תמר זנדברג במפגש עם נוער מרצ בתל אביב / צילום: שלומי יוסף
יום חמישי, 18:00, כינוס של נוער מרצ בבית התנועה הקיבוצית בתל אביב. יו"ר המפלגה ח"כ תמר זנדברג מגיעה לזרוע מוטיבציה לקראת הבחירות. לרוב הנוכחים אין עדיין זכות הצבעה, אבל המפלגה בונה על האנרגיות שלהם כמתנדבים. "לפעמים אנשים מגיעים לקלפי ועדיין לא יודעים למי להצביע", אומרת להם זנדברג, "וכשהם רואים את הנוער של מרצ עם האש בעיניים, זה שונה מפעילים בשכר שרק מחכים לסנדוויץ’ שהבטיחו להם".
יו"ר נוער מרצ גילי רמתי שפותחת את הכנס, מצהירה כי "נוער מרצ מוכיח שיש עתיד", וכולם צוחקים לנוכח משחק המילים. נבוכה מעט, היא זוכה לחיבוק מזנדברג, שמחזקת את גאוות היחידה והמורל. "כל מי ששמאלני נתקל לעיתים בהרמת גבה, אבל בלי הבעת עמדה ברורה אי אפשר לשנות את המציאות. בסרט של דורון צברי, ‘המדריך למהפכה’, כלל מספר 1 הוא שצריך ליהנות מהדרך, אז אל תשכחו לעשות כיף".
את זנדברג ליווה לכנס גם אורי זכי, בן זוגה, יו"ר הצוות האסטרטגי של המפלגה שהודיע יום קודם כי החליט להסיר את התמודדותו בפריימריז. "אני בן הזוג שמקריב כרגע את שאיפותיו למען ההצלחה המרבית של בת זוגו", אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות". זכי, לפי מה שאומרים מאחורי הקלעים במפלגה, ביקש למנוע את הביקורת המתבקשת על נפוטיזם, שהייתה מלווה אותו אם היה נבחר. במפלגה בת חמישה מנדטים, שהסקרים מנבאים לה במקרה הטוב שישה מנדטים ובמקרה הרע ריחוף סביב אחוז החסימה, צפוף מאוד גם ככה. אחרים אומרים שהסקרים הפנימיים ממילא לא היו לטובתו, ואי הצבתו במקום ריאלי הייתה מהווה מבחן כוח לא מוצלח עבור זנדברג.
בשיחת טלפון שאנחנו מקיימים אחר כך הוא חביב וסימפטי, אבל מישיבתו האדישה והזעופה בקצה האולם שבו התכנס הנוער, קשה לדמיין אותו גם ככה בפוזיציית המועמד שמחזר אחר מצביעים. "החלטתי שזה לא יהיה נכון לעשות קמפיין בזמן שתמר היא במשימה של החיים שלה", מסביר לי זכי, "ועדיף להתגייס למערכה שלה ולשים בהולד של מערכת בחירות אחת את השאיפות שלי. בכל זאת, יש לנו אנרגיות מוגבלות כפוליטיקאים וכזוג. נפוטיזם? אין דבר שתעשי שלא יהיה מה לומר עליו. הפוקוס עכשיו הוא על ההצלחה של תמר כיושבת ראש. כל מי שתשאלי יגיד לך שאני אדם מרכזי במרצ, שמעורב בקבוצות הכוח של המפלגה ונחשב למועמד מוביל, כך שלא חששתי מהתוצאה. איפה הייתי גומר? מה שיפה בפריימריז הוא שאף פעם אי אפשר לדעת".
ותמונת מצב נוכחית של המפלגה, כיו"ר צוות האסטרטגיה?
"הבריחה של המפלגות מהזיהוי של השמאל מעציבה, אבל גם שמה אותנו במשבצת פנויה לגמרי שמאפשרת לנו לגדול".
געגועים לשולה
בחזרה לזנדברג. אנחנו יוצאות מהכנס ופונות לקפה דובנוב הסמוך, קפה הבית של מרצ. "אני אומנם לא רצה עכשיו בפריימריז, אבל זו פעם ראשונה שמרצ מתמודדת בראשותי לכנסת, והתקופה הזו היא מבחן גדול גם בשבילי. לשם כך התכנסנו".
