למה נשקיע בקנאביס, אבל לא בעובדות ניקיון?
כשאנחנו חושבות וחושבים על המוטיבציה של העובדים סביבנו, בדרך-כלל אנחנו לא מגיעים עד לעובדים שמנקים את המשרדים. נדמה לנו שההצלחה העסקית של החברה תלויה בעיקר במוטיבציה של האנשים הכי בכירים בארגון וככל שהאדם זוטר יותר כך המוטיבציה שלו חשובה פחות. העניין הוא שבמרבית החברות המוטיבציה של הצוות המוביל גבוהה. האתגר, העניין, השכר, התגמול בגין הצלחה - כולם תפורים על מנת למקסם מוטיבציה.
אבל בואו נסתכל רגע על עובדי ועובדות ניקיון, שיש מי שהדביק להם את הכינוי "העובדים השקופים". יש סיבות רבות בגינן נוח למשרדים ומפעלים רבים לעבוד מול קבלני ניקיון: העובדים מגיעים לעבודה בשעות שמרביתנו לא שם, לרוב המנהלים בחברה אין מגע שוטף איתם, אופי העבודה והלוגיסטיקה שכרוכה בתפעול ייחודיים, וכו'. עם זאת, המוטיבציה של עובדי הניקיון משפיעה על כולנו. מאוד לא נעים לעבוד במשרדים לא נקיים. אז מה רמת המוטיבציה שלנו כשהסביבה הפיזית שלנו לא נעימה?
מהי בכלל רמת המוטיבציה של עובדי הניקיון? הנחת המוצא שלנו היא שכנראה זה אבוד מראש. אף אחד/ת לא רוצה לנקות אחרי אנשים אחרים, ולכן האנשים שעובדים בתחום הזה עושים את זה בלי ברירה ואי-אפשר לשפר את המוטיבציה שלהם.
אבל אם נעצור ונחשוב על זה עוד דקה, ברור שאנשים הם אנשים - ולכן בדרך-כלל אפשר לייצר שיפור במוטיבציה אם נתאמץ. ניקח לדוגמה את קואופרטיב הניקיון שהתפתח בוואדי ערה, בשם "תנדיף", הוא אולי דוגמה לסט פתרונות אפשרי. מחד, הוא תחרותי מול כל קבלן ניקיון (שעובד כחוק) בהיבטים של תימחור ורמת השירות. מאידך, יש לו כמה וכמה מרכיבי מוטיבציה שקשה להתחרות בהם:
1. כל עובדת מרגישה שהיא עובדת בראש וראשונה בשביל עצמה. ככל שהיא תהיה טובה יותר, כך הקואופרטיב יתפתח והכנסותיה יגדלו.
2. אין צורך למקסם רווחים, כך שמראש כל העובדות מרוויחות שכר גבוה יותר, כולל הפרשות לחיסכון פנסיוני ולקרן השתלמות.
3. יש ליווי צמוד של עובדת סוציאלית ותמיכה מקצועית במפעלים כשזה נדרש.
4. זו רק תחילת הדרך, אבל בעתיד תהיה תוכנית פיתוח לעובדות שמעוניינות לפתח כישורים ומסלול תעסוקה עתידיים אחרים.
הקואופרטיב הזה עובד והוא אחד העסקים החברתיים שצמחו בשנים האחרונות,בסיוע של קרנות שונות. המשקיעים הראשונים בעסק היו קרן IVN ותנועת הבוגרים של השומר הצעיר, שמלווה ומסייעת להתפתחות העסקית והחברתית של החברה לאורך כל הדרך. המשימה החברתית היא כמובן העסקה הוגנת לעובדות הניקיון מהיישובים בוואדי ערה והסביבה.
כדי להתרחב, להפעיל שיווק ומכירות, תמיכה, הכשרה, הקפדה על שכר הוגן ומוטיבציה גבוהה, העסק חייב לגייס כסף בריבית סבירה. הבעיה היא שמשמעות המילים "עסק קטן" הוא "סיכון גבוה", ולכן הדרך היחידה של עסק כזה לגייס כסף בריבית נמוכה, כזו שלא תכשיל את יכולתו להתפתח, היא באמצעות מימון המונים.
קואופרטיב הניקיון מנסה בימים אלו להשלים גיוס של 350 אלף שקל לחמש שנים בריבית של 3%. זו לא עסקת המאה - אף משקיעה לא תתעשר מהגיוס הזה, ואפשר לטעון שהריבית לא נותנת ביטוי מלא לסיכון. אבל, אם השקעת בעסק הזה - קיבלת תשואה חברתית לצד התשואה הפיננסית.
היופי בגיוס המונים הוא שכל מה שצריך זה שאלף אנשים ישקיעו 350 שקל או ש-350 אנשים ישקיעו 1,000 שקל. זה יאפשר לקואופרטיב להפוך למודל עם מעגלי השפעה על התעסוקה של נשים באזור, ולא פחות חשוב מזה, השפעה על המוטיבציה וההצלחה העסקית של משרדים ומפעלים ברדיוס של שעה מהוואדי. תחשבו איזה תענוג זה להגיע למשרד שלא רק ניקו אותו אלא הוא גם נקי חברתית ועסקית.
ובשורה התחתונה, איזו חברה אנחנו, אם אנחנו משקיעים מיליארדים במגדלי קנאביס, אבל לא יכולים להשלים גיוס של 350 אלף שקל להשקעה בעובדות ניקיון.
הכותבת היא יו"ר IBI קרנות נאמנות
