צילום: shutterstock
כמי שתמיד התעניין במכונות מתוחכמות, במדע אמיתי או בדיוני, בחקר החלל ובפנטזיות לא לגמרי אפויות על התיישבות בכוכבים אחרים, היה ברור שאני טרף קל. שימו לי מדבקה על המצלמה של הטלפון, תוליכו אותי במסדרונות עם תאורה אנמית, תכניסו אותי לחדר הלבשה שבו חלוקים בוהקים מלובן מסודרים על קולבים כמו אסטרונאוטים בתמונת מחזור, שימו לי כיסוי על הראש ותגידו לי להכניס רגליים למכונה שעונדת על נעליי ערדלי ניילון - ואני נרגש כמו ילד. גם קצב הלב שלי מתגבר. אני חושב שכפות הידיים שלי מזיעות. אף פעם עוד לא פגשתי חללית אמיתית.
רגע לפני שהולכים לארוז אותה במכולה גדולה ולשלוח אותה למרכז החלל קנדי בפלורידה שבו היא תמתין לשיגורה לירח בחודש הבא, אני עומד לפגוש את "בראשית" - החללית הישראלית של עמותת SpaceIL שאמורה לנחות על הירח - במפעל התעשייה האווירית ביהוד. היא באה לעולם לאחר ששלושה מהנדסים ישראלים החליטו ב-2011 להשתתף בתחרות "גוגל לונאר אקס פרייז", שבמסגרתה הציעה ענקית האינטרנט פרס של 20 מיליון דולר למי שינחית על הירח חללית שתנוע 500 מטרים על פניו ותשלח חזרה לכדור הארץ תמונות ונתונים.
מכיוון שהתחרות נועדה לעודד יזמות פרטית בתחום החלל, 90% מהמימון של כל צוות שמעוניין היה לקחת בה חלק צריך היה להגיע מגופים פרטיים. תאריך היעד האחרון בהחלט לעמידה במשימה נקבע לסוף מארס 2018 ו-34 צוותים ממקומות שונים בעולם יצאו לדרך.
"בראשית" הישראלית שעלתה כמעט 100 מיליון דולר היא אחת מחמש חלליות שהגיעו לשלב האחרון של המרוץ, אבל הדדליין חלף מבלי שאיש מהמתחרים הצליח לעמוד בו, התחרות והפרס בוטלו והחללית כבר לא מחויבת לעמוד בדרישות המקוריות של גוגל. אם היא אכן תצליח להגיע לירח - ובהמשך נסביר כיצד היא אמורה לעשות זאת - היא תצלם את עצמה ואת סביבתה ותבצע על פניו ניסוי של חוקרים ממכון ויצמן שרוצים לבדוק כל מיני דברים על השדות המגנטיים בו.
אחרי פרק זמן שמוערך בשלוש יממות ארציות, החום הנורא והקרינה כנראה יוציאו אותה מכלל פעולה. למרות זאת, "בראשית" כנראה תישאר על פני הירח עוד זמן רב והיא לא תהיה שם לבד. על פני שטחו של הירח אפשר להיתקל בלא מעט ג'אנק - כ-189 טונות אם לדייק - שהשאירו אחריהם אמריקאים, אירופאים, רוסים, יפנים, סינים והודים שהחלליות שלהם כבר הגיעו לשם לפנינו. ועדיין, "בראשית" לא תהיה סתם גרוטאה.
היא תישא בקרביה קפסולת זמן ובה שלושה דיסקים שעליהם יוכל מישהו מהעתיד למצוא דברים שלישראלים בני זמננו נראו חשובים. מה למשל? מגילת העצמאות, התנ"ך, כרכים של אנציקלופדיות ומילונים ב-27 שפות, מידע טכני על בניית החללית ועל הניסוי שהיא תעשה, וגם ציורי ילדים ושירים של זמרים ישראלים שאני חושש שיוציאו לנו שם רע אצל אנשי העתיד שיום אחד אולי יקשיבו להם.
