בית משפט / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב
סמנכ"לית שיווק מחברה במרכז הארץ הוטרדה מינית על-ידי אדם שעבד עמה. כשהתלוננה על כך, החברה התנכלה לה עד שנאלצה להתפטר - כך הותר היום (ג') לפרסום. שמה של החברה והמנכ"ל עדיין אסורים לפרסום.
פרטי פרשת ההטרדה המינית הותרו לפרסום במסגרת פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את בקשת העובדת לפרסם את פרטי המקרה ללא זהות הצדדים.
המבקשת הועסקה על-ידי החברה כסמנכ"לית שיווק החל מיום 8.2.15 ועד להתפטרותה בחודש נובמבר 2015. בחודש מרץ 2016 הגישה המבקשת תביעה נגד החברה ונגד מנכ"ל החברה ובעליה, במסגרתה עתרה לחיובם, יחד ולחוד, בתשלום סכומי כסף שונים בגין 14 מעשי הטרדה מינית שבוצעו בה, לטענתה, במסגרת עבודתה, על-ידי המנכ"ל ועל-ידי אדם נוסף, בגין התנכלות כלפיה בעקבות תלונתה על מעשי ההטרדה המינית ובגין הפרה של חובות החברה כמעסיקה, על-פי חוק למניעת הטרדה מינית.
בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המבקשת בעיקרה, ואולם נקבע כי האדם הנוסף הטריד מינית את המבקשת, וכי החברה כשלה בטיפולה בעניין זה. בגין כך חויבה החברה לשלם למבקשת סך של 35 אלף שקל בגין הפרת חובותיה כמעסיקה. עוד נקבע כי החברה התנכלה למבקשת על רקע תלונתה על מעשי ההטרדה המינית, ובגין זאת חויבה החברה לשלם למבקשת סך של 30 אלף שקל.
תביעת המבקשת הנוגעת למעשי ההטרדה המינית שלטענתה ביצע בה המנכ"ל נדחתה כולה, ובגין כך חויבה המבקשת לשלם לו הוצאות משפט בסך של 25 אלף שקל. משנדחתה התביעה נגד החברה בעיקרה, נקבע כי הן החברה והן המבקשת יישאו כל אחת בהוצאותיה.
לעניין ההטרדה המינית שנקבע כי בוצעה על-ידי האדם הנוסף, קבע בית הדין האזורי כי אותו אדם הוא בגדר "ממונה מטעמו [של המעסיק]".
בהחלטה נוספת קיבל בית הדין האזורי את בקשת המבקשת ואסר על פרסום שמה ופרטיה המזהים. כן אסר על פרסום שם החברה והעובדים שנטען כי הטרידו אותה מינית, ופרטים מזהים אודותיהם. בהמשך ביקשה העובדת כי פרטי המקרה עצמו יותרו לפרסום, אך המשיבים התנגדו, ובית הדין קבע בעניין זה כי "משמדובר בתיק הטרדה מינית ובהתאם להלכות כפי שנקבעו על-ידי בית הדין הארצי בעניין, לא מצאתי שמתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות קיום הדיון בדלתיים פתוחות. הדיון יימשך בדלתיים סגורות".
העובדת, באמצעות עו"ד סיגל פעיל ועו"ד זהר גיפס, הגישה ערעור על פסק הדין, שבו נטען, בתמצית, כי היה מקום לקבל את טענותיה הנוגעות לקיומם של מעשי הטרדה מינית מצד המנכ"ל; כי היה מקום להטיל אחריות עליו בגין התנהלותו בעקבות ההטרדה המינית שבוצעה בה על-ידי האדם הנוסף; כי שגה בית הדין האזורי בכך שלא דן בנסיבות הקונקרטיות של השימוש באלכוהול בסביבת העבודה שלה - בפסיקת שיעור הפיצוי הנמוך בגין ההתנכלות כלפיה, בחיובה בהוצאות המנכ"ל ובשיעור ההוצאות שנפסקו לזכותו ועוד.