ולאור מצבה של מרצ בסקרים, זה או צל"ש או טר"ש.
"זו הפוליטיקה, אבל אני מאמינה שמרצ תגדיל את כוחה, כי הערכים שהיא מייצגת מאוד נחוצים וחסרים היום. לנו וליהדות התורה", היא מחייכת, "יש קהל יציב עם הרבה ביטחון בהצבעה".
אני דווקא שומעת הרבה מצביעי מרצ שמתלבטים בבחירות האלה אם להישאר איתכם או להצביע למפלגה בעלת הסיכוי הגדול להפיל את נתניהו ולהפוך למפלגת שלטון.
"זו תופעה שמלווה אותנו מאז ההתלבטות אם להצביע לגוש הגדול מפא"י או למפ"ם. אם מצביעי מרצ ירוצו להציל את גנץ, לא רק שהגוש לא יגדל, המסרים שלו יתעמעמו, וזה רק יגרום לגנץ וללפיד להתחרות ביניהם מי יהיה שר אצל ביבי. אני מבינה את ההתלבטות, אבל יודעת שבלי מרצ חזקה לא תקום כאן ממשלת השמאל־מרכז שמייחלים לה. כל ממשלה בלעדינו היא ממשלת ימין".
כאילו אכפת לבני גנץ שממשלה בראשותו לא תיחשב ממשלת שמאל. הקמפיין שלו רק בורח מהתיוג הזה.
"אני לא שואלת מה אכפת לגנץ, אני שואלת מה אכפת למצביעי השמאל. האמירה ‘לא ימין ולא שמאל’ היא אמירה חלולה. אי אפשר להתחמק מכך שיש פה מאבק בין שתי תפיסות עולם. אז נכון, התפקיד של מפלגת המרכז הוא להביא קולות מהימין, אחרת הגוש לא יגדל. אבל אם מרצ תנטוש את הצבע שלה, הגוש יאבד משמעות. כשאין שמאל גדול וברור, מי שמתיישבים מאחורי ההגה הם בנט וסמוטריץ’".
לפני הפריימריז לראשות מרצ, אמרת שאת מוכנה לשבת בממשלה עם ליברמן, שרחוק מלהיות ימין רך.
"ליברמן הוא גורם מושחת וגזען, ואני מקווה שלא יעבור את אחוז החסימה. אבל אם כדי להגיע לגוש של 61 יצטרכו להכניס מרכיבים קטנים וחלשים שיקבלו את קווי היסוד ואת תפיסת העולם שנכתיב, אני לא אהיה זו שאדיר את מרצ מיצירת גוש כזה כדי לתת את הרכבת הממשלה במתנה לימין. שולה אלוני ישבה עם החרדים כשהייתה שרת חינוך בממשלת רבין וזו הייתה הממשלה הטובה ביותר בישראל. תארי לך היום שרת חינוך ממרצ, זה לא מדע בדיוני. הבית היהודי עם מנדטים כמו שלנו מחזיק בתיקי החינוך והמשפטים. למפלגות אידיאולוגיות יש כוח".
הבית היהודי קיבל את התיקים עם שמונה מנדטים ובחלק מהסקרים של היום אתם נושקים לאחוז החסימה.
"נתח השמאל בציבור גדול ממספר המנדטים שיש למרצ, חלקו פשוט מצביע למפלגות אחרות. המשימה שלנו היא לא לשכנע אנשים שמרצ צודקת, אלא לשכנע אנשים שחושבים שאנחנו צודקים, לתרגם את מה שהם חושבים ומרגישים לתמיכה פוליטית. מצד אחד זה מתסכל, מצד שני זה יותר קל".
את קוראת לשלי יחימוביץ ולחברי כנסת מהעבודה לחבור אליכם, זה רציני? היא הרי הכוח מאחורי גבאי במפלגה.