את כל הדברים הללו פחות או יותר ידעתי בזמן שנכנסתי ל"חדר הנקי", שהוא בעצם האנגר גדול ומלא בכל מיני מכשירים ומחשבים. ועדיין, דבר לא הכין אותי לכך ש"בראשית" - פרי עמלם של מאות מהנדסים ותולדה של אינספור שעות עבודה מאומצות - נראית בעצם כמו תבנית גדולה של עוף בתנור. המראה הקולינרי של החללית שגובהה 1.53 מטר, משקלה כ-600 קילו ורוחבה מעל 2 מטרים, נובע מכך שחלקה החיצוני נעטף בנייר תרמי זהוב שנועד להגן עליה מקרינת השמש.
זה אומנם גורם לה להיראות די מצ'וקמקת ויוצר אצל הצופה המרוחק רושם שהוא מסתכל על תרגיל יצירה של ילדים בכיתה ג', אבל "בראשית" כמובן רחוקה מאוד מכך. היא מצויידת בהמון חיישנים, בשש מצלמות ובתשע רקטות (שמונה לבקרת כיוון ולדחף ואחת מרכזית), ועל חלקה העליון יש פאנלים סולאריים נפתחים. כל הדבר הזה בנוי על רגליים מיוחדות שפותחו בתעשייה האווירית ונועדו לאפשר לחללית לנחות בעדינות הנדרשת על פני הירח. מנהל מפעל חלל בתע"א, עפר דורון, אומר שבעיניו הן יפות "כמו רגליים של בלרינה".
שער יציאה לחלל
על-פי ההשערה המדעית הדומיננטית כיום, הירח נוצר לאחר שגוף חללי המכונה תיאה, שגודלו היה כגודל המאדים, נחבט בכדור הארץ המתהווה לפני כמה מיליארדי שנים. ההתנגשות הקוסמית האיומה קרעה חלקים מתיאה ומכדור הארץ והעיפה אותם לחלל, שם נכרכו האבק והסלעים אלו באלו באדיבות כוח הכבידה של הכוכב שעליו אנו חיים, ואז התגבשו והפכו לכדור האפרפר וזרוע המכתשים שאנו רואים כיום מעלינו. קוטרו של הירח כרבע מקוטרו של כדור הארץ והוא נמצא במרחק של כ-380 אלף קילומטרים מאיתנו ומקיף אותנו מדי כ-28 ימים.
ללוויין הטבעי הקרוב ביותר אלינו תמיד הייתה השפעה אדירה על הנעשה עלי אדמות. הירח הוא זה שאחראי על הגאות ועל השפל, זה שזאבים מייללים אליו (וש"אנשי זאב" משתנים בגללו), זה שצבים ועשים מנווטים באמצעותו וזה שתמיד ניבט אלינו מהשמיים, לא משנה היכן אנחנו נמצאים. אינספור דורות של בני אדם התבוננו בו בכמיהה, חישבו חישובים על סמך תנועתו, כתבו עליו שירים, טענו שהוא עשוי מגבינה ושילבו את שמו בשמות וביטויים שבדרך כלל ייחסו לו תכונות שהוא מעולם לא התיימר להן.
ואז, אחרי עידנים שבהם פנטזו עליו, ובסיומו של מסע קצר לטווח רחוק שהביא לכדי מיצוי את כל מה שנשגב ברוח האנושית, האדם כבש גם את הירח. בזכות נשיא צעיר אחד שהיה צריך אג'נדה לכהונתו, בחסות תקציבי הענק של תקופת המלחמה הקרה, ובעיקר הודות למוחו הקודח של מדען הטילים הנאצי לשעבר ורנר פון בראון שהקים את תוכנית הטילים האמריקאית, נחת צוות החללית אפולו 11 על הירח ביולי 1969. במשך 40 החודשים הבאים ביקרו בו 12 בני אדם, כולם אמריקאים. מאז דצמבר 1972 לא דרך עליו בן תמותה.
אומנם במשך השנים, התפרסמו מדי פעם דיווחים על תוכניות לנחות שוב על הירח, אבל בכל פעם הן נגנזו מחדש. במקביל, תיאוריית הקונספירציה בדבר זיוף הנחיתה על הירח דווקא עשתה חיל. כעת, נראה שכל זה משתנה. ובגל הגדול הזה, "בראשית" שלנו היא רק נתז מים אחד.
צוות הודי שהשתתף גם הוא בתחרות של גוגל, צפוי בקרוב לשגר אל הירח את החללית שהוא פיתח, הסינים הנחיתו ממש בתחילת ינואר את החללית צ'אנגה 4 על צדו המרוחק (זה שפינק פלויד כינו בטעות "הצד האפל"), ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ כבר הכריז שאמריקאים ישוטטו על פניו שוב "לא יאוחר מסוף העשור הבא".
