רחבת עזרת הנשים בכותל המערבי / צילום: תמר מצפי
לפני שלוש שנים (31.1.16) הצביעה ממשלת ישראל בעד יישום "מתווה הכותל". דרום הכותל המערבי שלא שימש עד אז כאזור תפילה מוסדר, אמור היה להפוך לרחבה יפה ומכבדת ליהודי הארץ והעולם שלא מצאו את מקומם ברחבת הכותל הקיימת.
ההסכם המכובד "הגדיל את העוגה". הרחבה הצפונית שכולנו מכירים- בהפרדה מגדרית, תמשיך להיות בניהול רב הכותל והקרן למורשת הכותל. אלו המעוניינים לערוך בר או בת מצווה ללא הפרדה מגדרית או נשים שרוצות להתפלל עם ספר תורה, יוכלו לעשות את זה באזור החדש שעד אז שימש כגן ארכיאולוגי, ושמו היום - "עזרת ישראל".
המתווה הסדיר את השינויים הפיזיים הדרושים בשטח - כניסה משותפת לכל הרחבות בעלות מעמד שווה ואת הניהול המשותף של הרחבה ע"י המדינה יחד עם התנועה המסורתית, התנועה הרפורמית ונשות הכותל. אך הלחץ הפוליטי של המפלגות החרדיות על נתניהו והאיומים על הקואליציה שלו הכריעו. ראש הממשלה חזר בו מההתחייבות למתווה והכריז על ביטולו. באותה נשימה הוא הבטיח שיפוץ מינורי של רחבת העץ הרעועה, עליה עומדים מאות המתפללים. אף אחד לא הופתע כאשר גם את ההבטחה הזו לא מומשה. החודש הוועדה המחוזית בירושלים לא אישרה את תכנית השיפוץ האלטרנטיבית וגם תוקפה של תכנית זו פקעה.
למעשה המתווה המכובד שהוסכם, ירד מהפרק בכל הערכאות.
ב"רחבת ישראל המצומצמת" הקיימת היום, יש רק 3 מטרים של שטח תפילה צמוד לכותל. הכניסה היא נפרדת ומעמד הרחבה מעלה סימן שאלה בנוגע לקדושתה. מפולת אבנים מהווה סוגיה בטיחותית ויש בעיה קשה של נגישות. ועדיין, למרות המראה העלוב של הרחבה החדשה ובעיות הנגישות, מאות משפחות ישראליות "מצביעות ברגליים" ומגיעות לרחבה כדי להיות בכותל ביחד - להתחבר למורשת ולקיים טקסי בר ובנות מצווה.
בדצמבר האחרון גורשה קבוצת מתפללים מ"רחבת ישראל" ע"י ארגוני ימין חרדיים, שמנסים להשתלט על הרחבה באמצעות הקמת מחיצה ניידת מסדינים. מיותר לציין, שלא חסר מקום בכותל הצפוני החרדי אבל האלטרנטיבה הפלורליסטית מבחינתם לא באה בחשבון ומהווה עילה למלחמת חרמה. ברור לכולם, שבלי הסדרה משמעותית של האזור וניהול הרחבה, המקום יהפוך למערב הפרוע של הימין הדתי.
מבחינת נשות הכותל, אם המתווה מת - אנחנו ממשיכות להתפלל ברחבת הנשים ולעמוד על כל זכויותנו הדתיות שם, תוך קיום תפילות מדי ראש חודש - כבר 30 שנה. אנחנו נשארות מחויבות למטרות שלנו: תפילה, תפילין, טלית ותורה - במאבק על זכות התפילה של נשים.
רוב הישראלים לא רוצים בהפרדה, הם רוצים להתנער מהכפייה הדתית. רוב הישראלים רוצים חופש בחירה בדת ומעוניינים בקיומה של אלטרנטיבה לרחבת הכותל כיום, הכופה עליהם מנהגים מדירים ומבקשים לעצמם יהדות פתוחה ומזמינה. הפלורליזם בישראל כיום הוא זרם תת-קרקעי, שנע בכיוון הפוך לקונצנזוס של ה"ססטוס קוו" הארכאי השולט על המרחב הציבורי. אם בעבר הסטטוס-קוו היווה את הסדר הראוי של ענייני הדת והמדינה, הרי שהיום הוא משמש כלי בידי כפייה חרדית בכל הקשור לדיני אישות, מעמדן של נשים בדת ובמרחב הציבורי, שבת, כשרות ועוד.
הבשורה של ההתחדשות היהודית, שמכוננת מחדש את היחסים בין דתיים לחילונים יכולה להיות העתיד של כולנו כאן - אם נבחר בה. בכותל, על כל הסמליות שלו, אנחנו רואים/ות את המשמעות הפיזית של הייצוגים האלה - כפייה, הפרדה והדרה ברחבה החרדית - מול האפשרות של רחבה שוויונית, אשר מייצגת את הערכים של רוב הציבור.
לצערנו היא כמעט ולא מתממשת - רחבה אחת עם תקציב ממשלתי של 80 מיליון שקל בשנה- ורחבה אחרת עלובה, "בירכתי האוטובוס", לשם נשלחים יהודים ויהודיות שמדינת ישראל מחשיבה כסוג ב'.
הכותבת היא מנכ"לית "נשות הכותל"