"פניתי לשלי אחרי שבראיון לרדיו היא אמרה שאינה פוסלת את האפשרות. עם העבודה כמפלגה זה לא יקרה, כי גבאי ממשיך להתנער מהשמאל, אבל יש ח"כים בעבודה ואולי גם ביש עתיד, שהם אנשי שמאל שיכולים וצריכים להיות איתנו. את רואה איך הם נושכים שפתיים ומצנזרים את עצמם כדי לא להגיד עמדה ברורה. בשביל זה באנו לפוליטיקה? אם שלי, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, יוסי יונה וזוהיר בהלול (שכבר לא בכנסת) יצטרפו אלינו, אני אשמח מאוד. חבירה בשמאל חשובה, אחרת לא יהיה שמאל וזו מחשבה בלתי נסבלת. איך זה יתבצע? את לוקחת אותי לפרוצדורה, כמו שאיתן כבל אומר, ואני מדברת על המהות".
בואי נדבר על המהות. את באה ממאבקים שנתפסים כאזוטריה - לגליזציה, זכויות בעלי חיים, תחבורה ציבורית בשבת. את מרגישה שזה בעוכרייך כיושבת ראש?
"אני גאה שעסקתי בקשת רחבה של נושאים שמרכיבים את השמאל החדש בעולם. לגליזציה נמצאת במצע של מרצ מאז 2004, וכשנכנסתי למרצ ב־2013 זו הייתה הפעם הראשונה שח"כית לקחה על עצמה להוביל את הסוגיה. אחרי ארבע שנים מדינת ישראל אישרה החלטה לייצוא קנאביס - תחום שנמצא בבום כלכלי בכל העולם. בקשות זורמות לכאן, השקעות מטורפות".
זה קיבל לגיטימציה מעוד כיוונים - חולי סרטן, אהוד ברק שנכנס לביזנס הזה.
"מתי אהוד ברק הגיע לזה? רק השנה, כדי לעשות כסף. מיום הקמתה מרצ לוקחת אג’נדות שבהתחלה נראות רדיקליות ושוליות, ותוך 20 שנה הופכת אותן לקונצנזוס. זו המומחיות שלנו. והלגלוג האינסופי על מרצ בכל מה שקשור לטבעונות ולגליזציה הוא מוכר לעייפה, ובעיקר מאוס ולעוס. אין מפלגה שנמצאת במאבקים בנושאים מדיניים וחברתיים יותר מאיתנו".
ומה יהיה אם לא תעברו את אחוז החסימה?
"אוי ואבוי. אני לא מעלה בדעתי שלא נעבור".
אז אין בתכנון קמפיין גוועלד?
"הקמפיין של מרצ כמעט כותב את עצמו. אנחנו יודעים מי אנחנו והמסר שלנו ברור. דווקא כשהשמאל כל-כך מותקף, זו תהיה אמירה חשובה לחברה הישראלית אם הוא יגדל ויתחזק".
בוסקי ולסקי מבית לבית
שעתיים אחרי, עדיין במרכז תל אביב, אני בחוג בית של אבי בוסקילה וגבי לסקי, במטרה להרגיש את האינטראקציה בשטח עם שניים מהמתמודדים בפריימריז שיתקיימו בחמישי הבא. לראשונה מאז 1996 יבחרו את הרשימה לכנסת 20 אלף מתפקדי מרצ ולא רק אלף חברי הוועידה. ליד שולחן הכיבוד מודה בוסקילה כי הוא מתמקד הפעם בעיקר בתל אביב. "בפריימריז לראשות מרצ עשיתי טעות כשהשקעתי חצי מהאנרגיות שלי בפריפריה. צריך ללכת לפריפריה כדי להביא קהלים חדשים, אבל המתפקדים של המפלגה הזו, אלה שמצביעים בפריימריז ואלה שמצביעים לה בבחירות לכנסת, גרים בעיקר כאן. אני לא מרכז את כל הפעילות שלי בתל אביב כמו בקמפיין מוניציפלי, כי בכל זאת הערך של נראות מחוץ לעיר הוא גבוה".
בוסקי ולסקי, כמו שהם מכנים את עצמם בפני הקהל שמגיע לשמוע אותם, הם מתמודדים חדשים. בוסקילה כבר נחשף כשהתמודד לפני שנה לראשות מרצ והפסיד לזנדברג. הוא מחזיק ברזומה של פרסומאי, קצין אג"מ בחטיבת הנח"ל, בן למשפחה מזרחית מסורתית ממושב בצפון ונציג גאה של הקהילה הלה"טבית, מה שמושך אליו מגוון קהלים.
