מזכיר המדינה מייק פומפיאו עם שר החוץ ההונגרי פטר שיירטו / צילום: רויטרס
האם אפשר ללחום בהתפשטות השפעתה של סין ובאותה השעה לשפר את יחסי המסחר איתה?
זו השאלה המבדילה את המלחמה הקרה הנוכחית מקודמתה. בקודמת הייתה תחרות פוליטית וצבאית בין מערב למזרח, אבל לא הייתה שותפות כלכלית. אז, הסיבה העיקרית שלא להיקלע למלחמה חמה הייתה הצורך להישאר בחיים. עכשיו, על הצורך הזה נוסף גם הצורך למלא את המדפים בבתי הכולבו וליצור מקומות עבודה.
הנה כי כן, באותו היום עצמו השבוע שניים מן החברים הבכירים ביותר בקבינט של הנשיא טראמפ שמו את פעמיהם לשני יעדים, שהם לא רק רחוקים גיאוגרפית זה מזה, אלא הם מייצגים את שני ההפכים של מערכת היחסים הבינלאומית המורכבת ביותר בזמננו.
מזכיר המדינה מייק פומפיאו יצא לבודפשט, ולשתי בירות מרכז-אירופיות נוספות, בין השאר כדי לשכנע את ממשלותיהן למנוע חדירה של חברות טכנולוגיה סיניות אל שוקיהן. שר האוצר סטיב מנושין יצא לבייג׳ין בניסיון של כמעט-הרגע-האחרון למנוע מלחמת סחר.
טראמפ רוקע בהחלט
דינמיקות מעניינות: פומפיאו הגיע למרכז אירופה, כדי להזהיר את ממשלותיהן הפוסט-קומוניסטיות מלחזור ולהיקשר בטבורן אל המזרח. קונקרטית, ארה״ב מודאגת מן החדירה המסיבית של וואוויי, ספינת הדגל של הטכנולוגיה הסינית, המנסה להפוך למעצמת העל של דור הטלקומוניקציה הבא, ה-5G.
מנושין הגיע לבייג׳ין, כדי להטעים את המכשול הגדול ביותר בדרכו של הסכם סחר חדש: זכויות יוצרים. המכשול הזה שייך לאותה משפחת דאגות, שבשמה נסע פומפיאו להונגריה: החשש מפני תוצאות ההתקדמות הטכנולוגית של סין.
ארה״ב יודעת זה שנים, שסין ניזונה מסודות הטכנולוגיה של חברות אמריקאיות. היא מאלצת אותן להתחלק בסודות האלה כתנאי כניסה לשוק הסיני. לא תמיד ברור מדוע קודמיו של טראמפ בבית הלבן נמנעו מלרקוע ברגליהם במידה גדולה יותר של תוקף, כדי לשים קץ להרגלי הגניבה הסיניים.
טראמפ רוקע בהחלט. הוא הטיל מכסי עונשין על 250 מיליארד דולר של יבוא סיני. ב-1 במארס הוא עומד להטיל מכסים על 200 מיליארד דולר נוספים. הסינים גומלים, אבל לא עין תחת עין. הם פשוט מייצאים כל-כך הרבה יותר אל ארה״ב, וממילא יש להם יותר מה להפסיד.
הדלתות הפחות-מוגנות
הסינים מתלוננים, שהאמריקאים מתנהגים באופן לא-ספורטיבי: הם רוצים להכשיל מתחרה, וזו הסיבה שהם מתאנים לוואוויי, ומעודדים אחרים להתאנות לה. אמצעים משפטיים ננקטים נגד עובדי וואוויי על אדמת ארה״ב, בקנדה ובפולין. קנדה עצרה את בתו של מייסד וואוויי בסוף השנה שעברה, והסינים חורקים שיניים. היא נעצרה על פי בקשת ארה״ב, ואפשר שתוסגר.
בדצמבר, המודיעין הצ׳כי הזהיר רשמית, שוואוויי מאיימת על ביטחונה הלאומי של המדינה. בינואר נעצרו עובדים במשרד וואוויי בוורשה בצעד שחיזק את החששות הגרועים ביותר: שוואוויי משרתת את הביון הסיני, ומנסה לחדור אל מערכות המחשבים של מערב אירופה. היא מתדפקת על הדלתות הפחות-מוגנות, אלה של הגוש הסובייטי לשעבר, אשר הצטרפו אל האיחוד האירופי ואל נאט״ו רק מסוף שנות ה-90 ואילך.
מחירה של לחיצת היד
המרכז-אירופיות הקטנות אינן חברות מאושרות בברית המערבית. לאי-השקט שלהן יש סיבות פנימיות וחיצוניות. פולין, הונגריה, סלובקיה ובמידת מה גם צ׳כיה היו יכולות להסתדר עם קצת פחות פלורליזם וליברליזם. היחס לרוסיה הוא מקור של אי הסכמה ביניהן, ובין אחדות מהן לדמוקרטיות המערביות הוותיקות.