לצד הערעור הגישה המבקשת גם בקשה להסיר את צו איסור הפרסום ולחשוף את פרטי המקרה. בבקשה נטען כי על-פי הפסיקה, לאור השלב שבו מצוי ההליך, לאחר הכרעת בית הדין האזורי ולאור החשיבות שהמבקשת רואה בסיפור המקרה שלה כנפגעת הטרדה מינית במקום עבודתה, אין כל עילה שבדין לנהל את הליך הערעור באופן שכלל פרטיו יהיו חסויים. לטענתה, בפסק הדין נקבע במפורש כי היא חוותה הטרדה מינית קשה, וכי החברה הפרה חובותיה לברר את תלונתה ולהגן עליה ואף התנכלה לה על רקע זה; והיא מעוניינת לשתף את סיפורה האישי עם כלי תקשורת שפנה אליה. על כן היא ביקשה לאפשר את פרסום פרטי ההליך, למעט שמות הצדדים.
החברה והמנכ"ל, באמצעות עו"ד אילן סובל, הודיעו על התנגדותם לבקשה. לדבריהם, בתביעתה טוותה המבקשת "עלילת-בדים מרושעת ומצוצה מן האצבע" אודות המנכ"ל, ועל יסודה תבעה מהמשיבים 1.8 מיליון שקל - ותביעתה נגד המנכ"ל נדחתה כליל; עוד נטען כי בפסק הדין נקבעו ממצאים קשים אודות חוסר מהימנותה של המבקשת, ויש להניח שהם ייוותרו על כנם. עם זאת, הוסיפו החברה והמנכ"ל, המבקשת מעוניינת כבר עתה לקבל רשות לפרסם את "השמצותיה שנדחו כליל", ומבקשתה עולה רצון להתנכל להם, להרע להם ואולי אף להלך עליהם אימים.
עוד טען המנכ"ל כי במקרים שבהם נפסק כי "מדובר בעלילת-שווא, מן הראוי לפרסם את שמה של המעלילה, למען יראו וייראו"; וכי תביעה כוזבת כמו זו שהגישה המבקשת מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ומזיקה למניעת הטרדות מיניות אמיתיות.
סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר, נציג ציבור (עובדים) ישראל דורון ונציגת ציבור (מעסיקים) יודפת הראל-בוכריס מבית הדין הארצי לעבודה, דחו את טענותיהם של החברה והמנכ"ל וציינו כי על-פי הפסיקה, ככלל, הדיון בהליך על-פי החוק למניעת הטרדה מינית מתנהל בדלתיים סגורות, אך לאחר שניתן פסק הדין בערכאה הדיונית, משתנה נקודת האיזון, ויש לבחון את שאלת הפרסום מחדש.
"במקרה הנוכחי, המשיבים לא הגישו ערעור על פסק הדין, ולפיכך הקביעות לעניין הפרת הוראות החוק בכל הנוגע לטיפול בהטרדה המינית שבוצעה במבקשת על-ידי האדם הנוסף והקביעות לעניין ההתנכלות הן קביעות חלוטות. בנסיבות אלה, אלמלא היה מוגש ערעור המבקשת המשיג על קביעות בית הדין האזורי ביחס לטענותיה למעשי הטרדה מינית מצד המשיב, ייתכן שהיה מקום לפרסם את פסק הדין אפילו עם שמות החברה והמשיב", נכתב בהחלטה המתירה את הפרסום. "מכל מקום, המבקשת עותרת לפרסום פרטי ההליך ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים אודותיהם, ולא מצאנו בטענות המשיבים, או בכל מקום אחר, הצדקה שלא להיעתר לבקשתה זו".
הדיינים דחו את טענת החברה והמנכ"ל, שלפיה התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים על-ידי בית הדין האזורי, שהיא הגנה על שמם הטוב, עומדת היום ביתר שאת. "לא הובהר על-ידם כיצד תיגרם פגיעה בשמם הטוב במצב שבו יוּתר פרסום פסק הדין ללא אזכור שמותיהם ופרטי זהותם", נכתב בהחלטה.
בנוסף, הדיינים ציינו כי טענות המשיבים הנוגעות ל"עלילת-שווא" מצד המבקשת מקומן להתברר במסגרת הדיון בערעור, בשים לב לטענות המבקשת בערעורה, מה עוד שפרסום פסק הדין במלואו ללא שמות הצדדים יחשוף לעיני הציבור גם את קביעות בית הדין האזורי הדוחות את טענות המבקשת למעשי הטרדה מינית מצד המנכ"ל.