רוצים מערכת כלכלית בריאה? לפעמים צריך לעמוד בצד ולתת לשריפות להתלקח
כאב אינו תחושה נעימה כלל ועיקר, ובכל זאת לכאב יש תפקיד מרכזי בהישרדות המין האנושי. אם מים רותחים יישפכו על ידו של אדם, הכאב יגרום לשלוש תוצאות חשובות: ראשית האדם ירחיק את היד במהירות מהסכנה, שנית הוא ילמד להימנע בעתיד מסכנות דומות, ולבסוף הוא ייתן ליד להחלים ויימנע מהפעלתה עד שתחזור לאיתנה.
ברור אפוא כי "כיבוי" המנגנון הטבעי של הכאב, אילו היה אפשרי, יגרום בסופו של דבר נזק גדול למי שבחר "לכבותו".
מנגנונים דומים קיימים בכל מערכות הטבע. הם נוצרו במשך מיליוני שנים של אבולוציה והם משמרים מנגנון עדין ביותר של איזונים המבטיחים את המשך קיום המערכות האקולוגיות והכלליות המשמרות את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.
התערבות במנגנונים ובאיזונים האלו, ממש כמו "כיבוי" המנגנון הטבעי של הכאב, אף שבטווח הקרוב עשויה להיראות מפתה, עלולה להמיט אסונות גדולים לאורך זמן.
את השיעור הזה לומדים למשל במערב ארה"ב, שם בעיית שריפות היער שם הולכת ומחמירה משנה לשנה. במחקר על היחס בין תדירות השריפות לחומרתן שפרסם ב-2015 ארגון האקולוגיה של אמריקה (Ecological Society of America), הגיעו שלושת החוקרים ג'ושוע וירס, יו סאפורד וזכארי סטיל למסקנה הבאה: "נראה ברור כי שינויים משמעותיים בחומרת השריפות ביערות (מסוג מסוים) בדרום-מערב ארה"ב ובקליפורניה הם באופן נרחב תוצאה של הירידה הדרמטית במספר השריפות במאה שעברה, שהיא תוצאה של דיכוי (מלאכותי) של שריפות היער (בעבר), וכתוצאה מכך - גידול בחומרי התבערה.
"הגידול הזה יחד עם התחממות האקלים וסיבות נוספות גרמו גם ליותר שריפות וגם להיותן חמורות יותר. באזור נרחב זה התרחשו בעשורים האחרונים כמה מהשריפות הגדולות ביותר והרבות ביותר אי פעם... בעוד שבעבר זמינות מוגבלת של חומרי תבערה הגבילה את השריפות. תוצאות המחקר שלנו מדגישות את הקשר החזק בין תדירות השריפות לחומרתן ביערות האלו, על אף שהתערבות אנושית לאורך מאה שנה הקטינה את כמות היערות...
"המפתח הוא אפוא בהקטנת כמות חומרי הדלק... אך הבעיה עתה גדולה מהיכולת לנהל אותה".
הטבע והכלכלה, דחיקת הקץ והניסיון לכופף את חוקי הטבע נפגשו השבוע על בשרה של PG&E, חברת התשתיות הגדולה של קליפורניה (17 מיליארד דולר הכנסות), אשר לאחר 115 שנות קיום הודיעה כי תכריז על פשיטת רגל נוכח מעורבותה הנטענת בשריפות הקטלניות שהתרחשו במדינה בנובמבר והתוצאות הכלכליות הנובעות מכך.
בכלכלה כמו בטבע, התערבות שנראית מבורכת בטווח הקצר עלולה לגרום נזקים קשים בטווח הארוך יותר. הסיבה לכך היא הפגיעה במנגנוני האיזון העדינים המבטיחים את המשך הקיום של המערכות.
מנגנונים אלו והמשך קיומן של המערכות שעליהן המנגנונים באים להגן, מכתיבים לעתים קרובות סערות ומשברים, מאבק וחידלון ולאו דווקא הרמוניה, אך אלו גם אלו הם לעתים קרובות חלק חיוני של התהליך עצמו.