אז מה הסיבה לעניין המחודש בירח? התשובה הפשוטה היא שהעניין הוא כלל לא בירח אלא במאדים, אבל זה קצת יותר מורכב. "הירח תמיד מרגש", אומר עפר דורון מהתעשייה האווירית. "זה הגוף הכי קרוב אלינו והוא משפיע עלינו כל הזמן. אנחנו מגיעים לפסגת האוורסט ולמעמקי הים ולפריז וללונדון, אז שלירח לא נגיע? הוא מאוד מושך, וזה שהוא לא בהישג יד הופך אותו לאפילו יותר מושך. יש לנו כמיהה לכוכבים ולחלל שמתחילה אצלנו כשאנחנו ילדים שמסתכלים לשמיים ושואלים את עצמם מה קורה שם, ומה המיקום שלנו ביקום, ואולי יש עוד משהו שם בחוץ. הירח הוא הצעד הראשון בדרך לגילוי התשובות הללו, ועם כל הכבוד להתקדמות האנושות, הוא עדיין ביג דיל למרות שאנשים היו שם אי אילו פעמים".
אז מה בכל זאת הקשר בין האינפלציה במשימות לירח לבין המשימה האמיתית שכוללת הגעה לכוכב האדום?
"בשנתיים האחרונות שתי סוכנויות החלל המרכזיות בעולם המערבי - זו של האיחוד האירופי ונאס"א - הבהירו שהן רואות את הירח כצעד הראשון בדרך למאדים", מסביר דורון. "למה להגיע לירח? זאת נקודת התחלה טובה לצאת ממנה למקומות רחוקים יותר. כל מסע שיוצא מכדור הארץ חייב בתחילתו להתגבר על כוח הכבידה של כדור הארץ, וזה אומר שכל מה שיוצא מפה חייב לשבת על טיל ענק שצורך המון אנרגיה ומוגבל במשקל שהוא יכול לשאת, וכמובן מאוד-מאוד יקר.
"הרעיון הוא לבנות תחנת ביניים באזור הירח, להביא לשם דברים, להתארגן, ומשם לצאת מבלי שהכלים יצטרכו לברוח מכוח הכבידה של הכדור שלנו. האירופאים רצו בהתחלה לבנות כפר על הירח והאמריקאים דיברו על שער יציאה לחלל שהוא בעצם תחנה שמסתובבת סביב הירח. לאחרונה, החזון של האמריקאים כנראה מנצח. תחנת החלל הזאת תהיה גדולה יותר מתחנת החלל הבינלאומית הקיימת והיא תאפשר גם גישה לירח בשביל להביא משם משאבים כמו מים ודלקים ואולי חומרים אחרים שניתן יהיה לנצל. כך יושגו שתי מטרות: גם להימנע מהצורך להביא משאבים מכדור הארץ וגם לעשות מחקרים על פני הירח".
דורון אומר שהוא מאמין שה"שער" המרחף יתחיל להיבנות מעל הירח כבר בשנים הקרובות, ושתוך עשור מתחילת העבודות הוא יושלם. "אני חושב שכמו שתחנת החלל הבינלאומית עושה היום דברים שאף אחד לא דמיין שיעשו אותם לפני כמה שנים, ככה יהיה עם השער הזה. אני גם מוכן להמר שנראה הרבה-הרבה משימות שיגיעו בשנים הקרובות לירח לעשות עליו כל מיני דברים - החל ממדע שאת רוב האנשים ישעמם וכלה בדברים שיהיו מרהיבים ביופיים. קשה לי להאמין שנראה ממש בחיינו התיישבות אנושית על כוכבים אחרים, אבל אולי הנכדים שלנו יוכלו להחליט לא רק אם הם רוצים להגר לארה"ב או לפורטוגל אלא אם הם רוצים לקבל אזרחות של כוכב אחר".