אף כי הונגריה מטעימה את נאמנותה לנאט״ו, ומציעה אפילו להגדיל את השתתפותה בפרויקטים של הברית, היא מנהלת פלירט גלוי ורב-שנים עם רוסיה ובזמן האחרון גם עם סין. וואוויי טוענת ששני שלישים של אוכלוסיית הונגריה משתמשים בשירותיה. רוסיה מעניקה אשראי של 12 מיליארד אירו (13.6 מיליארד דולר) להונגריה, ובונה בשבילה כור גרעיני.
שגריר סין בהונגריה הכריז בסוף השנה שעברה, כי היחסים בין שתי הארצות הם עכשיו הטובים ביותר מאז ומעולם. לבודפשט יש קשר רכבות ישיר עם שלוש ערים בסין. פרויקט התשתיות הסיני חובק-העולם, זה המכונה ״חגורה ודרך״ (BRI), כולל 336 ק״מ של מסילת ברזל בין בודפשט לבלגרד. אשראי סיני יממן 85% מעלותו של החלק ההונגרי.
לפרויקט הזה התכוון, בין השאר, מזכיר המדינה פומפיאו ,כאשר הכריז במסיבת עיתונאים בבודפשט השבוע: ״לחיצת היד של סין באה לא פעם עם תנאים, והתנאים האלה ישאירו את הונגריה שקועה בחובות, הן פוליטית והן כלכלית״. ההונגרים מושכים בכתפיהם. בעיניהם, ״סין מייצגת הזדמנות, לא איום״. הם מסרבים ללמוד לקח מן התוצאות של אשראי סיני נדיב בשורה של ארצות באסיה ובאפריקה.
בלי סנטימנטים
אי הצלחתה של ארה״ב להנחיל חשד בריא כלפי סין לבעלות ברית אירופיות היא ביטוי של ירידת השפעתה. הוא גם ביטוי של חוסר בהירות בכוונותיה. הנשיא טראמפ מפורסם באדישותו כלפי אירופה. את משטר הביטחון הקולקטיבי באירופה הוא חושב ל״מיושן״. הוא מתקשה להגיד מלה טובה אחת על נאט״ו, ודורש ללא הרף שהאירופים ישלמו יותר בשביל הגנתם.
אחד הדברים הראשונים שממשלו עשה בהונגריה היה לבטל מענקים של ימי אובמה לשם חיזוק עיתונות עצמאית מקומית. שגריר ארה״ב בבודפשט הכריז שממשלתו אינה מוצאת עוד כל דופי בדמוקרטיה ההונגרית. כמעט כל מדינה אחרת בנאט״ו ובאיחוד האירופי מוצאת גם מוצאת.
נאמן להרגליו מעולם העסקים, טראמפ אינו מבזבז זמן על סנטימנטים. הכול הוא שאלה של עיסקה ושל טובת הנאה מסחרית. הנשיא אינו מוטרד מגורל הדמוקרטיה בשום מקום, אלא במידה שדאגה כזאת מתיישבת עם אינטרסים כלכליים. כיוצא בזה, חדירת סין ורוסיה אינה נתפסת כסכנה לאורח החיים המערבי, אלא, אם בכלל, ליתרונות מסחריים של ארה״ב ולסודות עסקיים. הנשיא אינו חרד לגורל התהליך הדמוקרטי, אבל הוא חרד שאירופה תקנה גז טבעי מרוסיה במקום מאמריקה.
הבעיה היא שהאירופים התרגלו לקשר בין הפרגמטי לסנטימנטלי. לפנים, הם חשבו שארה״ב תובעת עמדת בכורה מפני שהיא רוצה להגן על הדמוקרטיה. הם בטוחים בזה עכשיו הרבה פחות. בגרמניה התחיל השבוע מהלך במפלגה הסוציאליסטית, שותפת בקואליציה השלטת, לסיים את פריסתו של הנשק הגרעיני האמריקאי על אדמת גרמניה. הסוציאליסטים גם מתנגדים לרכישת 45 מטוסי אף-18 מארה״ב, שעמדו לשמש לנשיאת הנשק הזה.
התרופפות הקשר בין אירופה לארה״ב אולי הייתה מתרחשת ממילא, אבל נשיאות טראמפ מחישה אותה. פומפיאו מתח ביקורת בבודפשט על חוסר התעניינותו של ממשל אובמה במרכז אירופה. הוא צודק. בתקופת כהונתו השנייה של אובמה אמנם לא דרכה רגלו של מזכיר המדינה על אדמת הונגריה, צ׳כיה וסלובקיה. אבל על הנשיא טראמפ אפשר להגיד שהוא מתעניין ביבשת אירופה אולי פחות מכל נשיא אמריקאי אחר במאה השנה האחרונות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny