דמותו של טראמפ בסטודיו בפראג/ צילום: רויטרס David W Cerny
בסופו של דבר, הכל היה לשווא. שיתוק המעצמה החזקה בעולם במשך 35 יום, סבלם של מיליוני אנשים, שחלקם הגיעו עד פת לחם, שיוף מחצית האחוז מהתמ"ג בינואר, שחיקת אמון האזרחים במוסדות מדינתם - וכל זאת לשם מה? על איזה הישג יכול דונלד טראמפ להצביע אחרי השבתת הממשל הארוכה ביותר בתולדות ארה"ב, השבתה שהוא עצמו יזם וקיבל את האחריות עליה? איך הוא יצדיק אותה?
ההשבתה נועדה לאלץ את הקונגרס - וליתר דיוק את הדמוקרטים בשני בתי הקונגרס - לתקצב 5.7 מיליארד דולר לאותה חומה "יפהפיה", שהמועמד טראמפ הבטיח להקים לאורך הגבול עם מקסיקו - ובמימון מקסיקאי, לא פחות - בעצרות ההמוניות שערך במהלך מסע הבחירות לנשיאות ב-2016.
בסוף השבוע השבית טראמפ את ההשבתה אחרי שבאו מים עד נפש האומה ואחרי שהנצו ניצני מרד במפלגתו שלו, שעד עתה שימשה הדום לרגליו. איך שלא תגדירו את סיבוב הפרסה הנשיאותי - התקפלות, תבוסה, כניעה, כישלון, מפלה, נפילה, פיאסקו - העובדה שטראמפ ויתר, למעשה, על מימון החומה שעמדה במרכז הקמפיין שלו תדבק ככתם לא רחיץ בנשיאותו ותעלה לו באובדן התמיכה של חלק מאוהדיו.
טראמפ כתב (עם סופר צללים) את "אמנות העסקה", אבל הוא לא הצליח לעשות עסקה עם הדמוקרטים בקונגרס. לא עלה בידו לשכנע אותם (ואת רוב הציבור) שקיים משבר הגירה עצום לאורך הגבול, משבר שמחייב הקמת חומה מבטון מזוין לסכירת נהרות של "אנסים ו"רוצחים" ממקסיקו.
למגינת לבו של הנשיא, השתלטות הדמוקרטים על בית הנבחרים, בעקבות בחירות הביניים בנובמבר אשתקד, הצמיחה להם שרירים פוליטיים וביטחון עצמי שופע. לאחר כמה שנים טובות במדבר הפוליטי, הם מסוגלים עתה לדחוף מקלות לגלגלי הממשל הרפובליקאי שהשפיל אותם בשנתיים שחלפו. הכשלת מיזם החומה הייתה נבוט ששבר לטראמפ כמה גלגלים.
המסר הדמוקרטי לבית הלבן היה חד-משמעי: כסף לחיזוק הביטחון לאורך הגבול? בבקשה, אבל אפילו לא סנט אחד להקמת החומה. במילים אחרות: הדמוקרטים אמרו לטראמפ 'לא', מילה שהוא אוהב להשמיע, אבל לא רגיל לשמוע. במגזר הפרטי הוא היה בעל המאה, וממילא בעל הדעה; במגזר הפוליטי, המחוקקים הרפובליקאים הותירו את עמודי השדרה שלהם במלתחת הקונגרס והתרפסו לרגלי הנשיא, לא בגלל שיעור קומתו - הם יודעים היטב עם מי יש להם עסק - אלא בגלל חששם מה"בייס", אוהדיו השרופים של הנשיא, שנתפסים כליבת מפלגת טראמפ החדשה.
תחת הנהגתם של ננסי ("אשת שחלות הפלדה") פלוסי, יו"ר בית הנבחרים, וצ'אק שומר, ראש הסיעה הדמוקרטית בסנט, נותרו הדמוקרטים מלוכדים - למרות הלחץ של טראמפ, למרות מאמציו ומאמצי רפובליקאים בקונגרס להטיל עליהם את האחריות להשבתה המתמשכת. אבל, כפי שהיה אפשר לצפות, טקטיקת הבית הלבן כשלה. הציבור פשוט לא קנה זאת. עוילם לא תמיד גוילם. וכך, הכאוס שחוללה ההשבתה עשה עד כדי כך שמות במורל הציבורי, פגע עד כדי כך בתשתיות כלכליות וכרסם עד כדי כך בתמיכה הציבורית בנשיא, עד שטראמפ נאלץ לרדת מעץ ההשבתה הגבוה בלי סולם (הדמוקרטים לקחו אותו).