לסקי, עורכת דין המתמחה בזכויות אדם, ייצגה את עהד תמימי והמשוררת דרין טאטור, ועובדת חזק גם אצל המצביעים הערבים של המפלגה, כפי שיעידו הגלויות בערבית שהיא מחלקת. עד לבחירות המוניציפליות האחרונות כיהנה כחברת מועצה בעיריית תל אביב וניהלה מאבקים למען דיור ציבורי ונגד חלוקת כרטיסי זנות ברחוב. שניהם מקווים להתברג גבוה, אם לא בזכות הצבעה עצמאית, אז בזכות השריונים לנציג חדש, שלא היה בכנסת, שאמור להתברג בחמישייה הראשונה. לסקי גם בונה על הייצוג המוגבר לנשים, שאמורות לתפוס שני מקומות בין המקום השני לשישי.
לסקי רצינית מאוד והאנקדוטה היחידה שהיא חולקת נועדה להראות איך כבר בתור ילדה בת תשע דאגה לחלשים. "גדלתי במקסיקו", היא מספרת, "ועשיתי כילדה פרסומות לטלוויזיה. וכשהוריי שאלו מה ארצה לעשות עם המשכורת הראשונה שהרווחתי, ביקשתי שהכול ילך לילדי ביאפרה. הם שאלו, מה, הכול? ואמרתי שכן, כנראה שנולדתי עם הצורך לדאוג לעולם טוב יותר".
בוסקילה מספר את הסיפור המוכר על ההלם שחווה כשנשא באלונקה את מי שייחשב להרוג הראשון במבצע צוק איתן, ואיך השפיעה עליו המלחמה ההיא - על הפוסט טראומה וההפסדים הכספיים שצבר - להיכנס לזירה הציבורית. הניגוד בין שניהם גדול. לסקי מייצגת את מרצ הקלאסית. היא צודקת, אבל גם קצת משעממת. היא מזהירה מפני צמצום המרחב הדמוקרטי שמוביל אותנו למצב חירום ועל תקציבי הענק העלומים שהמשרד לעניינים אסטרטגיים מקצה, לדבריה, עבור מעקב אחרי אנשי שמאל.
בוסקילה הולך חזק על בית אבא והיותו גיי כחלק מהדימוי של השמאלני החדש. הוא מספר שכעס כשחילקו לו תהילים בכביש ואיחלו לו שהספר שהוא מכיר ומכבד מהבית יעזור לו להרוג הרבה ערבים, ואיך גער במחלק שאינו ראוי לספר הזה. באותה נשימה הוא מתגאה באמו הימנית שעברה תהליך - "אמא שלי מתעקשת שהיא לא שמאלנית, אבל היא מנהלת דיונים בפייסבוק כאילו הייתה מנכ"לית שוברים שתיקה". ועל ההחלטה להישאר בישראל לטובת פעילות ציבורית, במקום לנסוע עם בן זוגו לשנה בארה"ב, הוא מספר בחיוך: "כל מי שמכיר אותי יודע שחלום חיי הוא להסתובב עם כובע רחב שוליים ב־DC ולקנות דברים בחנויות מגניבות, אבל זה היה לי חשוב".
הרזומה הביוגרפי המשותף לשניהם הוא עמידה בראש שלום עכשיו, כמו יריב אופנהיימר וח"כ מוסי רז שמתמודדים גם הם בפריימריז. במרצ, כמו במרצ, יש מי שלא מתלהבים מהשטנץ האחיד ותוהים למה דווקא ארגוני שלום ולא מנהיגים מהחברה האזרחית משתמשים בתפקידם כמקפצה. לסקי ובוסקילה משתדלים לא לעשות מזה עניין.
"הייתי מזכ"ל שלום עכשיו, כשזה עוד לא היה מנכ"ל", מציינת לסקי. ובוסקילה מעיר בחיוך: "האקט המחאתי הקטן שלי היה להוריד את ה־ז". על הצבע האחיד שהמשרה הזו נותנת למפלגה, יאמר בוסקילה: "באנו מתפקיד דומה, אבל שנינו לא מייצגים את המיינסטרים במפלגה ולא שייכים לרשת הדילים המתהווה. רשימת מרצ תקבע את אוסף הפרצופים והאג’נדות שיתמודדו לכנסת, ואם היא תיראה כמו שהיא היום, אני לא רואה אותה חוצה את אחוז החסימה. יש במרצ פוליטיקאים של ראש, והיא צריכה פוליטיקאים עם יותר חמלה ולב".