לפי דורון, המגמה הנוכחית בעסקי החלל היא הפרטה. "סוכנויות החלל של ארה"ב ושל האיחוד האירופי רוצות עכשיו להגיע לירח ומציעות לשלם לחברות מסחריות על השירות הזה. הן לא רוצות לבנות חלליות וטילים כדי להגיע לשם אלא לעשות מדע על הירח. לא בא להן להתעסק עם איך להגיע לשם. זו פריצת דרך גדולה והדוגמה הכי מובהקת היא SpaceX של אילון מאסק, אבל אני חושב שגם אנחנו במצב פנטסטי".
ומתי אתה רואה את כל זה קורה?
"נאס"א נתנה לתשע חברות חוזים עם ערך מצטבר אפשרי של כמעט 2.5 מיליארד דולר כדי להגיע כמה פעמים לירח. סוכנות החלל האירופאית מחפשת כבר מהשנה הבאה או מ-2021 חברות שיטיסו את החלליות שלה לירח. אנחנו בהחלט בוחנים איך לשתף פעולה עם חברות אמריקאיות ואירופאיות כדי לספק שירות כזה לסוכנויות החלל ולשלב טכנולוגיה ישראלית בפעילות הזאת לירח. עם 'בראשית' אנחנו כנראה נהיה המשימה הלא ממשלתית הראשונה אי פעם על הירח".
בינתיים, אגב, נחתם הסכם בין התעשייה האווירית לבין חברת הלווינים הגרמנית OHB שלפיו החברה הישראלית תפתח ותבנה עבורה נחתת על בסיס הידע ההנדסי שנצבר בבניית "בראשית", ויו"ר סוכנות החלל הישראלית, פרופ' יצחק בן ישראל, מזכיר שאף ש"בראשית" נועדה בעיקר לעורר השראה אצל ישראלים צעירים ולגרום להם להתעניין בחקר החלל, בהחלט עשויות להיות לה השלכות מועילות מבחינת התעשייה המקומית.
"כשהיה פה ראש נאס"א לפני כמה חודשים, הצגנו לו מה שיש לנו פה בארץ, והוא אמר שכלי הנחיתה הקטן מאוד מוצא חן בעיניו, ושייתכן שהם ימצאו בו שימוש לתנועה מהשער שיסתובב סביב הירח אליו ובחזרה ממנו. לא סוכם שום דבר, אבל יש עכשיו דיונים על שיתוף פעולה".
כמו לזרוק מטוס לפח
ובחזרה למאדים. סטיבן פטראנק, שכתב את הספר "איך נחיה על המאדים?", אומר שבעיניו קיימת דחיפות אמיתית להגיע למאדים בעתיד הקרוב פשוט מכיוון שבני אדם לא יוכלו לשרוד על כדור הארץ לנצח. "תחשבו על כל מה שהגענו אליו כציוויליזציה, תחשבו על מה שהגענו אליו כתרבות", הוא אומר בסרט דוקומנטרי חדש שעוסק במאמציה של SpaceX לפתח רקטה שתתאים למסע הארוך. "כשאילון מאסק אמר שהוא עומד לפתוח חברת רקטות שתביא אותנו למאדים, כולם צחקו עליו וחשבו שהוא משוגע, אבל אנחנו פשוט ניכחד אם לא נהפוך למין שיוצא לחלל. ההישרדות של המין האנושי לטווח הארוך תלויה בכך".
אנדי וויר, מחבר הספר "בן המאדים" (The Martian), מסכים: "אנחנו צריכים להגיע למאדים כדי להגן על עצמנו מהכחדה", הוא פוסק. "על פני כדור הארץ יכולים להתרחש כל מיני דברים שעלולים להביא למותם של כל בני האדם. עם זאת, ברגע שבני אדם יחיו על שני כוכבי לכת שונים, הסיכויים להכחדה צונחים לכמעט אפס".
הפיזיקאי מיצ'יו קאקו, שבספרו "עתיד האנושות" (הוצאת מודן) סוקר את המאמצים לצאת מכדור הארץ אל הכוכבים, חושב הלאה. הוא מתאר מציאות שבה בני אדם (או רובוטים שבנו רובוטים שבנו בני אדם) ייכרו מחצבים מאסטרואידים שנעים במהירויות בלתי נתפסות, ישנו את האקלים בכוכבים רחוקים ויהפכו אותם לאלטרנטיבות ראויות לכדור הארץ ואולי אף לעדיפות עליו.