כדי להימנע מהלבנת פני הנשיא ברבים - ובמילים אחרות, כדי לתת לו סולם לרדת מהעץ - ניהלו סגנו, מייק פנס, וחתנו, ג'ארד קושנר, מו"מ קדחתני עם מחוקקים משתי המפלגות, במאמץ לחלץ מהקונגרס משהו תמורת סיום ההשבתה. אולי "מקדמה" על חשבון תקציב עתידי לבניית החומה? הציע טראמפ. הדמוקרטים הריחו חולשה. הם הבינו שהנשיא ישים קץ - מוכרח לשים קץ - להשבתת הממשל גם ללא כופר. לא הייתה בידיו אופציה אחרת. הם אמרו 'לא'.
וכך, בסופו של דבר, כמה כסף הסכים הקונגרס להקציב לאותה חומה תמורת סיום ההשבתה? אפס דולרים בדיוק. לו טראמפ היה מנכ"ל של איזו חברה ציבורית, הדירקטוריון היה מעיף אותו לכל הרוחות אחרי הימור כושל כזה.
זוכרים את הצהרתו המפורסמת של טראמפ מ-2016, בקמפיין הבחירות, שלפיה עוד יימאס לאומה מכל כך הרבה נצחונות של ממשלו העתידי? ובכן, אתמול הוא הגן על האומה מפני תחושת המיאוס בנצחונות והנחיל לעצמו ולממשלו תבוסה ענקית.
"איזו קטסטרופה הייתה ההשבתה של טראמפ", קבל אתמול (שבת) מאמר המערכת של "ניו-יורק טיימס" , תחת הכותרת "ההשבתה - בדיחה זדונית". "איזו הפגנת זעם של פעוט שרוקע ברגליו וחושף את אין-האונות שלו. איזה מופע של שחצנות ותקיעת גול עצמי. טראמפ עינה את עובדי המדינה ואת אזרחיה, פצע את האומה. ועכשיו, אחרי שהחזיק בממשל כבן ערובה במשך 35 יום לא עלה בידו להשיג דבר".
ומוסיף מאמר המערכת: "טראמפ הצליח לעשות רק דבר אחד: לחשוף את הריק מתחת למעטה היוהרה הבריונית שלו, מתחת להצהרותיו הרברבניות 'אני לבדי אוכל לתקן את המצב'".
ב"וושינגטון פוסט" כתבו על "הפשלה הגדולה ביותר בנשיאות טראמפ"; על "העדר יכולתו לשמש כמנהיג"; וכיצד "הקטסטרופה של טראמפ נובעת מנפילתו בשבי האימפולסים שלו".
למזלו של הנשיא, רוב תומכיו אינם נמנים עם מנויי ה"טיימס" או ה"פוסט". אבל האם חברי ה"בייס" שלו יוסיפו לדבוק בו אחרי מעידת ההשבתה? האם ננקב חור קטן בבלון המאצ'ו הטראמפאי שכה קוסם לאוהדיו? יש סימנים שאכן כך. חלק גדול מהמדיה החברתית של הימין (אמנם לא כולה) התנפל עליו בחימה שפוכה.
"חדשות טובות לנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש (בוש הראשון). נכון להיום, הוא כבר לא הסמרטוט הגדול ביותר שכיהן אי פעם כנשיא ארה"ב", כתבה אן קולטר, אחת משופרות הימין הקיצוני. (רמז להבטחת בחירות של בוש: 'קראו את שפתיי, לא יהיו מיסים חדשים'. הוא הפר את ההבטחה שנתיים לאחר שנבחר. הימין הרפובליקאי לעולם לא סלח לו).
"ננסי פלוסי היא גבר אלפא", לדעת מייק סרנוביץ', פעיל בימין האלטרנטיבי. הוא מצביע, כמובן על התפיסה הרווחת שפלוסי השכיבה את טראמפ על הקרשים בנוק-אאוט בעימות ההשבתה.
ופעיל אחר בימין הקיצוני, ג'ו קארדילו, צייץ, בתגובה להתקפלות טראמפ: "אסור לתת אפילו אינץ' אחד לדמוקרטים. צריך למחוץ אותם עד שהם יתחננו לרחמים - ואחר-כך לשלול מהם את הרחמים האלה. זו הדרך היחידה לטפל בשמאל".