חוג הבית נפתח לשאלות, ואחת הנשים בקהל אומרת להם ש"הבעיה שלכם היא בזנדברג, שמייצגת את הבעיות הקשות של המפלגה. לא שמעתי אותה מתבטאת בנושאי כיבוש, למשל". בוסקילה מנסה להימנע מהעיסוק הפרסונלי. "לתמר יש את תפיסת העולם שלה", הוא אומר, "היא ניצחה אותי בזמנו ניצחון מרהיב (71% לעומת 28%) כי היא מכירה היטב את ה־DNA של המפלגה ויודעת מה עובד על חלק הארי של הבוחרים".
שואל אחר תוהה אם בתוך הקו הירוק לסקי ובוסקילה יתמכו במדינה יהודית דמוקרטית או במדינת כל אזרחיה. מה שגורם לך לתהות, מה יהיה על המפלגה הזו, וכמה עוד אפשר לנהל דיונים תיאורטיים כל-כך, כאילו הסכם השלום ייחתם מחר, ורק נותר לסגור את הפינה הקטנה הזו. כשאני אומרת את זה לבוסקילה, הוא צוחק.
"במרצ טובים בלהתווכח על גובה הריבית במיסוי לאלפיון העליון, במקום לשאול למה יש רק בית חולים אחד בגליל העליון, כאילו שמחר אנחנו מקבלים את תיק האוצר וזה מה שנשאר לנו להחליט. אני מודע לכך שאנחנו מנותקים לפעמים ולא מתעסקים מספיק בחיים עצמם", אומר בוסקילה.
שיעור מנומנם על ציונות
מי שחיפש את החיים עצמם בחוג הבית הבא של בוסקילה נאלץ להתאכזב או לפחות להתאפק מאוד. בראשון בערב אני מגיעה לביתו של המחזאי יהושע סובול במרכז תל אביב. 20 איש נכנסים בנימוס לסלון התרבותי של משפחת סובול, בציפייה לשמוע את בוסקילה. בשיחות הסלון שלפני, אני מלקטת רוח לחימה. שתי נשים הגיעו משוהם כי הן מעריצות את בוסקילה, בחור נלהב, "שלא מאמין איך אנשים מספרים כמה רע פה ובוחרים שוב ביבי". לידי יושב זוג מצביעי מרצ, שלא נמנה עם מתפקדי המפלגה, אבל בא לשמוע את בוסקילה, כי הוא מתלבט אם לשים הפעם מרצ בקלפי, ובוסקילה - על תקן הרוח החיה שהוא מביא למפלגה, אמור לסייע להם להחליט.
מראש, המפגש אינו מוגדר כחוג בית קלאסי, אלא כאירוע שבו בוסקילה וסובול מדברים על ציונות, אבל מתבקש היה להניח שעל רקע הבחירות שברקע, די מהר יגלוש הדיון לציונות העכשווית ולמקום שהיא תופסת במרצ. זה לא קרה, ונידונו להאזין לדיון ארוך שניהלו השניים על הציונות בימי הרצל, פרשת דרייפוס, בואכה התקופה העות’מאנית, הבריטים וקום המדינה. האישה לידי נרדמה. הגבר שלצדי זע באי נוחות. האנרגיות הלכו ושקעו. באיזשהו שלב, לקח בוסקילה את המושכות והעביר תקציר של עיקרי חוג הבית שלו ב־20 דקות. אנשים התעוררו.
