אורי סירקיס, מנכ"ל ישראייר / צילום: שלומי יוסף
לקראת הכרעה במכרז שמנהלת קבוצת אי.די.בי למכירת ישראייר: בעל השליטה בקבוצה, אדוארדו אלשטיין, מתלבט האם למכור את חברת התעופה הפרטית לידי איש העסקים מני ויצמן ובנו ניר, הנמנה עם בעלי רשת מלונות בראון. לפי המתווה, חלק ניכר מעלות מימון הרכישה יועמס על גבה של החברה הנרכשת. אלא שטייסי ישראייר והנהלת החברה מתנגדים למהלך, מחשש שנטילת החוב תאיים על המשך קיום החברה.
ככל הידוע מציע מני ויצמן, איל מלונאות הפועל בעיקר באירופה שבעבר נחשב לפטרון מועדון הכדורגל של הפועל ת"א, לרכוש את ישראייר במחיר גבוה יחסית - 70 מיליון דולר - ללא בדיקת נאותות, אך כאמור, תוך מינופה של ישראייר עצמה.
זאת בעוד שיתר המתמודדים על רכישת החברה - ובהם אלקו, קרן קדמה וקבוצת תיירות גדולה בישראל - מציעים לרכוש את ישראייר בסכום נמוך יותר, 55-60 מיליון דולר, אך בתשלום במזומן שיביאו מהבית. ישראייר נמצאת על המדף מזה זמן, והלחץ מכיוונה של אי.די.בי והעומד בראשה אלשטיין לממש את העסקה גובר ככל שהזמן נוקף.
שמו של טדי שגיא, שעלה כרוכש פוטנציאלי, מסתמן כפחות רלוונטי לאחר שהציע סכום נמוך משמעותית במזומן. נראה שההצעה הגבוהה של מלונות בראון-ויצמן היא זו שמועדפת על אלשטיין, שלפי גורמים אף לחץ יד עם ניר ומני ויצמן כבר לפני שבוע.
אלשטיין קיבל לידיו את ישראייר לפני כחמש שנים, כאשר השתלט על קבוצת אי.די.בי במסגרת הסדר החוב שלה. באותה העת הוערכה ישראייר לפי שווי אפסי או אפילו לפי שווי של מינוס 40 מיליון דולר, לטענת גורמים הקרובים לחברה. כך, שמכירת ישראייר כעת ב-70 מיליון דולר תשקף תשואה עצומה לאלשטיין.
אלא שכאמור, לעסקה קמו מתנגדים מבית. את ההתנגדות השמיעו הטייסים בפני אלשטיין בפגישה שהתקיימה בנושא והבהירו שינסו למנוע כל מתווה של מכירה שיעמיס חוב כלשהו על ישראייר ויעמיד את עתידה בסכנה. ככל הידוע, מצדו של ויצמן קיום העסקה מוטל בספק אם לא תושג "הרמוניה" עם הטייסים ועם הנהלת ישראייר.
ההצעות של המתחרות אפילו לא קרובות
ההצעה של מלונות בראון-ויצמן קוסמת לבעלי אי.די.בי, אלא שכאמור 70 מיליוני הדולרים אינם בידי הרוכשים והמתווה להשגתם בנוי על גיוס אג"ח וקבלת הלוואת מוכר - שחלק ניכר מהם צפוי להיות מגולגל בהמשך על כתפיה של ישראייר. מעורבים בעסקה טוענים שאלשטיין קשוב לחששות מצד ההנהלה והטייסים וכעת הדרישה היא שסכום של 20 מיליון דולר מהתמורה יזרימו מלונות בראון-ויצמן מבחוץ, במקום במתכונת של הלוואת מוכר.
מי שהופקד על הבאת הקונים הפוטנציאלים מכיוונה של אי.די.בי הוא מנכ"ל חברת גיזה-אבן-זינגר, יריב פילוסוף. גיזה ופילוסוף צפויים לגזור קופון נאה מהמוכרת (3%) ולפי גורמים הוא זה שדוחף לכיוונו של ויצמן כקונה.
המתמודדות האחרות כרגע יושבות על הגדר היות שאף אחת מהן לא הציעה סכום שמתקרב לזה של ויצמן. כפי הנראה, מטעמה של קבוצת התיירות הגדולה תוגש הצעה רק אם ייפסק המו"מ עם ויצמן. לקבוצה זו יש סינרגיה עסקית שמתאימה לפעילות של חברת תעופה והרצון לרכוש את החברה מתיישב עם הליבה העסקית של החברה.
מתמודדות אחרת היא חברת אלקו, שפועלת בעיקר בתחומי הנדל"ן, התשתיות והקמעונות, אך באחרונה רוכשת חברות מתחומים נוספים דוגמת סלולר (גולן טלקום) או בידור (גלובוס מקס). רכישה של חברת תעופה אמנם לא מתיישבת ישירות עם ליבת הפעילות של אלקו אבל היא מתאימה לאג'נדת ההתרחבות לענפים השונים. גם קרן הפרייבט אקוויטי קדמה היא בין הקונים הפוטנציאלים ונציגיה נפגשו עם נציגי ישראייר.