"הרס יצירתי": התובנה של שומפטר
את התובנה הזו חידש לעולם הכלכלן יוזף שומפטר (Joseph Schumpeter), אשר טבע בהקשר זה את הביטוי "הרס יצירתי" (Creative Destruction).
שומפטר נולד באוסטריה בשנת 1883 ולמד כלכלה אצל מייסדי אסכולת הכלכלה האוסטרית. ב-1932 הוא היגר לארה"ב ללמד באוניברסיטת הרווארד, ובשנת 1947 נבחר להיות נשיא איגוד הכלכלה האמריקאית (American Economic Association), המהגר הראשון שזכה לתואר הזה.
בספרו משנת 1942 "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" הקדיש שומפטר פרק קצר למה שכינה "התהליך של הרס יצירתי", והסביר: "אותו תהליך של מוטציה, אם אני יכול להשתמש בביטוי הביולוגי, הוא אשר משנה והופך את המבנה הכלכלי מבפנים ללא הרף, הורס את הישן ובונה במקומו חדש. תהליך נמשך זה של הרס יצירתי הוא חלק חיוני של השיטה הקפיטליסטית".
תהליך ההתפתחות הכלכלית על פי שומפטר אינו הדרגתי והרמוני, אלא להיפך, הוא כאוטי ואלים. כאשר יזמים באים עם רעיון מהפכני, הם מנסים לחדש משהו שאם יצלח, יהרוס את הישן. אך התהליך הזה חיוני, הסביר שומפטר, שכן הוא מאפשר לשחרר מקורות מהמבנה הישן הבלתי יעיל לטובת מבנים חדשים יעילים ומוצלחים יותר, וכך להביא לציבור המשתמשים חוויה חדשה ומשופרת, בדיוק כמו שריפות היער בטבע אשר מכלות את העץ הישן והמת ומאפשרות לחדש לצמוח תחתיו.
מה חיסל את ענקית הצילום
אם החברה האנושית רואה ערך בצילום הדיגיטלי שבלעדיו כל מערכת התקשורת העכשווית של הרשתות החברתיות ספק אם הייתה קיימת, ואשר בלעדיה אותם עשרות מיליארדי השיתופים בין קרובים לרחוקים לא יכלו לקרות, הרי שקודאק, החברה ששלטה בצילום בשיטה הקודמת במשך כמאה שנה, ושבמעבדותיה, אגב, הומצא הצילום הדיגיטלי, הייתה חייבת להיעלם עם כל הצער והכאב המשתמעים מכך לבעלי המניות ולעובדים כאחד.
כמו ברמת החברה הבודדת כך ברמת הכלכלה כולה, לשפל יש תפקיד. הוא מסייע בניקוי חוסר היעילות ובהקצאות ההון המיותרות, והוא מעלים טעויות ומחליף מערכות ישנות במערכות חדשות ויעילות יותר.
הלחימה בשפל כמוה כלחימה בשריפות היער הטבעיות, היא רק עורמת עוד ועוד חומרי בעירה לקראת השריפה הבאה, ובמקום לקבל סדרה של תנודות קלות יחסית שיחזירו את המערכת לאיזון יחסי, המתח נצבר לכדי התפרצות עוצמתית פי כמה בהמשך.
לצד מנגנון ההרס היצירתי פועל מנגנון מרכזי נוסף בכלכלה והוא מנגנון המחירים. זהו המנגנון שעל פיו נקבע המחיר הספציפי של כל "נכס". באמצעות מנגנון המחירים עשרות מיליוני אנשים נושאים ונותנים ביניהם על מיליוני עסקאות, ומבטאים באמצעות סרגל ערך, המכונה "הכסף", כמה הם מוכנים לשלם תמורת המוצרים והשירותים.
ללא מנגנון המחירים הקובע את הביטוי המעשי של הערך (מוצר Xשווה Y יחידות מטבע), כל מנגנון הקצאת המשאבים, כלומר מה יהיו מוכנים היזמים, בעלי ההון והיצרנים להשקיע בפיתוח, בייצור או בגידול של מוצר זה או אחר, אינו יכול לעבוד.
