רה"מ בנימין נתניהו / צילום: רפי קוץ
אני מעריץ את שכיות החמדה האמנותיות בוותיקן, אבל מתקשה ליהנות מהן. מה שאני רואה שם זה לא רק את האמנות, אלא את האנשים המסכנים והעניים שאולצו לעבוד ימים ולילות, בתנאים קשים, כדי להביא את היופי הזה אל בירת הדת הקתולית.
אני רואה גם את הכסף שנאלצו עניים קתולים לתרום לצורך זה. אני מביט בעבודה המונומנטלית ומהרהר למה, בשביל מה הכמרים, כהני ישו הסגפן, היו צריכים את הפאר הזה. למה הם ראו צורך לקחת את כספם של אנשים קשי-יום למטרה לא ברורה זו. התשובה שעולה על דעתי היא זו שנתן סר אדמונד הילארי לשאלה בשביל מה טיפס אל פסגת האוורסט - "כי זה היה אפשרי".
כבר לא אלמוני
להבדיל, אני תמה בשביל מה הולך אדם אלמוני כמו משה פסל ויוזם איסוף תרומות למען הגנתו המשפטית של ראש הממשלה. ייאמר ויודגש שאותו פסל הוא איש ליכוד, אבל לא סתם - הוא רץ עכשיו למקום ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. הוא היה כנראה מודע לאלמוניותו ובוודאי הבין שאם לא ייפטר ממנה, אין לו סיכוי גדול. עכשיו הוא כבר לא אלמוני.
המייסדים האויבים
פסל הוא הליכודניק האולטימטיבי - פעיל בכל המקומות הימניים ה"נכונים": פרשן בערוץ 20 ומשדר ברדיו "גלי ישראל". גם אם תעקרו לו רגל, הוא לא יאמר מילת ביקורת על נתניהו ובני ביתו. כמו אנטי-דמוקרט מצוי, הוא לא רוצה לדעת ולראות שום דבר שלילי כאשר מדובר ב"מנהיג".
כפי שאנחנו יודעים, הוא גם לא רוצה לדעת על החשדות הפליליים נגד נתניהו. בעצם, אנשים כמוהו לא ישנו את דעתם על המנהיג גם אם הוא יעבור על החוק מול עיניהם. זה לא מעניין אותם. מה כן מעניין אותם? - לא רק נתניהו האיש והמנהיג. הפעילות שלהם למען ראש הממשלה מוכתבת לא בהכרח מאהבה אליו, כמו משנאה לשמאל שהקים את המדינה והיום נחשב אצל הליכוד כאויב.
נתניהו לא אומר תודה
ואיך מגיב נתניהו ליוזמה לקבל נדבות? הידיעה על יוזמת פסל פורסמה כבר ביום שישי בשבוע שעבר. אני כותב את הדברים ביום א' בשעה 14:00. עד עכשיו אין מנתניהו שום תגובה. הוא אפילו לא אומר תודה לפסל ולאלה שכבר תרמו. ועד לרגע זה הוא גם לא מבקש מחסידיו להימנע מלתרום לו, כי הוא אדם עשיר. מאוד. לא נתניהו האיש שיוותר בקלות על עוד כמה שקלים ודולרים, גם כאשר הם באים מאנשים קשי-יום, כפי שהיה בוותיקן. מצער לראות איך הוא עובד על חסידיו.