[
בוסקילה הוא סופר-סטאר. יש לו כריזמה והומור עצמי ("זכית שאוכל לך את הראש מקרוב", הוא אומר לבחור שלידו התיישב בסלון), והעבר הקרבי שלו, שהתקבל בעבר בעין עקומה במרצ, עובר טוב הערב, כשהוא מנתח את משבר המגנומטרים בהר הבית ("מה הדבר הראשון שלומדים בקורס קצינים? קו המגע לעולם ייפרץ"), ומספר איך אמר לסטודנטים מהבית היהודי "מי אמר שאתם מבינים בביטחון ואני לא? איזה הישג ביטחוני יש לכם? בנט השתחרר רב סרן? גם אני. הוא ברח אחר כך לארה"ב, ואני נשארתי ועשיתי מילואים".
אז מה לו ולשיעור מעייף בהיסטוריה? התשובה היא כנראה בצורך שלו בחיבוק של סובול, איש שמאל מהאליטה הישנה, ומי שכתב את המילים לשיר האולטרה-אשכנזי "ילדים זה שמחה". במפלגת הבוטיק ששמה מרצ, צריך כנראה בוסקילה להתהדר בפטרונים כאלה, כדי לחזק את הדימוי האינטלקטואלי ולקבל לגיטימציה מאותם בוחרים שהציעו לו כשהתמודד על ראשות מרצ, לנסות את מזלו בש"ס. אז נכון שנכחו בערב רק 20 איש, אבל הוא שווק בפייסבוק, ומאחר שבוסקילה החליט להפוך את יומן הפריימריז שלו לשקוף, וכל פגישה שלו מופיעה באתר, באיחור של שבוע - ערב כזה ימשיך לחיות כאמירה, גם אחרי קיומו.
הזגזוג הזה בין ריצוי הקהל השבע לקריצה לקהלים שנרתעים ממרצ מאפיין אותו גם בערב הזה. "לפני שבאתי לכאן", הוא מספר בסלון של סובול, "קיבלתי טלפון מחברה טובה, שהציעה שאכתוב מאמר ב’הארץ’. אמרתי לה ‘אלונה, נשמה שלי, אף אחד מאלה שאני רוצה להשפיע עליהם לא קורא ‘הארץ’. תיכף תגידי לי לכתוב ב’שיחה מקומית’ (אתר אקטואליה עצמאי בעל עמדות שמאל). זה גבוה מדי ומדבר בשפה שגורמת למי שגר צפונה מחדרה ודרומה מבת ים להיסגר. מדברים איתם על כיבוש - בום, המסך יורד, מבחינתם אנחנו נגד החיילים. זו לא הדרך להראות להם שאנחנו דווקא אוהבים את החיילים ורוצים לחסוך מהם שחיקה מוסרית ומשימות שיטור איומות".
מה כן הדרך? "צריך לתפוס את הנוער בגיל 16, ולעשות להם עיסוי רקמות עמוק, לפני שאנחנו מאבדים אותם בצבא. הרציתי בפני שמיניסטים", הוא יספר בהמשך, "שאל אותי תלמיד מה עושים כשמגיעים המחבלים למחסום. שאלתי אותו ‘איך נראה מחבל? כי אני 15 שנה בצבא, ולא יודע’. אמר לי, ‘חבר’ה צעירים, לבושים מוזר, עם קפוצ’ון, מיוזעים’. הסתכלתי על הקהל ומצאתי תלמיד שבוז עם קפוצ’ון, קראתי לו, ואמרתי: ‘מחבל, תכירו’, והם הבינו. אמרתי להם - שוטפים לכם את המוח כל היום, עושים לכם תהליך של הפגרה.
"המשפחה שלי התחילה ימנית מאוד, גם היום יש אצל ההורים שלי בסלון תמונה של ז’בוטינסקי. יש מקרים שאני יוצא מהבית שלהם באמצע ויכוח ואומר, קיבינימט, אני לא מבין איך נולדתי פה. ואז אבא שלי קורא לי להיכנס, ואנחנו חוזרים לדבר. עברתי איתם דרך, צריך לדעת איך לתווך את מרצ לאנשים שנרתעים מהזיהוי השמאלני".
לדוברת שלך היה חשוב שיודגש שאתה חורש את הארץ ולא תקוע רק בתל אביב.