שיעור התמיכה של האמריקאים בטראמפ נמוך מאוד. הוא מרחף סביב 40%. הדבר המדהים - כפי שמציין "האפינגטון פוסט" - הוא שהנתון הזה לא השתנה, לא לטוב ולא לרע. הטבעת המתהדקת סביב טראמפ ובני משפחתו בחקירת התובע המיוחד על מעורבות רוסיה בבחירות לא שחקה את מספר התומכים, והחדשות הכלכליות הטובות יחסית לא העלו אותו. נראה שהבוחרים האמריקאים קבעו את דעתם על טראמפ, וארבעה מכל עשרה מהם מוכנים ללכת אחריו באש ובמים, ולא חשוב מה ייאמר בפייק ניוז.
כל זה היה נכון עד ההשבתה. לא עוד. סקר חדש של "אסושייטד פרס" הראה ש-60% מהאמריקאים מאשימים את טראמפ באחריות להשבתה. 31% מאשימים את הדמוקרטים. בסקר של "פוליטיקו", 54% הטילו על על טראמפ את האחריות להשבתה, 35% הצביעו על הדמוקרטים כאשמים. סקר של CBS העלה, כי 70% מהנשאלים סוברים שמצב הביטחון בגבול אינו מצדיק את ההשבתה. באותו סקר, 47% חלקו שבחים להתנהלותה של ננסי פלוסי, ורק 35% הביעו שביעות רצון מטראמפ.
ניתוח של אתר הניתוחים הסטטיסטיים "538" מוצא שמסתמנת שחיקה בשיעור התמיכה בטראמפ מאז תחילת ההשבתה, בדצמבר, וששיעור זה גולש לרמות שלא נראו מאז התבטאויותיו השנויות במחלוקת של הנשיא על "אנשים טובים" גם בקרב קהל ניאו נאצי משתולל בשארלוטסוויל, וירג'יניה ב-2017.
יתר על כן - וזה אולי חשוב יותר - השחיקה מתחילה לפגוע באוכלוסיות שמזוהות עם טראמפ. אן קולטר כתבה כבר בדצמבר: "טראמפ גמור אם הוא לא יבנה את החומה. גמור, גמור, גמור". האינסטינקט הטבעי של הנשיא היה - ועודו - להגן על הבית, על ה"בייס". השבתת הממשל נועדה להשביע את האוהדים השרופים, מתוך הבנה שסוגיות הגירה מונחות בראש מעייניהם. אך מתברר שאוליזה לא כל כך. סקר של NPR, באמצעות מאריסט קולג', שנערך באמצע ההשבתה, הראה שמסתמנת ירידה בתמיכה בטראמפ בקרב גברים פרבריים, אוונגלים לבנים וגברים ללא השכלה אקדמאית - כולם פלחים חשובים באוכלוסיה התומכת בנשיא.
טראמפ צריך להימצא עתה בעיצומו של תהליך חינוך מחדש באדיבותם של הדמוקרטים פלוסי ושומר, אבל על סיכויי הצלחתו מעיבות מגבלות של גיל, אגו ואופי. מה שהוא לא למד עד עתה, הוא כנראה לא ילמד לעולם.
בכל אופן, בקרוב נראה איזה ציון הוא יקבל. בנאומו שלשום (ו'), שבו הוא הודיע על ה"עסקה" לסיום ההשבתה, איים טראמפ, שאם מו"מ בין מחוקקים משתי המפלגות לא יפיק "הצעה הוגנת" בתוך שלושה שבועות, הוא יחדש את ההשבתה או יכריז על מצב חירום כדי לקבל כסף להקמת החומה מתקציבים שאושרו למטרות אחרות. אם אכן הוא ינסה לממש את איומו, הנשיא יקבל ציון נכשל. אך זה תרגיל תיאורטי בלבד. הרפובליקאים, יחד עם הדמוקרטים, לא יתנו לו להשבית שוב את המשק, ובתי-המשפט יבלמו את תרגיל מצב החירום.
לעומת זאת, אפשר לסמוך על הדמוקרטים שהם יוסיפו ליישם בהצלחה את הטקטיקה ששירתה אותם בהצלחה כבירה במשבר הנוכחי: כשמתעסקים עם טראמפ, לא מוותרים. אף פעם. נקודה.