תשלום דמי מזונות משותפים / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב
הורה שתובע מזונות מההורה האחר נדרש להוכיח מהו גובה ההוצאות החודשיות עבור הילד. בעוד שלגבי רכיבים מסוימים, כמו תשלום לחוגים, ההוכחה היא פשוטה יחסית ומתבצעת על בסיס קבלות - קשה הרבה יותר לכמת הוצאות הנבלעות בהוצאות הכלליות של המשפחה, כמו עלות המזון והביגוד.
קושי זה לא נעלם מעיני שופטי בית המשפט לענייני משפחה, ולכן בשנת 1997 נקבע סכום מינימלי לקיומו של ילד בישראל, שאותו אין צורך להוכיח מבחינה משפטית, ובאותה עת עמד על סך של 800-850 שקל. הסכום גדל והתעדכן ברבות השנים, והחל משנת 2013 עמד על סך של 1,400 שקל. סכום המינימום בדרך-כלל הוטל במלואו על האב, וכל סכום שנתבע מעבר לו, התחלק בין האב לאם בהתאם ליכולתם הכלכלית.
בשנת 2017 חל מהפך בדיני המזונות בישראל, כאשר בית המשפט העליון קבע כי אין עוד מקום להטלת סכום מזונות מינימלי על האב, ויש לחלק את כל עלות גידול הילדים בין האב לאם ללא קשר למגדרם, בהתאם ליכולתם הכלכלית ולהיקף ההוצאות הישירות שהם נושאים בהם עבור הילדים כאשר הם שוהים בביתם.
בעקבות שינוי שיטת החישוב, נולד הצורך להסתכל באופן שונה גם על אומדן צורכי הילדים. שוב אין מדובר על צרכים מינימליים שהאב ישלם לאם בכל מקרה, אלא ניסיון לכמת באופן אמיתי וריאלי את עלות הצרכים של גידול ילד נורמטיבי במשפחה ממוצעת.
שני פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים אשר התייחסו לנושא זה לאחרונה, הכריזו באופן פורמלי על מותה של נוסחת ה-1,400 שקל כדמי מזונות מינימליים, וקבעו רף חדש לחישוב המזונות בישראל.
בפסק הדין הראשון, אב עורך דין, המשתכר סך של 11,000 שקל ברוטו בחודש, חויב לשלם לאם סך של 850 שקל בחודש עבור מזונות בתו הקטינה, על אף שהאם משתכרת סך של 19,000 שקל בחודש. ערעורו של האב לבית המשפט המחוזי על חיובו במזונות נדחה, לאחר שבית המשפט קבע כי חיוב המזונות אינו פרי חישוב של נוסחה מתמטית. כמו כן, בית המשפט קבע כי "צרכיו של קטין אינם צורכי עוני, הם צרכים סבירים במובחן מחיי מותרות" ואמורים לשקף גם את העלייה ברמת החיים ואת ההתפתחות הטכנולוגית של ימינו.
ברשימת הצרכים שיש להביא בחשבון כיום מנה בית המשפט בתחום המזון גם את החטיפים והגלידה, ולא רק את מוצרי החלב, הבשר והירקות. כמו כן הזכיר בית המשפט כי בגדר ביגוד יש לכלול בגדים ונעליים לעונות שונות ולצרכים שונים, בגדים מיוחדים לחגים, לספורט וכו'. בית המשפט הזכיר צרכים נוספים כגון מתנות קטנות למסיבות יום הולדת של ילדי הגן או הכיתה, ואף מחשב, אופניים וטלפון נייד הנחשבים בימינו מוצרי צריכה בסיסיים. לאור זאת קבע בית המשפט כי מינימום הצרכים שאינו זקוק להוכחה עבור קטין עומד בימינו על סך של 1,700 שקל לחודש.
פסק דין נוסף של בית המשפט המחוזי מהזמן האחרון נקב בסכום 2,250 שקל בחודש כהערכת צורכי ילד מבלי שנדרשות ראיות לכך. בית המשפט ביסס את הערכתו על כך שצרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד, נוכח הכפילויות הנדרשות מטבעם של דברים בחלק מהוצאותיו.
נראה כי לאחר שהמגמה בשנה האחרונה הייתה להפחית באופן ניכר ואף לבטל לגמרי את חיוב המזונות, כעת מתחילה הנדנדה לנטות לכיוון השני, באמצעות הגדלת סכום הצרכים להם נזקק ילד, ושימת דגש על אופן החלוקה בין ההורים, כך שההורה המשקיע ודואג יותר, הוא זה אשר יהא זכאי לדמי מזונות מההורה האחר.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il