נשאלת השאלה איזה אינטרס יש לוייצמן ולמלונות בראון, רשת מלונות בוטיק הפועלת בעיקר בתל אביב ובירושלים, להיכנס ל"הרפתקה" של השקעה בחברת תעופה בעידן מאתגר ולא פשוט שעובר על הענף (מחירי הדלק, קריסת חברות ושמים פתוחים)?
ככל הידוע, מלונות בראון מתכננת להתרחב ליוון באמצעות רכישת בנייני משרדים באתונה ובסלוניקי והסבתם למלונות בוטיק, בפורמט דומה לזה שבתל אביב. נדמה ששילוב המלונות הללו בחבילות נופש עם ישראייר, שהצהירה לאחרונה כי היא עוברת לעבוד במודל לואו קוסט מלא, לא עונה על הדרישות של הצרכנים לחבילות "בטן גב" במחיר מוזל. ובכל זאת, ישנה סינרגיה כלשהי בין הפעילות המלונאית והפעילות של חברת התעופה.
הטייסים חוששים מנחיתות בענף עם תחרות גואה
כל הרוכשים הפוטנציאלים נפגשו עם טייסי החברה, 70 מתוך כ-550 עובדים, שאמנם אין להם זכות וטו אבל לא יאפשרו לכל מתווה מוצע לעבור חלק. במקביל, ובלי קשר למתווה שייסגר, הטייסים צפויים לקבל 5% מהעסקה כבונוס לפי הסכמות שהושגו עם אלשטיין (ושלא מהוות תנאי לעסקה).
אך החשש של הטייסים לא מוגבל למתווה המימון של העסקה. גורמים מעורבים טוענים כי הטייסים דואגים שמלונות בראון תשתלט על קווי האשראי ועל קופת המזומנים של ישראייר (כולל כספי כרית הביטחון שנשמרים להוצאה בלתי צפויה דוגמת תקלה במטוסים), כשהיא תנצל את הנגישות של ישראייר לשוק האשראי ואת מאגר ההפסדים הצבורים שלה שמוערך ביותר מ-800 מיליון שקל (כמגן מס).
במקביל, המוכר והקונים הפוטנציאלים לוקחים בחשבון שישראייר נמצאת בתקופה טובה. בשמונה השנים האחרונות החברה עשתה מהפך משמעותי, תחת ניהולו של אורי סירקיס - שיישם מודל עבודה שמשלב תיירות עם תעופה ועם מערכת יחסי עבודה תומכת. לכאורה, הדבר מייצר שולחן יציב להעמיס עליו את מבנה המימון של העסקה - אך מצד שני החשש הוא שהתנופה של ישראייר תיעצר, בעיקר לנוכח התחרות הגוברת בענף.
ישראייר מחזיקה כיום בשבעה מטוסים: ארבעה מטוסי סילון ושלושה טורבו קרופ, חלקם בחכירה. לפי האסטרטגיה שהציג סירקיס לשנים הקרובות, החברה תרצה לרכוש 6-8 מטוסי איירבוס 220 שיאפשרו לה להגדיל משמעותית את קוויה (לכל מטוס קיבולת של 140-160 נוסעים במטוס). זאת לצד רכישת חברות תיירות מקומיות והגדלת כושר התחרות דרך שינוי תמהיל המוצרים שהיא מוכרת.
הטייסים חוששים שהתוכנית האסטרטגית תושהה, היות שמימושה דורש השקעה כספית בשעה שישראייר תצטרף לנכסי קבוצת בראון לטובת גיוס איגרות החוב - מה שיצור לישראייר נחיתות מול התחרות הגואה בענף. את החשש הזה, כי "במקום להשקיע במטוסים ישקיע בריביות ובמלונות", העלו הטייסים בפגישה שנערכה השבוע בין הטייסים ובין מני וניר ויצמן בתיווך של פילוסוף. ויצמן מצדו טען שתוך שנה המלונות יכניסו כסף. בפגישה הוצע לטייסים לקבל בונוס בתמורה לברכתם לעסקה, אולם לדבריהם בונוס לא ישנה את המצב, שהוא מבחינתם "קרב על הבית".
התקווה של הטייסים, שטוענים כי אלשטיין שם את החברה בסיכון של פשיטת רגל וחדלות פירעון, נעוצה בפעילות של ועדת הביקורת של אי.די.בי. תקוותם היא שחברי ועדת הביקורת יגיעו למסקנה כי העסקה מסכנת לא רק את ישראייר, אלא גם את כל מי שיאשר אותה. עם זאת, קשה לדעת האם זה יהיה השיקול המרכזי של הדירקטורים החיצוניים והבלתי תלויים של אי.די.בי בבואם לבחון את כדאיות העסקה.
באי.די.בי סרבו להגיב לטענות המועלות על ידי הטייסים. מניר ויצמן וממלונות בראון לא נמסרה תגובה.