האיש שלי בפוליטיקה
אני כבר החלטתי מי האיש שלי בפוליטיקה הישראלית. זה לא בנימין נתניהו, לא בני גנץ ולא יאיר לפיד. למעשה, זה אדם שכבר נבחר, אמנם לא לכנסת אלא לראשות עיריית טבריה. שמו רון קובי. בשבת הוא שבר את חרם השבת על התחבורה הציבורית. זה אולי המעשה החשוב ביותר בפוליטיקה הפנימית בשנים האחרונות. זהו גם המעשה היותר דמוקרטי מכל מה שעשו ועושים מנהיגים שרוממות טובת הציבור בפיהם, אבל אינם מאפשרים לחילונים חסרי אמצעים עונג שבת של טיולים בארץ.
הפגיעה בחסרי האמצעים
קובי לא מתלבט ולא מתנצל. הוא פשוט לא מבין למה צריך לשלול מאדם שרוצה לטייל בשבת, או לנסוע לבקר חברים או קרובים - למה שוללים ממנו את האפשרות הזאת. ברור שהפגיעה היא בחסרי אמצעים, שכן מי שהממון בכיסו יכול לרכוש מכונית. אבל במדינת ישראל, נגזר על חסרי האמצעים לראות את השועים נוסעים ומבלים, בעוד שעליהם נגזר לשבת בבית או בבית הכנסת, בין שהם מאמינים ובין שלא.
לא משנה אם אתה מאמין
אנחנו, אנשי הרוב החילוני, קיבלנו זאת כגזירה שפעם התקוממנו נגדה, אבל לא ממש, לא ברצינות, לא בשכנוע עצמי. כי מדובר בשבת, אתם יודעים. שבת הקדושה. לא באמת שאלנו עצמנו - ואם אני לא מאמין בקדושת השבת, אני יכול להשתמש בתחבורה ציבורית? לא מעניין אף אחד במה אתה מאמין, אתה תעשה מה שהממשלה אומרת לך והממשלה תעשה מה שהמפלגות הדתיות אומרות לה.
לא בעיר שלי
עד שבא קובי ואמר: לא בעיר שלי. כאן ננהג בהתאם לטובת התושבים, לא לפי גחמותיהם של מנהיגים דתיים, ושל מנהיגים חילונים שאותם הוא מגדיר "פחדנים ומתרפסים". והאוטובוס יצא לדרך. בטבריה יש רבים שהם שומרי מסורת, שחלקם, אולי רובם, רוצים ליהנות מיום השבת, אבל לא בהכרח בדרך שהמפלגות הדתיות מכתיבות להם.
בזכות קובי, הופכת טבריה לעיר מתקדמת, שתושביה יכולים לנסוע בתחבורה ציבורית, מה שלא יכולים לעשות בתל-אביב, רמת-גן, פתח-תקווה וכמובן ירושלים. בערים הללו ובעוד רבות אחרות התושבים חייבים לנהוג לפי חלילם של הדתיים. המפלגות הדתיות מצידן יראו בזה כר נרחב למאבקי דת.
לעזור לקובי
הדתיים לא יאפשרו לקובי את המילה האחרונה. הם יילחמו בחירוף נפש כדי שטבריה תחזור להיות שומרת שבת. האם החילונים יאפשרו זאת? חייו של קובי לא הולכים להיות קלים, וצריך לקוות שתושבי המדינה, ללא הבדל אמונה או חוסר אמונה, ישמרו עליו ועל פועלו. זה יכול להיות הדבר הטוב ביותר, אולי הטוב היחיד, בתקופה זו של בחירות.
