומחית בינ"ל לנושאי לחץ ושחיקה בעבודה מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל-אביב, מסכימה שקשה להחליף מקומות עבודה באופן תדיר, אבל טוענת שהבחירה במגזר הציבורי אינה נובעת רק מהצורך בביטחון תעסוקתי. "צריך לזכור שבמגזר הציבורי כבר אין קביעות אוטומטית. עם זאת, גם אין תחושה שבכל רגע עומדים לפטר אותך. כשאת מאבדת את העבודה, את מאבדת משאבים, מסגרת, סביבה חברתית והכשרה. אבל לא מדובר רק בביטחון תעסוקתי אלא בדברים שנלווים למגזר הציבורי. המגזר הציבורי הוא יותר שקוף, והרבה מבני דור ה-Y מחפשים יותר משמעות ושליחות. המגזר הציבורי מספק את זה. בפרקליטות, למשל, ובטח ברפואה, קל יותר לראות את הערך שאת מייצרת מאשר בחברה עסקית".
אבל מרוויחים פחות.
"אנשים מחפשים תמורה הוגנת להשקעה. במגזר הציבורי יש הקפדה על שעות עבודה ועל חופשות, לעומת המגזר הפרטי. כשבודקים את זמן העבודה נטו, לעתים השעות במגזר הציבורי שוות יותר".
לדברי טוקר, הנושא של איזון בין בית לעבודה, אחד הנושאים החמים ביותר כעת בשוק העבודה, מקבל דגש במגזר הציבורי.
זה חלק מהניסיון למשוך עובדים טובים?
"בהחלט. במגזר הציבורי יש מגמה של שינוי וניסיון להצעיר את המערכת ולשנות את מבנה העבודה. באחרונה הייתי שותפה בוועדת ההיגוי של סקר השחיקה הגדול שעשה משרד הבריאות. זה לא מהלך רגיל שמגזר ציבורי עושה בדק בית. גם בפרקליטות זה נעשה. הארגונים מבינים שהם חייבים לעשות שינויים כדי להפוך למושכים עבור צעירים".
טל רונן, 27, מנהלת מערך הביקורת שעוסק בזכויות עובדי קבלן במשרד האוצר, מחזקת את דברי טוקר. רונן היא בוגרת תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה באוניברסיטה העברית וכיום לומדת לתואר שני במינהל עסקים עם התמחות בניהול פיננסי באוניברסיטת תל-אביב. את ההתמחות שלה סגרה כבר בשנה הראשונה עם משרד סומך חייקין, אבל אחרי שהתחילה לעבוד בשנה א' במשרת סטודנט במשרד האוצר וראתה כי טוב, החליטה להמשיך שם את ההתמחות.
"הרגשתי שפה יכולתי להשפיע באופן נרחב בגיל יחסית צעיר", היא אומרת. "אני מחזירה כספים לעובדי קבלן במאות אלפי שקלים וממש משפיעה על המשק. זו תחושת שליחות והרגשה שאתה נותן לאזרח".
את "משלמת" בשכר?
לגבי השכר, אני מאמינה שכאנליסטית בחברת הייטק יכולתי להרוויח הרבה יותר. עם זאת, השכר פה הוא טוב, ולעתים יש יתרון גם בתחום הזה למגזר הציבורי. מתמחים במגזר הפרטי מרוויחים לעתים שכר מינימום. מעבר לכך יש פה מודלים של תמרוץ".
עובדים פחות שעות?
"יש סטיגמה לגבי עובדי מדינה, שהם 'מפילים' את העט בארבע. הסטיגמה הזאת לא נכונה, לפחות לא במשרד האוצר. אנחנו עובדים המון שעות ויש תחושה גדולה של אחריות".
הביטחון התעסוקתי שיחק תפקיד בבחירה שלך?
