איזו מפלגה תניף את דגל המשפחה הישראלית?
המשפחה הישראלית היא סמל בתרבות שלנו, ושיעור הילודה בישראל הוא הגבוה במדינות המפותחות - למעלה משלושה ילדים. המשפחה הישראלית מככבת בפרסומות שמנסות למכור לנו תחושה של בית. אבל למרות שישראל משקיעה הכי הרבה כסף בעולם המערבי בטיפולי פוריות, אין לה מדיניות משפחה ואין מפלגה שחרטה על דגלה את נושא המשפחה.
קידום מדיניות לטובת המשפחה מקובלת במדינות רבות באירופה, והיא לא רק כלי אפקטיבי להקלת הלחץ על הורים ולשיפור איכות החיים, היא גם כלי מוכח לקידום נשים בשוק התעסוקה, ניפוץ תקרות זכוכית וצמצום פערי שכר מגדריים.
בשדולת הנשים בישראל אנחנו ממליצות על שלושה צעדים מרכזיים עבור המשפחה הישראלית:
חופשת לידה ייעודית לאבות. חופשת לידה לאבות היא מדיניות מפתח. יש לה משמעות סמלית עמוקה בכך שהיא נותנת לגיטימציה לטיפול של גברים בילדים וילדות ומשמעות מעשית מרחיקת לכת, מכיוון שהיא מבססת את הטיפול של האבות לאורך זמן. זאת מדיניות שטובה לילדים, טובה לגברים ובכוחה לייצר שינוי בחלוקת התפקידים המגדרית המסורתית ולהגדיל את השוויון בין נשים לגברים בבית ובשוק העבודה. מספר הולך וגדל של מדינות מנהיגות חופשת לידה ייעודית לאבות בלבד, כזו שאינה באה על חשבון חופשת הלידה של האם.
זאת מדיניות יקרה, אבל משתלמת, שצפויה להגדיל את ההשתתפות של אמהות בשוק העבודה ואת איכות התעסוקה שלהן. אפילו גידול של 1% בלבד בשיעור ההשתתפות של אמהות בשוק העבודה יחזיר את ההשקעה למשק.
קידום יום לימודים ארוך. קביעת יום חינוך ארוך, ארוך באמת ולא עד השעה שלוש, מאפשרת לאמהות לקחת חלק משמעותי יותר בשוק התעסוקה, והיא בסיס חשוב לשוויון הזדמנויות ולמוביליות חברתית עבור ילדים וילדות.
לפני למעלה מ-20 שנה, בתקופת הקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה, נחקק חוק יום חינוך ארוך בישראל. אבל החוק הזה מעולם לא נכנס לתוקף. הוא נדחה שוב ושוב במסגרת חוק ההסדרים, וכיום הוא מוחל על כ-20% בלבד מתלמידי הגנים ובתי הספר היסודיים. אך גם בבתי הספר בהם הוא מתקיים, יום הלימודים מסתיים מוקדם - בין השעות 14:15 ל-14:45 בממוצע, ולא מספק מענה אמיתי עבור הורים עובדים. אנחנו מקדמות יישום מלא של יום חינוך ארוך ברחבי הארץ ובשעות שתואמות בצורה טובה יותר את שעות יום העבודה.
קיצור שעות העבודה במשק. בישראל שוררת תפיסת "העובד הטוב", שמתמרצת את מי שמוכנות ומוכנים לעבוד שעות ארוכות ביחס לעולם. ריבוי שעות העבודה גוזלות זמן יקר, שבמצב עניינים עדיף היה מוקדש למשפחה ולפנאי. בנוסף להשפעה שלילית על רווחתם ובריאותם של העובדים והעובדות, נורמות אלו הן בין המחוללים המרכזיים של אי־השוויון המגדרי בשוק התעסוקה. ריבוי שעות העבודה מונע מנשים רבות, שעדיין מחזיקות בעיקר האחריות למטלות הבית והטיפול בילדים, להשתלב במשרות תחרותיות ואיכותיות. במקביל, הוא מונע מגברים להשתתף בעבודות הבית, ומקבע בכך את חלוקת התפקידים הקיימת.
קידום איזון בית־עבודה הוא לא החלטה בודדת של עובד או עובדת, או של חברה עסקית מסוימת. המדיניות עליה מופקדת הממשלה מעצבת את המבנה של שוק התעסוקה כולו, ומייצרת שורה של תמריצים ומגבלות, שלאורם כל עובדת ועובד מקבלים החלטות. זה נכון לגבי קביעת שכר מינימום, ימי מחלה וחופשה והפקדות לקופת פנסיה. זה יכול וצריך להיות נכון גם לגבי לקיחת חופשת לידה, שעות העבודה ביום וההשקעה במערכת החינוך.
המשפחה הישראלית בסיר לחץ. חודשיים לפני הבחירות, המפלגות שמתמודדות נכשלו בזיהוי עובדה זו. התחייבות פומבית לאימוץ התוכניות האלה בחקיקה ובתקציבים, התחייבות שרואה את המשפחה הישראלית בלבן של העיניים, יכולה להיות שובר שוויון בקלפי, להוביל את ישראל קדימה במדדי מדינות ה-OECD ולייצר שינוי אמיתי בטיפול בילדות ובילדים ובתוך שוק העבודה.
הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
