מטוס של וויז אייר / צילום: שאטרסטוק
וויז אייר תשלם 8,362 שקל לנוסע שלא העלתה על טיסה בגלל אובר בוקינג (רישום יתר) - כך פסק הרשם הבכיר אהרן אורנשטיין מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים.
מדובר בטיסה שהתקיימה באפריל 2016 מבודפשט לתל-אביב. הנוסע ואשתו התייצבו לטיסה בזמן, ביצעו צ'ק-אין ואף קיבלו כרטיס עלייה למטוס. רק בשער היציאה למטוס הודיעו לנוסע נציגי חברת התעופה כי אין עבורו מקום בטיסה, והוא נאלץ להישאר בבודפשט 24 שעות נוספות עד לטיסה למחרת היום. אשתו כן עלתה על הטיסה.
חברת התעופה לא הכחישה והסבירה כי לא היה מקום במטוס, ולכן הנוסע סורב. הנימוק שסיפקה חברת התעופה היה שהטיסה הייתה באובר-בוקינג, כלומר רישום יתר - תופעה מוכרת בענף התעופה. חברות התעופה עושות תחשיב לכל טיסה לשיעור הנוסעים שעשויים שלא להופיע אליה מסיבות שונות ומשונות, ועל בסיס תחשיב זה הן מוכרות כרטיסים ביתר, כלומר יותר כרטיסים מאשר היצע המושבים בפועל, בהסתמך על כך שיהיו נוסעים שלא יגיעו לטיסה ברגע האחרון.
אלא שלא תמיד התחשיב הזה מתממש בפועל, ונוצר מצב שבו יש יותר נוסעים מאשר מושבים, למרות שלכולם יש כרטיס שרכשו. ברוב המקרים החברות יציעו פיצוי כספי למי שיתנדב לרדת מהטיסה (בדרך-כלל מדובר בנוסעים בודדים), וברוב המקרים גם יהיו מתנדבים שישמחו ללון על חשבון התעופה במלון ולקבל כמה מאות דולרים כפיצוי על כך שירדו מהטיסה.
במקרה הזה לא רק שוויז אייר לא טרחה לחפש נוסע שיסכים לוותר על מקומו, אלא שהנוסע הנבחר בטיסה זו כלל לא התנדב. יתרה מכך, הוא אף הופרד מאשתו שהייתה עמו - אותה העלו לטיסה, ואילו הוא הורד מהטיסה ברגע האחרון. הנימוק של חברת התעופה בהקשר הזה היה "משפחה עם ילדים לא הייתה מופרדת". כשנשאלו האם לא היו נוסעים בודדים בטיסה, השיב נציג וויז אייר כי הוא אינו יודע מה היה הרכב הנוסעים בטיסה. "תשובה זו תמוהה ביותר. כיצד ייתכן שאין לנתבעת תיעוד בדבר הרכב הנוסעים בטיסה?", העיר הרשם אורנשטיין.
הנוסע נשאר בבודפשט בלי ציוד, משום שחפציו האישיים, שהיו ארוזים במזוודה אחת יחד עם חפציה של אשתו, חזרו ארצה. אם לא די בכך, על וויז אייר גם נמתחה ביקורת על כך שהיא לא דאגה לנוסע לשירותי סיוע בבודפשט - לא למזון, לא ללינה ואף לא להסעה לעיר וחזרה לשדה התעופה לטיסה הנדחית - שעליה מסתבר שהוא אף שילם סכום של 730 שקל. לטענת וויז אייר, הנוסע "נעלם", ולכן החברה לא יכלה לדאוג לו לשירותי סיוע. הנוסע מצדו מכחיש בתוקף טענה זו ומוסיף וטוען כי התווכח ארוכות עם נציגי החברה וניסה לשכנעם, ללא הצלחה, להטיסו ארצה בטיסת אל על שהמריאה מבודפשט שעתיים מאוחר יותר.
"תביעה זו חושפת בפנינו התנהלות פסולה ומזלזלת של חברת תעופה בלקוח. התובע הזמין כרטיס טיסה, שילם עבורו במיטב כספו, הגיע עם אשתו בזמן לטיסה, והנה הוא מוצא את עצמו מופרד מאשתו, רגע לפני העלייה למטוס, תוך שהוא נאלץ לדחות את שובו ארצה ביממה שלמה, כשהוא ללא חפציו האישיים. הנתבעת אף לא השכילה לטפל במצוקתו של התובע", כך צוין בפסק הדין.
את הפיצוי שפסק אורנשטיין לטובת הנוסע, הוא חישב כך: 2050 שקל פיצוי לפי חוק התעופה הישראלי ("חוק טיבי") בנוגע לעיכוב של טיסה בטווח של 8 שעות ויותר (בהתאם למרחק הטיסה). אל הסכום הזה הוסיף את עלות המוניות והמזון שצרך התובע בסך של 140 אירו (582 שקל). הסתבר גם כי התובע שילם סך של 730 שקל עבור הטיסה ביום שלמחרת - סכום שלא היה נתון במחלוקת בין הצדדים.
ומה עם פיצוי לדוגמה? החוק קובע פיצוי של עד 10,000 שקל. התפקיד של הפיצוי הזה הוא בעיקר להרתיע חברות מפני הפרת החוק ולעודד צרכנים אחרים לממש את זכותם. במקרה הזה נפסק סכום של 4,000 שקל - אליו צורף סכום של 1,000 שקל כהוצאות משפט. סך הפיצוי שתשלם וויז אייר לנוסע לפיכך מסתכם ב-6,312 שקל (ת"ק 33943-09-18).