"ההורים שלי עצמאיים, וידעתי שאני רוצה להיות שכירה. חשוב לציין שאין לנו קביעות, אנחנו עובדים בחוזים אישיים שמתחדשים מדי שנה, אבל לא נתקלתי במישהו שלא חידשו את החוזה שלו. מה שיש פה הוא מסלול קידום מאוד שקוף: אתה יודע מה התפקידים שתקבל בהתחלה, לאילו תפקידים אתה יכול להתקדם וכמה תקנים יש. בכל שלב אני יודעת לאן אני הולכת וזה גם גורם משמעותי בבחירה".
מי שמע על המגזר הרביעי
תחושת השליחות שמיוחסת לבני הדור הצעיר לא באה לידי ביטוי בממצאי הסקר שהזמינה המכללה להנדסה, בכל מה שנוגע למגזרים השלישי (עמותות) והרביעי (עסקים המשקיעים במיזמים שיש להם תשואה חברתית). הסקר מצא שרק 7.9% רצו לעבוד במגזר השלישי ו-4.3% במגזר הרביעי.
לדברי פרופ' יונתן סמילנסקי, המנהל האקדמי של המרכז לפיתוח קריירה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב, מגזרים אלה מציעים שכר נמוך, פועלים במעגלי היכרות מצומצמים יחסית ולכן נדיר שמקבלים אנשים טובים ממגזרים אחרים. נראה שהמגזר הציבורי מציע לצעירים את תחושת השליחות והעשייה, עטופה בשכר סביר ובתנאי העסקה הוגנים.
ג'קי גורן מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל-אביב, העומדת בראש התוכנית לייעוץ אסטרטגי לסטודנטים לתואר שני במינהל עסקים (MBA) ולשעבר מנהלת השקעות חברתיות ב-IVN, אומרת שכמרצה באוניברסיטה היא נתקלת ביותר ויותר סטודנטים שמתעניינים בערכים של מקום העבודה וביכולת שלהם לייצר השפעה באמצעות עבודתם, ולא רק כמה כסף הם יעשו. היא מסבירה את השיעורים הנמוכים של צעירים המעוניינים לעבוד במגזר השלישי והרביעי, כפי שהוצגו בסקר, בחוסר מודעות. "לגבי המגזר הרביעי, יש חשיפה מאוד נמוכה אליו. אני מלמדת קורס לעסקים חברתיים, וכשאני שואלת סטודנטים מה זה עסקים חברתיים, הם עונים: 'עמותות'. בפועל, עסקים חברתיים משיגים אימפקט חברתי באמצעות כלים עסקיים של ממש. גם אחרי שיש מודעות, המגזר הרביעי הוא מאוד קטן, היצע העבודות מצומצם וגם השכר לא גבוה באופן יחסי".
ומה לגבי המגזר השלישי?
"אני רואה שני סוגים של עובדים במגזר הזה - אנשים שבאים עם רקע חברתי, כלומר, עובדים סוציאליים או מרפאים בעיסוק, או אנשים עם להט חברתי, חלקם בני 40 פלוס, שעבדו פעם במגזרים אחרים. השכר במגזר השלישי נמוך מאוד: שכר הפתיחה של מהנדסים, עורכי דין, בוגרי מחשבים הוא בערך פסגת השכר של מי שעובד במגזר השלישי, אחרי שנים של ניסיון".
מה עוד חוץ מהשכר?
"חלק חשוב הוא דימוי ציבורי. אנחנו רואים מדי שנה את הפרסומים על שכרם של מנכ"לי עמותות. יש ביקורת על זה שמנכ"ל מרוויח 40 אלף שקל בחודש ואנשים מפסיקים לתרום לעמותה כי הם חושבים שכל הכסף שהם תורמים אמור לעבור לנתרמים. צריך לזכור שהסכום זהה לשכר של מהנדס עם ותק של חמש שנים, ולא חושבים על המורכבות של התפקיד ועל הערך שלו. כדי למקסם את התרומה של הארגון צריך מנגנונים משוכללים, וזו עבודה קשה. מצפים שבעמותה יהיה רק מוצר ויישום ולא מבינים שצריך, בהערכת עמותה, להשתמש בכלים עסקיים".