עדינה בר שלום /צילום: יוני רייף
בנימין נתניהו. בנימין גנץ. יאיר לפיד. שלישיית הפסגה שתוביל את המסע המייגע לבחירות תחת הכותרת "התאמה לתפקיד ראש הממשלה". כמה שהם דומים. מהצעיר לבוגר.
יאיר לפיד. 55. נולד בתל אביב ליוסף (טומי) לפיד (למפל), ניצול שואה, יליד סרביה בגבולות יוגוסלביה, ולשולמית, ילידת תל אביב, בת למשפחה מטרנסילבניה.
בנימין, בני, גנץ, 59. נולד במושב כפר אחים. אמא מלכה ילידת הונגריה, ניצולת שואה. אבא נחום מרומניה.
בנימין, ביבי, נתניהו. 69. נולד בתל אביב לבן ציון מיליקובסקי, יליד ורשה, ולצילה לבית סגל, שנולדה בפתח תקוה למשפחה יוצאת ליטא.
איזה סיכוי יש כאן למי שלא נולד בצלמם ובדמותם? איזה סיכוי יש לישראלים יוצאי אתיופיה שקרעו השבוע את הארץ בכאב ההפליה הגזענית?
עדינה בר שלום. מרים פרץ. הנשים הכי מבוקשות על ידי ראשי כל המפלגות כולן. אחרי כל המילים הגדולות, הזרועות המתנופפות באון, מדי היוניקלו השחורים, צרחות ה"וואו" המאורגנות (איך משלמים על זה? פר צעקה או לפי שעות?), האיומים, ההבטחות וההשמצות - כולם, כל המתמודדים הגדולים כולם, מבינים שחסרה להם מהות. שהם בעיקר פלקטים יפים ומשופצים, עם שפה קולחת, דעה גבוהה ועדת מעריצים ששיבצו סביבם. בר שלום ופרץ היו פורצות עבורם כמה וכמה מחסומים: מגדרי, עדתי, ציבורי, מסורתי, פריפרי. היו פותחות להם דלתות לאנשים שלא נופלים בפח של כל כותרת סיסמאתית עשויה בידי פרסומאי מוכשר.
עדנה בר שלום, ילידת 1945, אשת חינוך, כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. הדליקה משואה ביום העצמאות ב-2014. בתם של הרב עובדיה ומרגלית יוסף, ילידי בגדד.
מרים פרץ, ילידת 1954, אשת חינוך והוראה, כלת פרס ישראל על תרומתה לחינוך הרוח היהודית הישראלית. הדליקה משואה ביום העצמאות ב-2014. בתם של יעקב ואיטו אוחיון מקזבלנקה. אמם של אוריאל ואלירז שנפלו בעת שירותם הצבאי. כל כך כל כך שונות מהפוליטיקאים המדוברים.
מיכאל ביטון. מהדמויות הבולטות, כלכלי-חברתי, בכוח גנץ החדש. ראש מועצת ירוחם לשעבר, שהכין עצמו במשך שנים לפוליטיקה הגדולה, התלבט במשך חודשים היכן להשתלב, עד שבחר בגנץ. "הזדמנות שווה לכל ילד זו העדיפות הכי גבוהה בחיי מדינה ואומה - הרבה יותר מהגז הטבעי", אמר ל"גלובס" בקיץ 2016, כשהוביל את "צעדת השוויון", שחבריה יצאו מהנגב, בצום, ובמהלך הימים הבוערים עשו דרכם לירושלים (נראה שזה היה היום שבו נתן ביטון בלבו גט כריתות למפלגת העבודה, שהיה חבר בה עשרות שנים. ביטון, שהיה אז רשום במקום ה-115 ה"מכובד" שלה, מצא עצמו מלווה באנשי הנגב והגליל, אבל יום אחר יום לא נראו לצדו הגברים והגברות ממפלגתו שלו. אלה איכשהו נשארו ברווחת המזגן של תל אביב וירושלים). אמירתו יפה אבל בעייתית, והיא אומרת משהו קשה על העמדות הכלכליות של "חוסן לישראל". מה ההשוואה בין שוויון הזדמנויות לילדי ישראל לגז הטבעי, חוץ מאשר כותרת יפה ("גלובס", 16.6.16) ופרובוקטיבית? הזדמנות שווה היא לא רק מילים, היא כסף, הרבה כסף. מאיפה יבוא כסף אם לא, למשל, מהגז הטבעי? "השוואה" בין שוויון לכל ילד לגז טבעי יכול לעשות רק מי שלא היה צריך לייצר מימון, מי שעבודתו הציבורית נסמכה תמיד על הקופה הציבורית. כמו ביטון. כמו גנץ, איש צבא מנערותו, קצין ורמטכ"ל, שנסמך תמיד תמיד על הקופה הציבורית ולא נדרש אף פעם למלא אותה.
גל הירש. בשארה שליאן. פתיחת השבוע. המדינה בהמתנה מותשת ומצחקקת ליום ג' בערב, רוני אלשיך ממשיך לפטפט עצמו לדעת ועמישראל מחכה לסיום דממת גנץ (אוי, כמה שהוא נהנה לעמוד שם על הבמה). עוד שתי מפלגות חדשת נרשמו: גל הירש - נישא על כנפי ההתנהלות המפוקפקת של המשטרה והפרקליטות, על "תפירת תיקים" ותרבות ארוכת שנים של חיסול מועמדים שחלילה עוד יכולים לעשות סדר חדש - רשם את מפלגת "מגן". בעיר אחרת התגבשה ונרשמה עוד מפלגה, "איחוד בני הברית (איתיחאד אבנאא אלעהר)" בראשות רב חובל בשארה שליאן. אחריו ברשימה גול-ורדי עודד, זקנון ולנטינה, גל עד צבי, פארס מארון, יוסף נאדר. "המפלגה תפעל לשילוב בין מגזרי המיעוט והרוב במדינת ישראל. למען שוויון זכויות והזדמנויות ללא הפליה על רקע מין, גזע, מעמד או השקפת עולם לפי רוח מגילת העצמאות".
תעשיית המיליארדים של "כולנו". משה כחלון, אלי כהן ושי באב"ד שפכו השבוע המוני אפסים. הנה המספרים הרשמיים שלהם: אינטל תשים פה 40,000,000,000; כ"כ (כחלון את כהן) יתנו 800,000,000, יקבלו גם רכש גומלין ב-15,000,000,000. מעניין איך ייראו האפסים במציאות שלאחר הבחירות.
מורים לכישלון. הסתדרות המורים הכריזה השבוע על סכסוך עבודה. בקרוב שביתה במערכת החינוך. המורים דורשים לבטל את מבחני המיצ"ב ("מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית"). צודקים, מי אוהב שערוותו וכישלונותיו נחשפים שנה אחר שנה?
המלצת צפייה: פמת"א (פרקליטות מחוז תל אביב). כאן 11. שימו לב לדברים הגדולים ולדקויות הקטנות. הסיפורים, הדמויות, הגברות והגברים. אנשי הפרקליטות והמשטרה. אולי זה יזכיר לכם משהו? מכרים? מוכרים? לא. ממש לא. אפילו כתוב שהכול הכול הכול דמיון. זה סרט. רק סרט?