מנגנון המחירים, ביטוי שטבע אדם סמית, "ממציא הכלכלה", הוא בעצם דרך מתומצתת שבה כל המיליונים המשתתפים בכלכלה משדרים בקיצור נמרץ את המידע הקריטי הרלוונטי ביחס לסך העדפותיהם, ובהתאם הוא מאפשר לשחקנים בשוק להגיב, קרי לתכנן ולייצר את המוצרים בדיוק בהתאם לאותם רצונות ולהקצות ביעילות מרבית את המשאבים במשק.
כאשר מנגנון המחירים משתבש, הן מחמת התערבות ממשלתית המנסה לקבוע מחירים באופן מלאכותי, והן מחמת ייצור כסף היוצר אשליה של זמינות משאבים במקום שאלו אינם קיימים באמת, כל מערכת הקצאת המשאבים משתבשת וממנה נגזרות תקלות רבות וקשות.
למה קרסה השיטה הקומוניסטית
למשל, אחת הסיבות העיקריות לקריסת השיטה הקומוניסטית חרף העובדה שהיא הפעילה אמצעי דיכוי רצחניים ומרחיקי לכת כנגד כל אלו שאיתרע מזלם לחסות בצילה, הייתה העובדה שהשיטה שיבשה עד היסוד את מנגנון המחירים והמירה אותו בשיקול דעת ותכנון של פקידים בוועד המרכזי.
נוכח כמות הדאטה האינסופית ונוכח השתנות טעמי הצרכנים בכל דקה (למשל, מעטים יודעים להשיב מה יאכלו לארוחת צהריים כשהם יוצאים מהבית בבוקר), לא היה כל סיכוי לפקידים, אפילו עמדו חייהם מנגד, לקלוע למחיר הנכון. וכך, מימי הטרור הרצחני של יוזף סטלין ועד הפרסטרויקה הרכה של מיכאיל גורבצ'וב, האימפריה הסובייטית העצומה, כמעט פעמיים השטח של ארה"ב ובה גם אסם התבואה של אוקראינה, לא הצליחה במשימה הפשוטה של לספק לתושביה מזון באופן סדיר ומספק.
בספטמבר 1989 ביקר בוריס ילצין שאך זה נבחר לפרלמנט הסובייטי במרכז החלל בטקסס. בנסיעה חזרה מהמרכז ביקש ילצין באופן מפתיע לעצור בסופרמרקט מקומי ונענה בחיוב.
לביקור התלוותה כתבת מקומית של ה"יוסטון כרוניקל", סטפני אסין, וכך היא תיארה: "ילצין שוטט לאורך המדפים בסופרמרקט והניע את ראשו בתדהמה. הוא אמר למלוויו שאילו האנשים ברוסיה הנאלצים לעמוד בתורים לרוב מוצרי המזון היו רואים סופרמרקט אמריקאי, הייתה פורצת מהפכה. ילצין עצר ושוחח עם קונים.. מאוחר יותר הוא שאל את מנהל החנות אם יש צורך בלימוד מיוחד כדי לשמש בתפקיד. 'אפילו לחברי הפוליטבירו אין כזה מבחר, אפילו לא לגורבצ'וב', הפטיר.
"כאשר נאמר לו כי בחנות יש אלפי פריטים למכירה הוא לא האמין, וחשב כי החנות הייתה הצגה עבורו. העובדה שיש כאלו חנויות בכל פינת רחוב באמריקה היכתה אותו בתדהמה".
כותב הביוגרפיה של ילצין כתב מאוחר יותר כי בטיסת ההמשך שלהם מטקסס ילצין היה מדוכדך. הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב על השפע בחנות שבה ביקר לעומת המוצרים שבאמצעותם היה על בני ארצו ברוסיה לקיים את עצמם.
בביוגרפיה שלו ציין ילצין את הביקור בסופרמרקט כאבן דרך אשר חיסלה את אמונתו בקומוניזם. הוא כתב: "כאשר ראיתי את כל המדפים מלאים עם אלפי המוצרים מכל סוג אפשרי הרגשתי לראשונה חולה מתסכול ומייאוש עבור אזרחי ברית המועצות, איך מדינה כל כך עשירה בפוטנציה כמו שלנו הובאה למצב כזה של עוני".