"אין דרך אחרת להגיע לאנשים. יאיר לפיד הבין שעדיף לחטוף קצת צעקות מוועדת האתיקה על זה שאתה לא במשכן, אבל לקרוע את השטח בכנסים גדולים כדי להתחבר לאנשים. גם הליכודניקים מבינים את זה. אני רוצה לחוקק חוק שמתוך 4.5 חודשי פגרה שיש לח"כים, שבועיים הם רק נחים בטן־גב עד שהשמש שורפת אותם, ובארבעת החודשים האחרים הם קורעים את הארץ. אם משלמים לך 40 אלף שקל בחודש כחבר כנסת, כדאי שתעבוד ממש קשה בשביל זה".
משל הסלט ומשל המכונית
כשאני מציעה לבוסקילה לקבוע שיחה להמשך, היועץ הפוליטי שלו ערן ניסן מסביר לי שמחר הם בלוויה. "זו הבדיחה הידועה במרצ, שבימין הולכים לבריתות ובשמאל ללוויות". כמה לוויות כבר יש לכם? "חברי קיבוץ, חברי הנהלה...", הוא משיב.
אבשלום (אבו) וילן, ח"כ לשעבר במרצ, קורא למגמה הזו, שעשתה שמות במפלגה - תיאוריית האמבולנס. "כשאת שומעת סירנה שמבשרת על לידה - נולד עוד מצביע לימין, ואם מדובר באדם שהלך לעולמו - קרוב לוודאי שמדובר באיש שמאל", הוא אומר. "מרצ בעשור האחרון איבדה כמה קהלים היסטוריים שהיו לה ובכלל נתפסת כמפלגה צפונבונית".
אז אין עתיד?
"בטח שיש. מרצ עלולה לא לעבור את אחוז החסימה, רק אם השמאלנים יחשבו שהם הולכים להציל את העולם וינדדו למפלגות המרכז. תמיד הורגת אותי הטעות הזו של בוחרי השמאל הסופר-מתוחכם, שעושים טעות של מתמטיקה כיתה ד’, כדי לחזק את מפלגת השלטון, כשמה שקובע הוא הגוש".
איך ישפיעו החישובים הללו על בחירת הרשימה לכנסת? לצד בוסקילה ולסקי מתמודדים גם חברי הכנסת המכהנים - אילן גילאון, מיכל רוזין, מוסי רז ועיסאווי פריג’, ובין השמות החדשים בולטים אבי דבוש, שמייצג את הפריפריה ואת עוטף עזה בפרט, יניב שגיא שמייצג את הקיבוצים, עלי סלאלחה, מנהל תיכון מצליח מבית ג’אן, ומהרטה ברוך, לשעבר סגנית ראש העיר תל אביב מטעם מרצ, שזכורה בעיקר מתוכנית הריאליטי "השגריר". "יש לה סיכוי", אומר לי מישהו, "כי במרצ מעדיפים להצביע לאתיופית ולא למזרחי, זה כמו להעדיף קייל על סלט עגבניות".
בהצבעה, אגב, מסמנים ארבעה אנשים, מבלי שמדרגים אותם - מה שקיבל את הכינוי "שיטת כחלון", שהגיע בעבר למקום הראשון בפריימריז של הליכוד כיוון שלא עורר אף התנגדות.
מזכ"ל מרצ תומר רזניק מעריך ש"המותג מרצ חזק מכל רשימה. ברור שרשימה אטרקטיבית תוסיף, אבל מרצ גדולה יותר מכל אדם בודד שנמצא בה, כי החיבור אליה הוא בעיקר אידיאולוגי. מרצ מדברת ברור מול כל מפלגות המסמוס והטשטוש, יש לנו את הקהל שלנו שרוצה שיגידו לו את האמת, אבל אנחנו עובדים חזק גם על מצביעי הפעם הראשונה. אנשים לא זוכרים מה הצביעו בכל מערכת בחירות, אבל את הפעם הראשונה זוכרים".
ובוסקילה מסכם: "אני מעדיף שמרצ תהיה קאיה פיקנטו - האוטו הכי נמכר בארץ, מאשר מכונית בוטיק שרק יחידי סגולה יכולים לרכוש. אבל אני מרשה לעצמי להמר שחזון עשרת המנדטים של מרצ לא יתגשם כנראה בבחירות הקרובות. בשביל זה מרצ צריכה לחזור לימים של יוסי ושולה, ואנחנו עוד רחוקים משם".