גדעון סער / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
יום שלישי, גני התערוכה בתל-אביב. מחוץ לביתן 14 הצטבר תור של עשרות אנשים בשעה 10 בבוקר. יום חול, שמש בחוץ, החורף לא מורגש ובין הממתינים, מספר צעירים נונשלנטיים. ג׳ינס משופשף, אוזניות בלוטות' לבנות בולטות מן האוזניים, קורקינט חשמלי. שלושה בחורים בלוק סטודנטיאלי, חילוני. הם קפצו לגני התערוכה (אקספו) בתחבורה הנוחה והקלילה עבור התל-אביביים. בתור עמדו גם נשים, צעירים, מבוגרים, קהל חילוני מעורב. אם יש דבר שלמדתי מסיקור לאורך השנים את הפריימריז במפלגה הגדולה בישראל הוא, שעל אף התדמית של "מחוברים לפריפריה", עיקר הפעילות הפוליטית שלהם מתרחשת באזור המרכז.
כמו כל דבר במדינה, העסקים, העובדים, מקום המגורים - הכול קם ונופל באזור תל-אביב. גם בליכוד, המצביעים נוהרים לקלפיות בתל-אביב, עם דגש על גני התערוכה. על כן, פוליטיקאי ליכודניק שמכבד את עצמו מגיע לגני התערוכה או בנייני האומה בירושלים, כדי ללחוץ ידיים לכמה שיותר מתפקדים.
יום ההצבעה של 70 אלף המתפקדים שונה מימי כינוס המרכז. הציבור מגוון יותר. השבוע אפשר היה לראות גם שרבים מן הבוחרים לא מחויבים לדיל כזה או אחר. מצביעים חופשיים, עצמאיים שבאו במספרים גבוהים כדי להביע את דעתם על הנעשה במפלגה. מפגן חריג כמעט בליכוד של העשור האחרון, שם היה נדמה לעתים ש-30 הח"כים של המפלגה איבדו את יכולת הדיבור וויתרו על חוט שדרה.
אם הח"כים התנהלו לאורך השנים האחרונות כעדר שתקן, שבא לְרַצוֹת ואבוי למי שפתח את הפה בביקורת, השבוע דווקא הענישו מתפקדי המפלגה את מי שבייש אותם, הביך אותם והוציא שם רע לליכוד. הם שלחו לשלהי הרשימה חברי כנסת שכל מהותם בתוך הליכוד הייתה לְרַצוֹת, לְרַצוֹת, לְרַצוֹת.
יום הבחירות היה מתוקתק. בליכוד הודיעו מראש שקבלת התוצאות תיארך זמן, כך ש-18 השעות עד לפרסום הטבלה הסופית לא היו הפתעה. במקום עצמו, בגני התערוכה, הייתה הקפדה על הכללים. לא איפשרו לצלם בפנים, כיבדו את פרטיותם של הבוחרים, הקרנבל במתחם החיצוני היה אלקטרוני, מהבהב, עם מערכות כריזה במידה סבירה. כמעט ולא זיהינו את הליכוד הרועש, הבוטה, החצוף.
שאלתי את חלק מן הנערים שחילקו פליירים מטעם שר זה או אחר, בני כמה הם. "17" השיבו לי, "לא באנו להתנדב, באנו לעבוד בשכר". ההורים יודעים שהם מפסידים יום לימודים. בסדר, זה מותר. למעשה, זה קיים כבר בכל המפלגות ובכל אירועי הבחירות המקדימים, אין יותר להקות של מתנדבים שמריצים קמפיינים ברחובות, מפשילים שרוולים עבור מועמד אחד או אחר. כולם מעסיקים נערים מעל לגיל 17 בתשלום יום עבודה אחד. ראינו זאת גם ביום הבחירות לרשויות המקומיות ב-30 באוקטובר 2018, אז גם היה יום שבתון.
לא כולם זכו לשיחה מראש הממשלה
מה יקרה בעתיד בצמרת הליכוד? אחרי הניצחון היפה של גדעון סער, ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר להתקשר ולברך שלושה מצמרת הרשימה. יואב גלנט, ניר ברקת ויולי אדלשטיין. העת עדיין לא בשלה לשיחת טלפון עם סער, אך גם הרגע הזה בוא יבוא. לא כי נתניהו ירים ידיים ויוותר על טענות הקונספירציה נגדו, אלא כי הוא - לפני כל אחד אחר - מבין שדרמות קמפיין, שנאה ואהבה, הכפשה והשלמה, מייצרים חומר טוב לכלי התקשורת.
