העבודה, הדתיים, המטפלת
אחד היתרונות של מפלגת העבודה בחודשים האחרונים הוא נטישת השם "המחנה הציוני", אבל זה כמובן לא היתרון הגדול ביותר. יותר מרשימים הם האנשים שנבחרו לרשימה לבחירות. אבי גבאי אומר שעומדת לרשותו הרשימה הטובה ביותר, שזו אולי הגזמה, כי יש עוד נבחרות, טובות לא פחות. כמו למשל מרצ, וללא ספק גם "יש עתיד". אפילו הליכוד הצליח לצמצם את פער האיכות של רשימתו, לאחר שפלט מקרבו כמה מהעשבים השוטים שמקומם בכל מקום, רק לא בכנסת, או בכל מקום שבו מתבקשת איכות.
תעמולה נכונה
הקו הפרסומי או התעמולתי של העבודה הוא טוב ונכון. אנחנו הדבר האמיתי, הם אומרים, יש לנו דרך, קיימים בשטח המון שנים, מנהיגינו הראשונים הקימו את המדינה ובנו אותה, ואולי גם זה שווה משהו. אנחנו לא מופיעים ונעלמים, אלא אם כן הבוחרים יחליטו להעלים אותנו. אנחנו מקווים שזה לא יקרה, מבקשים בעבודה. כי לאחר הבחירות הנוכחיות נוכל להרים את המפלגה, ואולי אפילו להחזיר עטרה ליושנה. היום יש לנו האנשים שיוכלו לעשות זאת, הם אומרים, בצדק.
השטויות של הטובים
הבעיה היא שהאנשים הטובים עושים לפעמים שטויות. האופן שבו גבאי גירש את ציפי לבני מהמפלגה הוא כתם שיכול לגרום ללא מעט אנשים להתרחק מהמנהיג והמפלגה. אחרי הכול, לבני היא לא אישה של מה בכך, היא פוליטיקאית מהטובות שיש לנו. מותר להדיח אותה, אבל לא ככה. לעשות זאת כפי שגבאי עשה - זה משדר חולשה ופחדנות, ובעיקר חוסר כבוד.
מתבקשת התנצלות. דחופה!
אני חושב שלמען המפלגה, גבאי צריך להתנצל על הדרך שבחר בה. בינתיים הוא אומר שאינו עוסק בכך ושהוא הולך הלאה. למה הדבר דומה? למי שבחדר מלא אנשים פולט נפיחה, ויוצא מן החדר לאחר שהוא נועל אחריו את הדלת. אתה, גבאי, יכול ללכת הלאה, אבל אנחנו לא מוכנים להישאר עם הריח שהשארת אחריך.
כחלון שמנסה
משה כחלון. עוד פוליטיקאי שניסה וכנראה אינו מצליח. אפשר להאמין שכחלון באמת רצה להוריד את מחירי הדיור. אבל הדבר היחיד שהוא הצליח בינתיים להוריד הם אחוזי התמיכה בו. אולי כי הוא לא הצליח לגבש לעצמו זהות פוליטית ברורה.
המטופלים של הפסיכולוגית
גם בוועידה של פולין היא מסתובבת בלי מטרה או תכלית. מה עושים המטופלים של שרה בהיעדר המטפלת שלהם? הרי היא כמעט יותר בחוץ מאשר עם מטופליה הנטושים!!!