שנתיים מאוחר יותר עזב ילצין את המפלגה והחל את מסע הרפורמות שהנהיג.
כך נפגע המחיר הכי חשוב בשיטה
אם כן, המוצר המרכזי בכל משק הוא הכסף. מכיוון שכך למחיר הכסף, הריבית, תפקיד מרכזי. ללא ריבית אמיתית הכלכלה אינה יכולה להישאר מאוזנת לאורך זמן. הריבית קובעת את מחיר המשאבים, ולפיכך את נכונות השחקנים, הצרכנים, היזמים והמשקיעים להקצותם לפעילויות ולפרויקטים שונים.
כלכלה ללא ריבית היא כמו רכב ללא לוח שעונים. הוא יכול להאיץ לאינסוף שכן הנהג אינו מודע למהירות ולסכנה. הרכב גם ייסע מצוין עד שפתאום הוא ייעצר מחוסר דלק.
בהנהיגו משטר של ריבית אפס - גם כיום הריבית הריאלית, בניכוי האינפלציה, קרובה לאפס, אם לא מתחתיה - הבנק המרכזי האמריקאי הרס את המספר הכי חשוב והכי בסיסי בשיטה הקפיטליסטית, קרי מהו מחיר הקפיטל (ההון). ללא מחיר אמיתי לקפיטל אנחנו חסרים את המידע הבסיסי ביותר הנדרש לצורך קבלת ההחלטות הבסיסיות ביותר, ממש כשם שאנחנו בעלטה כשאנחנו חסרים מחירים של מוצרים פיזיים הנקבעים על ידי שני צדדים מרצון.
לא זו אף זו, פייק ריבית היא מלכודת שאין יציאה ממנה ללא כאבים גדולים. כאבים כאלו אין סיכוי שהפוליטיקאים שבבנקים המרכזיים יהיו מוכנים לקחת על עצמם.
ראינו זאת היטב בשבוע שעבר. לאחר הצהרות גדולות על אודות נורמליזציה של שערי הריבית, התקפל הפד למראה הירידה הקטנה ביותר בשוק המניות, ומתקפת הטוויטרים של הנשיא, ועתה הוא שוב מבטיח בפועל לשמר את הריבית הריאלית קרוב לאפס.
כאשר לשחקנים נדמה כי עלות ההון היא אפס הם מרבים להלוות, וככל שהם מלווים יותר, השימוש באשראי גרוע יותר במונחי יכולת להחזירו לאורך זמן. זאת הן משום שהוא הולך להשקעות מיותרות והן משום שרובו הולך לצריכה או לספקולציות פיננסיות, אשר שתיהן אינן מייצרות כל יכולת החזר, וכך החובות עולים ועולים שעה שיכולת ההחזר יורדת ויורדת.
פייק ריבית מייצרת פייק כלכלה, והנחישות בת שתי עשורים לדחות את שריפות היער הטבעיות ולמנוע את פעולתו של כלי תיקון טבעי תביא בסופו של דבר על השווקים את שריפות היער של קליפורניה. הן יהיו מאוחרות בזמן אך קטלניות ביותר.
בראי ההיסטוריה תירשם התקופה הנוכחית כקדחת המונים, שיגעון קולקטיבי המבוסס על האמונה שניתן לקיים כלכלה וחברה על הדפסה מתמשכת של כסף בדמות חוב ועל ריבית ריאלית הקרובה לאפס.
השיבוש הטוטאלי באיזונים ובמנגנונים הטבעיים שההתערבות האגרסיבית והפחדנית של הבנקים המרכזיים גרמה, סופו שילמד את כולנו כי הטבע חזק מהאדם, וכי אם לאורך זמן מדכאים את שריפות היער הטבעיות, מקבלים בסופו של דבר שריפות ענק קטלניות והרסניות ששום כוח אינו יכול לעמוד בפניהן.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com