אחרי ריב כה גדול, אין כמו לחיצת יד קרירה מול מצלמות, על במה, שתי דקות לפני ששרים ביחד את התקווה. זה ייצר לבוחרים הישראלים עלילה עם התחלה מוזרה, אמצע אגרסיבי וסוף חמוץ-מתוק. זה יקרה, עוד לפני 9 באפריל. ומה יהיה אחרי הבחירות? נראה. ההנחה הסבירה היא שגדעון סער לא יזכה לתפקיד שר, על אף שבעבר למדנו שבכל הנוגע לנתניהו - מי שמתרפס ומלקק, יוצא מופסד.
סער מצליח בפריימריז ובתרומות
השבוע פרסם אלי ציפורי ב"גלובס" שבקמפיין הבחירות של סער גייס סכום הקרוב ל-2 מליון שקל. שאלנו את הצוות שלו, על מה הוצא סכום כסף כה גדול. סער דווקא הריץ קמפיין צנוע יחסית. הוא לא הפיק פרסומי תעמולה, קיר הפייסבוק שלו לא היה פעיל באופן בולט, הוא לא הירבה להופיע בתקשורת, אלא כדי להגיב על הקמפיין של נתניהו נגדו. עקבתי אחרי חלק מן הפעילות בשטח ונדמה שסער לא הקיף את עצמו בצוות גדול במיוחד.
אפילו הוצאות רכב אין לו (לסער אין רישיון נהיגה). אז על מה הלך הכסף, אם אכן הוצאותיו הגיעו לסכום הגבוה? סער שכר משרדים באיזור רמת גן, משם ניהל את הפעילות במשך יותר משנה ובכל זאת, למה שימשו 2 מליון שקלים?
עם הכרזת הבחירות המקדימות, הוגבל סער, כמו ח"כים מכהנים, בסכום של 320 אלף שקל, אך בכל התקופה שעד להכרזת מועד הבחירות והפריימריז, הוא יכול היה לגייס תרומות ללא הגבלה.
"חוק אמסלם", למימון מערכת הבחירות לח"כים מכהנים יצר כל מיני עיוותים. אנשים כמו ניר ברקת, בעלי הון פרטי משמעותי, רשאים לנהל מערכה ממושכת, יקרה, ללא מגבלות (עד לרגע הכרזת הפריימריז). שרים מכהנים, לעומת זאת, הוגבלו ל-320 אלף שקל, תוך איסור לגייס תרומות.
ומי שסבלו ממש מן החוק הזה, הם אותם המועמדים שבאו מבחוץ ותנאי ההלוואה שלהם לעריכת הפריימריז היו אחרים ומורכבים ותלויי תוצאות, עד כדי כך שלא יכלו ליהנות מן הכסף הזה. בקיצור, זה חוק שנתפר למידותיו של אמסלם, ושאר הח"כים בליכוד, שנמצאים במעמד זהה (דוד ביטן, מיקי זהר, נורית קורן, נאוה בוקר, ענת ברקו, יואב קיש, שרן השכל), אך לא הועיל לשרים או למתמודדים חדשים.
בצוות של סער אמרו לנו, שהסכום שימש אותו במשך שנתיים שלמות, שבהן היו לו הוצאות של ארגון כנסים, שכירת חברת יחסי ציבור וגם קידום ברשתות החברתיות. לזכותו של סער יאמר, שלפחות הוא דיווח על התרומות בעמוד מבקר המדינה. ניסיון החיים מלמד שמועמדים רבים אחרים לא טורחים לשמור על הכללים.
אפשר לחפש מידע על מועמדים נוספים. ניר ברקת מדווח שם על ערבויות בסך 290 אלף שקל, סכום פעוט. קשה להאמין שזה הספיק לו. יצוין, שגם אם הוא העביר הון פרטי לתוך הקמפיין עליו לדווח על כך.
בבוא היום מבקר המדינה בודק את הוצאותיהם ואופן ניהול החשבונות, קובע אם הם חרגו או השמיטו פרטים, ובסוף קונס אותם בסכומים נמוכים יחסית - אם מתגלות חריגות, וכולם עוברים הלאה לקמפיין הבא.
גנץ לא ממהר לדווח על תרומות
ואם כבר בודקים את הנעשה בתחום הכספי - מפלגתו של בני גנץ, חוסן לישראל עדיין לא העבירה דיווחים כספיים. הקמפיין שלו כבר נמצא בהילוך גבוה, אך הרשויות פועלות לאט וטרם רשמו את המפלגה באתר המבקר, כך שניתן יהיה לדווח שם על התרומות והערבויות שהוא קיבל.
