הפגנת יוצאי אתיופיה / צילום: רויטרס
בערב שבת משטרת ישראל הביאה "הישג" נוסף ביחסים שלה עם הקהילה האתיופית. שוטר ירה למוות בצעיר אתיופי בבת-ים. הצעיר המדובר, יהודה אנטנך ביאדגה, הוא במקרה קרוב משפחה שלי, והוא נורה מאות מטרים מהבית שלי. בן אדם מדהים שלעולם לא היה מרים יד על זבוב.
אם אתם עדיין מהאלה שחושבים שסיטואציות כאלה מול שוטרים קורות רק לאתיופים שיכורים וילדי ברזלים - אתם טועים, לצערי (גם אני בעצמי הייתי קורבן לתקיפה של שוטר גזען).
יהודה למד בישיבה והתגייס לצה"ל כאזרח מן המניין, להנדסה קרבית. בהמשך השירות הוא נפלט מצה"ל עקב מצב נפשי. לפני כמה חודשים דוד (אח של יהודה) דיבר איתי על קצבאות וזכויות שאולי מגיעות ליהודה עקב מצבו שנגרם בעקבות השירות הצבאי. נדהמתי לגלות שיהודה לא זכה לשום התייחסות מצד צה"ל ולא קיבל טיפול הולם מהרווחה מאז ששוחרר.
מיד אחרי השחרור הוא אושפז למשך חודשיים בבית החולים וולפסון. המקרה לא נחקר על-ידי צה"ל, ולא הוסקו שום מסקנות לגבי מצבו הרפואי. הכעיסה אותי העובדה שהיה כל-כך קל לזנוח אותו. האם העובדה שאזרח (חייל!) לא יכול להרשות לעצמו עורכי דין מהשורה הראשונה, נותנת לגיטימציה לרמוס את זכויותיו בשקט-בשקט? הבטחתי למשפחה שאעזור להם לשכור עורך דין - לצערי לא הספקתי לעשות זאת, והזדעזעתי לשמוע שכבר נהרג.
אתמול בצהריים יהודה לקח סכין מטבח ויצא מהבית. אמו הזמינה משטרה והתחננה רק שיעזרו לה להחזיר אותו. היא עשתה זאת מתוך תקווה להגן עליו. היא סמכה על המשטרה שינהגו בו בהגינות, כשתסביר להם מראש שמדובר בבחור חולה, שלא מודע לחומרת המעשה. השוטרים שהיו איתה לקחו את הפרטים ויצאו לסיבוב בשכונה, מצאו את יהודה ברחוב וירו לו בראש. ישבנו בבית המשפחה אחרי המקרה, אמו המסכנה לא ידעה שהיא מזמינה לו את המוות ולא יכלה לשאת זאת.
במדינת ישראל, מקום שבו כל איש ביטחון יודע את חוקי נוהל הפתיחה באש יותר מאשר הוא יודע להשתמש בנשק שלו, מקום שבו נזהרים כל-כך שלא לפגוע בחיי אדם, אפילו כשניצב מולם אויב, מחבל חמוש, מקום שבו אחוז כל-כך גדול מהמחבלים הם רק "מנוטרלים" ולא "הרוגים" - במקום כזה היינו מצפים שהשוטר יפעיל את כל התחבולות והאמצעים האחרים שעומדים לרשותו כדי לעצור את יהודה או לפחות יירה לו ברגל. דווקא במקום כזה שוטר ירה בראשו (!) של אזרח הלוקה בנפשו (לא מחבל).
כדאי להזכיר שוב שמדובר בשוטר שידע את פרטי האירוע מראש, כך שהוא לא היה אמור להיות מופתע. השוטר היה צריך להיות מוכן. וכעת, להגיד שהשוטר הרגיש סכנת חיים "ברורה ומיידית", זה טיוח פשוט מקומם ומכעיס.
המשטרה היא גוף חשוב, שאמון על ביטחון הציבור, אבל בואו נפתח את העיניים ונודה שיש בה גזענים שפוגעים בכבוד הראוי לה. כשהמערכת הזאת תלמד להוקיע או להעניש בחומרה את העבריינים שבקרבה, גם השוטרים ידעו להתנהג בצורה יותר אנושית במקרים דומים. צריך לעצור את הרשימה הארוכה של בני הקהילה שנפגעו על-ידי שוטרים.
האם המקרה הזה שוב ממחיש שהשוטרים הם עבריינים בחסות המדינה? זה המבחן שיגיע לפתחה של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), שתצטרך להוכיח לקהילה שאפשר לסמוך עליה. עד כה הצדק אף פעם לא הגיע. אני מקווה שחוקרי מח"ש יגיעו למסקנות אמיתיות.
הכותב הוא קרוב משפחתו של יהודה אנטנך ביאדגה שנורה על-ידי שוטרים