כסף
1. על עשרות המיליארדים המדווחים בדוח הממונה על השכר צריך להוסיף עוד כמה עשרות כדי להגיע להוצאה האמיתית שהציבור נושא על כתפיו כדי לממן "שירות" ממשלתי ציבורי, שקשה למצוא בו טיפת שירות. שירות למען הציבור הוא הדבר האחרון שמעניין פקידות כבדה, בזבזנית ולעתים בטלנית.
2. 102 מיליארד שקל בשנה יוצאים בשנה על שכר הפקידות הממשלתית. 180 מיליארד שקל בשנה זה הסכום שכולל גם את שכר עובדי התאגידים והחברות הממשלתיות. הוא לא כולל רשויות מקומיות, אקדמיה וגופים נוספים. הסכום הזה הוא רק ההתחלה. העובדים בשירות הממשלתי הציבורי (כ-600 אלף מספרם) נהנים מקביעות, המכונה בשפת הסבון ההסתדרותית "ביטחון תעסוקתי". זה אומר שאפשר לא להגיע לעבודה, להעביר כרטיס עובד וללכת, לקבל שכר מוסף בגין עשרות שעות נוספות בחודש בלי לעבוד אותן בפועל ולקבל תוספות בגין "כוננות" בלי שיקראו לך אפילו פעם בעשור. ועוד לא דיברנו על רווחת "ימי המחלה" - חודש בשנה שניתן לצבור במשך כמה שנים ולהחליף בכסף; על תוספות כמו קרן השתלמות, "ימי בחירה", "ימי מחלת ילד", מימון שעות לימודים, ימי "השתלמות" עם בני/בנות זוג, קרנות הטבה ייחודיות, העלאה מלאכותית של שכר מינימום לסביבות 12,000 שקל בחודש ועוד ועוד. בישראל, מתברר, העיקרון הכי חשוב ב"ביטחון תעסוקתי", שבמקור נועד להבטיח את כוחם ומעמדם של עובדים מול מעסיקים, הוא שאסור לפטר. לא חשוב כמה עובדים נוספים חייבים לגייס כדי שהעבודה תתבצע.
3. הקביעות הזאת עולה כסף שאיננו רשום בשום מקום - לא בדוחות החשב הכללי ולא בדוח הממונה על השכר, אבל הציבור משלם עליה. שווייה הכספי מוערך ב-3,000 עד 7,000 שקל בחודש לעובד. תלוי בגובה השכר, הדרגה, הוותק והתוספות. התוספת הזאת מסתכמת בכמה עשרות מיליארדים. אפילו לא נזכיר שוב את מעללי "הפנסיה התקציבית", שעדיין עולה בכל שנה 28-23 מיליארד שקל.
מה עובדי הממשלה והציבור נותנים בתמורה? התשובה היא "וישמן ישורון ויבעט" (דברים ל"ב). הם כל כך שבעים ובטוחים, עד שחלקם מרגישים שאינם חייבים דבר לאף אחד. ככל שהשכר במערכת הבריאות עלה, כך השירות לציבור הרחב - הלא "פרטי", נעשה גרוע (תורים, פער של שלוש שנים בתוחלת החיים בין המרכז לפריפריה). ככל ששכר המורים ותקציב החינוך זינק (הכפיל עצמו בתוך עשור), כך רמת המורים, החינוך וההוראה ירדה. התוצאות של בחינות המיצ"ב כה עלובות, עד שארגוני המורים מאיימים בהשבתה רק כדי לחסל את בחינת המדד הזאת.
מי נזקק באחרונה לביטוח הלאומי? למחלקות הרווחה ברשויות? לא מדובר בצעיר, בריא, רענן, שמסתדר היטב באתר, אלא במבוגר, עולה, חולה, בודד, פגוע - מישהו עונה שם? לא פעם כדי להגיע אל הפקידים נדרשים מאכערים המכירים את הדרכים העקלקלות אל לב הפקידות מדושנת העונג. כך בביטוח הלאומי, ברשויות המקומיות, במס הכנסה, ברשות המקרקעין, במשרד הפנים, במשרד הבריאות, בחברות ממשלתיות ועוד ועוד. נעז ונאמר גם: ככל שתקציב הביטחון עולה, והוא כל הזמן עולה, כך יכולת ההכרעה נחלשת. צבא שהוגדר פעם "קטן וממזר" הפך זה מכבר ל"כבד ושמן".