בינתיים, שותפו הבכיר משה יעלון גייס בשנות המדבר 2.3 מליון שקל, מכ-1,000 איש. מופיעים שם שמות מעניינים, כמו אלמנתו של עו"ד צבי מיתר עפרה מיתר, איש העסקים שלמה דוברת, יצחק אילן (סגן ראש השב"כ לשעבר), אדם מילשטיין ואפי גילדור (ארביטרייד, קרנות גידור, ישראלי תושב אספן), תא"ל במיל׳ דני ארדיטי, שהיה ראש המל״ל בימי אולמרט, ותא"ל במיל׳ יוסי קופרווסר, מי שהיה מנכ״ל משרדו של יעלון במשרד לעניינים אסטרטגיים.
מפלגת הגנרלים? גנץ מגייס את מיקי חיימוביץ', אורית פרקש-הכהן, מירב כהן וענבר גיטי-הרוש
בני גנץ חושף עוד ועוד חברות וחברים ברשימתו. המסקרנת מכולם היא מיקי חיימוביץ', שעומדת לזנק למים הפוליטיים עם עבר עשיר על המסכים של הישראלים, עם תחקירים וכתבות עומק וגם עם אג'נדה ירוקה, צמחונית, בריאותית. איך היא תהיה בתור פוליטיקאית? בטוח מסקרנת. התשובה לחיימוביץ' בליכוד עשויה להיות שריון האקטיביסטית טל גלבוע במקום 21 או 28, כך שרשימת הליכוד תזכה בבעלת אג'נדה צמחונית מקבילה, וגם חברה אישית של יאיר נתניהו.
גם מירב כהן, שזכתה בחודשים האחרונים לתשומת לב ציבורית בעקבות פעילותה במניעת עושק קשישים, תהיה חלק מהרשימה. כהן תושבת ירושלים הייתה בעבר חברה במפלגת התנועה של ציפי לבני.
עוד הצטרפו לגנץ ענבר גיטי-הרוש ואורית פרקש הכהן. פרקש, לשעבר יו"ר רשות החשמל, הודחה על ידי נתניהו ושטייניץ באוגוסט 2015 (תוך התנגדות כחלון למהלך) בהליך מזורז על רקע התנגדותה למתווה הגז. מאז, במשך יותר מ-3 שנים, שמרה פרקש על שקט תקשורתי יחסי.
החליף אותה בתפקיד יו"ר רשות החשמל, ד"ר אסף אילת, אותו אקדמאי שנתניהו מבקש לראותו כמוזמן לתת עדות במשטרה/פרקליטות בנוגע לחתימת האישור שלו על מיזוג בין בזק ל-yes.
גיטי היא מנכ"לית תנועת פנימה, שהוקמה בשנת 2017 על ידי שר החינוך לשעבר, שי פירון. מטרת התנועה היא לקדם חברה המבוססת על סולידריות, תיקון ותקווה (כך כתוב באתר שלהם).
השבוע חיטטתי בתיבת המייל שלי ומצאתי את הודעת יחסי הציבור על השקת תנועת "פנימה" שנשלחה לעיתונאים במארס 2017. "חשיפת תנועת פנימה", נכתב שם, "בהשתתפות שלמה דוברת, רא"ל במיל' בני גנץ ורא"ל במיל' גבי אשכנזי, וגם מי שהיה אז מנהל אגף חינוך, רווחה ותרבות בעירית ירוחם, חילי טרופר".
את הודעת יחסי הציבור על השקת התנועה שלחו לעיתונאים היח"צנים ממשרדם של איתי בן חורין וטל אלכסנדרוביץ. בן חורין משמש כיום כמנהל הקמפיין של גנץ. בעבר הלא רחוק הוא היה יועץ התקשורת של אשכנזי, תוך כדי ימי פרשת הרפז. אפשר כבר לחבר את כל הנקודות לקו רציף?
כולם, חוץ מפירון נכון לעכשיו, מעורבים גם בחוסן לישראל של גנץ.
עדיין לא ברור איפה עומד המיזוג עם יאיר לפיד. אין תשובה. לפיד ממשיך כרגיל, נערך לכל האפשרויות ולא אומר "לא" לחיבורים. עם זאת, ב"מפלגנץ" לא סגרו את הדלת סופית על אפשרות לצרף את אשכנזי ואת אורלי לוי (אם היא בפנים, משמעות הדבר היא שלפיד לא יכול להיות חלק מהאיחוד), כמהלך מרכזי שעשוי להביא להם את מספר המנדטים הרב ביותר.