אבל על מנת שכל זה יקרה, מאסק החליט להשקיע את הונו וזמנו בפיתוח פתרון שיוזיל מאוד את הטיסה למאדים לאחר שהבין שהטכנולוגיה הרקטית שעומדת לרשות האנושות דווקא הידרדרה במשך השנים. "ב-1969 הרקטות שפיתחנו הביאו אותנו לירח", הוא אומר בסרט. "שנים אחר כך, הרקטות שהניעו את מעבורת החלל היו יכולות להביא אותה רק למסלול נמוך מעל כדור הארץ. מאז שאין לנו את מעבורת החלל, לא הייתה לנו אפשרות לצאת לחלל מארה"ב. זו מגמה שלילית, וזה לא שאם ניתן לה להימשך המצב ישתפר. הגענו לאפס. אז אם זה לא יגיע מהממשלה, זה חייב להגיע מחברה פרטית".
פרופ' בן ישראל אומר שהוא לא מופתע מכך שחברה פרטית כמו SpaceX עומדת בחזית הטכנולוגיה הרקטית כיום. הוא מזכיר שרוב פריצות הדרך הטכנולוגיות הגדולות במאה החולפת הגיעו מהסקטור הפרטי - מהאחים רייט, דרך המחשב והטלפון הסלולרי. "כשמדובר על טכנולוגיות חדשות לגמרי, אי הוודאות עצומה, הסכומים אדירים ורק מדינות יכולות לממן דברים כאלו. הן כמובן עושות את זה רק אם הן רואות בכך פוטנציאל ביטחוני. אבל בשלב מסוים, הטכנולוגיה מבשילה ואז השוק האזרחי-מסחרי-מדעי מבין את הפוטנציאל, וברגע שזה עובר לידי השוק הזה, הפיתוח מקבל תאוצה ואז נוצרים מוצרים כמו טלפונים סלולריים או מחשבים.
"בחלל זה אותו הדבר. עד לפני כמה שנים, לא ניתן היה לחשוב על הוצאות סכומים מהסוג הזה אלא אם כן היית ממשלה. היום הטכנולוגיה השתכללה והמחירים ירדו. פעם לוויין תקשורת היה יכול לעלות לך חצי מיליארד דולר. היום הוא עשוי לעלות מיליון דולר. זה הבדל עצום".
מאסק משוכנע שהמפתח להגעה אל המאדים הוא שימוש חוזר ברקטות - כלומר יצירת יכולת להנחית אותן בשלום על הקרקע לאחר השיגור. יכולת כזאת תוריד בצורה דרמטית את העלויות האסטרונומיות שכרוכות ביציאה מכוח הכבידה של כדור הארץ. בטכנולוגיות שבהן השתמשו סוכנויות חלל לפני ש-SpaceX החלה במסע להגשמת המטרה, מחירו של שיגור עמד על משהו כמו 60 מיליון דולר, בעיקר בגלל שהרקטות שהוציאו חלליות מכוח הכבידה של כדור הארץ נהרסו בתום המשימה.
"דמיינו שאתם טסים מניו יורק ללונדון ובסוף הטיסה, המטוס נזרק לפח. נסו לחשוב כמה היה עולה כרטיס לטיסה כזאת על מנת שחברת התעופה תרוויח ממנה. זה מגוחך", אומר וויר. מאסק מצדו אומר כי הוא משוכנע שאם לא ניתן היה לעשות שימוש חוזר בספינות העץ בעבר, "ארה"ב כלל לא היתה קיימת כיום". אם, לעומת זאת, ניתן יהיה להשתמש בכל רקטה אלף פעמים, העלות תרד ל-60 אלף דולר לשיגור, וזה בדיוק החזון של מאסק.
הדרך לשם אינה פשוטה. שלושת הניסויים הראשונים של הפאלקון 9 הסתיימו ככדורי אש אדירים, ורק בניסיון הרביעי שלה, בדצמבר 2015 (ואחרי שמאסק הצליח איכשהו לגייס לחברה עוד אי אילו מיליוני דולרים), הצליחה הרקטה לנחות על הקרקע בשלום לאחר השיגור. "יש אלף דרכים שבהן רקטה יכולה להיכשל ורק דרך אחת שבה היא יכולה להצליח", הוא אומר על כך בסרט בחיוך מריר.
ב-20 במארס 2017 רשמה SpaceX עוד ציון דרך משמעותי כששוב שיגרה רקטה שכבר הוציאה מטען לחלל ואז נחתה בשלום על פני כדור הארץ. בפברואר 2018, בשיגור שמשך הרבה יותר תשומת לב, שיגרה רקטת ה"פאלקון האבי" של החברה (דגם משופר של רקטת הפאלקון 9 שגם אמורה להיות זאת שתטיס מתישהו אנשים למאדים) את מכונית הטסלה רודסטר הפרטית של מאסק לחלל.
ההצלחה הכמעט מלאה של המשימה גרמה להרבה יותר אנשים להבין שההגעה למאדים עשויה להפוך לאפשרית בשנים הקרובות ממש. "חלון ההזדמנויות הזה פתוח עכשיו, אבל מי יודע לכמה זמן הוא יישאר פתוח", אומר על כך מאסק. "אני מקווה מאוד שלאנושות יהיה בסיס על הירח ועיר על המאדים בתקופת החיים שלנו. יש את כל הסיבות ההגנתיות הללו לכך שאנחנו צריכים לחיות גם בכוכבים אחרים - כדי שתהיה לנו פוליסת ביטוח למקרה שדברים ישתבשו על פני כדור הארץ - אבל אני חושב שהסיבות הללו לא מתקרבות לרמת המוטיבציה שיש לי כשאני חושב מדוע כדאי לעשות את כל זה. מה שאותי מרגש ברעיון של ההפיכה שלנו לציוויליזציה שנעה בין כוכבים הוא שפשוט נצא לכוכבים ושנלמד יותר מה הקטע עם היקום. אותי המחשבה הזאת ממלאת בהשראה".
להתחיל מבראשית
איך אמורה החללית הישראלית לבצע את המשימה שלה, ומה הסיכויים שהיא אכן תצליח
עפר דורון אומר שהוא אופטימי לגבי סיכויי ההצלחה של המשימה של "בראשית" על אף הסיכונים הרבים שבדרך. "המשימה מאוד-מאוד מורכבת וחלק מהמהות של משימה לא ממשלתית היא שאתה לוקח סיכונים באבטחת איכות שמדינה לא הייתה לוקחת. נעשו הרבה דברים שמאפשרים לעשות את המשימה הזאת בצורה זולה יותר, אבל עם זאת עולה גם הסיכון".
"בראשית" תשוגר לחלל - ככל הנראה כבר במהלך החודש הנוכחי - על גבי רקטת הפאלקון 9 של חברת SpaceX ואז תשתחרר ממנה ותיכנס למסלול אליפטי שיילך וייגדל מהקפה להקפה באמצעות שימוש נבון במנועים שלה. כשהחללית תתקרב לנקודה הרצויה, היא תפעיל את המנועים שלה בצורה הפוכה כדי להיכנס למסלול מסביב לירח. בשלב הראשון היא תרד לגובה של כ-20 ק"מ מעליו ותפעיל מדי פעם את המנוע שלה כדי להאט עוד ועוד את מהירותה. כשתגיע לגובה של כקילומטר, היא תרד בהדרגה ובמטרים האחרונים היא תיפול נפילה חופשית עד שתתייצב (כולנו מקווים) "על הרגליים המאוד חזקות, אך המאוד-מאוד קלילות ויפהפיות שלה".
מה הסיכוי שהכול יעבוד בצורה משולמת? דורון מנמיך קצת ציפיות ומצטט מישהו שאמר לו שגם אם "בראשית" לא תצליח, היא תהיה הראשונה שנכשלת במשימה לא ממשלתית לירח. "גם אם ההצלחה לא תהיה מלאה, זה צעד ענק קדימה. זו הסנונית הראשונה עלי אדמות של משימה יחסית זולה ולא ממשלתית לירח", הוא אומר. "האם משם נצליח לעשות את זה עוד הרבה פעמים? אני לא יודע, וזה מוקדם להגיד, אבל כשבעוד עשרים-שלושים שנה נראה פעילות אנושית במקומות שהיום נראים לנו דמיוניים, יגידו שזה התחיל מאפולו, עבר דרך 'גוגל לונאר אקס פרייז' ואז דרך SpaceIL. זה יגיע בסופו של דבר אל המשהו שאני עדיין לא יודע מה הוא יהיה, אבל אני אוכל לספר לך עליו בעוד עשרים שנה".