חדר מיון / צילום: תמר מצפי
לאחרונה אנו עדים לפרסומים רבים בתקשורת על מצב קשה של הרפואה הציבורית בישראל. הרי רשימה חלקית: המתנה של שעות ארוכות לרופא בחדר מיון, ההמתנה הארוכה לרופא שיענה לחולה במחלקות הפנימיות, צפיפות איומה בבתי החולים בישראל מהגבוהה בעולם (120%-200%), שיעור התמותה מזיהומים בבתי החולים מהגבוה בעולם, מספר המיטות לנפש בישראל מהנמוכות בעולם המערבי, מספר הרופאים לנפש בישראל בירידה מתמדת ומתחת לממוצע ה-OECD, מספר הרופאים בישראל שלומדים רפואה בחו"ל ומגיעים לישראל ממקומות שונים, חלקם עם מסלול לימודי רפואה המוטל בספק, הוא מהגבוהים בעולם, מספר הסטודנטים לרפואה הלומדים בישראל לנפש מהנמוכים בעולם.
ויש עוד: הזמן שממתין האזרח בישראל לרופא מומחה בקופות-החולים הוא מהגבוהים בעולם, הזמן שרופא יושב עם חולה בקופות-החולים מהנמוכים במדינות אירופה המפותחות, מספר תקני הרופאים שנוספו למערכת הרפואה הציבורית בישראל בעשור האחרון מהנמוכים בעולם המערבי, אין התאמה בין העלייה במספר התושבים בישראל ובעיקר האוכלוסייה המבוגרת לבין תוספת התקנים לרופאים ולצוותים רפואיים במערכת הרפואה הציבורית, רוב בתי החולים בישראל וקופות-החולים בגירעונות כספיים קשים.
האם הדבר חדש? כלל וכלל לא, אלא שצירוף מקרים של עונת שנה (חורף המביא לאשפוזים רבים) ובחירות בפתח הגורמים להעלות שוב את התחלואים שבמערכת.
דוח בלומברג מספטמבר 2018 מציב את ישראל במקום ה-6 (מכובד מאוד) מבין 200 מדינות בעולם, שבהן תוחלת החיים הממוצעת 70 שנה ומעלה ואוכלוסייתן 5 מיליון תושבים ומעלה, בהתאם למידת יעילותן הרפואית (כאשר מביאים בחשבון ההוצאה הלאומית לבריאות עבור כל תושב במדינה) עם תוחלת חיים ממוצעת 82.0 שנה והוצאה לאומית לבריאות לתושב 2,756 דולר לשנה.
דוח בלומברג עלול לחזק את הפוליטיקאים בישראל, שיטענו שמצב הבריאות בישראל הוא טוב. אולם, מדובר ב"אחיזת עיניים" ותמרור אדום הקורא לפעולה דחופה לתיקון מצב הרפואה הציבורית בישראל. הסקר שמביא בלומברג מאמת את הטענה, כי הרופאים בישראל הם מהטובים בעולם. למרות השקעה המינימלית ברפואה הציבורית מצד המדינה, תוחלת החיים של התושבים היא מהגבוהות בעולם.
הרופאים בישראל עובדים תחת תנאי לחץ בלתי רגילים וכבר היום נמצאים על הקצה מבחינת יכולתם לתפקד במערכת כה לחוצה ובחוסר תקנים. רק לאחרונה נפטרו שני רופאים במערכת הבריאות שלקו בלבם תוך עבודתם במערכת הציבורית. אם לא יתעשתו היום ולא יוסיפו מיד תקנים של רופאים לבתי החולים הציבוריים, המערכת עלולה לקרוס תוך מספר שנים, ותיגרם שואה רפואית בישראל.
בעוד מספר הרופאים לנפש הולך ויורד בישראל ותקני הרופאים לא עלו בשנים האחרונות, המצב במערכת הבריאות הציבורית הולך ונעשה קשה מיום ליום. לפי הסתדרות הרופאים כיום חסרים קרוב ל- 4,000 תקני רופאים - הדבר דומה למחסור ב-4 בתי חולים גדולים כמו שיבא. דבר זה גורם למעט הרופאים שבמערכת הציבורית לעבוד הרבה יותר קשה, התורים הולכים ונעשים ארוכים יותר, הזמן שנשאר לרופא לשוחח עם החולה ומשפחתו הולך ומתקצר והעומס הפיזי והנפשי על הרופא הולך ועולה, קצב השחיקה במערכת הרפואית הציבורית הולך ועולה עד שיגיע לנקודת רתיחה בשלב כלשהו אם לא יתוקן המצב לאלתר.
גם גנרל חורף חשף את מערכת הבריאות הציבורית במערומיה. זה לא סוד שמספר המיטות לאשפוז כללי בישראל (לא כולל גריאטריה ושיקום) מהנמוכים בעולם. בעוד שמספר המיטות הממוצע לנפש ב- OECD הוא 3.6 מיטות ל-1,000, הרי בישראל המספר הוא רק 2.3 מיטות ל-1,000, כמחצית ממספר המיטות הממוצע במדינות ה- OECD . מספר המיטות הנמוך הולך ומחמיר עם השנים, בעיקר לאור העובדה שבישראל אחוז הילודה הגבוה במדינות ה- OECD וקצב הזדקנות האוכלוסייה גדל בישראל בצורה גדולה ביותר.
בנוסף, תורנויות הרופאים המתמחים לא קוצרה ונמשכת כ-26 שעות ברציפות, שעות רבות מעבר ליכולת הפיזית והנפשית לתפקוד אופטימלי של בן תמותה. לאחר שביתת הרופאים בשנת 2011 מספר תורנויות לחודש צומצם ל-6 בלבד ולאחר כל תורנות הרופא התורן חייב ללכת מיד בבוקר לביתו, דבר הגורם לעומס על המערכת הרפואית בבתי החולים בהינתן העובדה שחסרים רופאים במערכת הציבורית.
יש להכיר בעובדה שמערכת הבריאות בישראל בגסיסה מתמדת ואם לא תקבל החייאה מיידית - סופה יהיה גרוע. מי שיסבול הם בעיקר אלה שידם אינה משיגה רפואה פרטית.
קובעי המדיניות והפוליטיקאים חייבים להתעשת מיד ולהבין: מערכת כה גדולה וחשובה לא יכולה לתפקד אם לא יוקצו מיד המשאבים המתאימים. ההשקעה בבריאות בישראל מתוך התל"ג היא מהנמוכות בעולם. היעדר תקינה מתאימה והיעדר תוספת מיטות גורמת לצפיפות איומה במחלקות בבתי החולים, מעלה את אחוז הזיהומים והתמותה של החולים בבתי החולים הציבוריים ולא יעזור אם בישראל נמצאים מיטב רופאי העולם.
הרופאים במערכת הרפואה הציבורית עייפים, תשושים, מתוסכלים וממורמרים מעבודה בתת-תנאים, עם חוסר תקנים משווע, עם חוסר ברופאים במערכת שיתנו כתף ויעזרו ובתוך ביורוקרטיות ההולכות ועולות.
זאת גם זאת: עם העלייה בצפיפות במחלקות, העלייה בדחייה בניתוחים ובפרוצדורות פולשניות, צפיפות איומה בחדרי המיון והמתנה ארוכה בתור במרפאות בבתי החולים - זעם הציבור מופנה לרופאים ולאחיות, ואלה אינם יכולים לעמוד במעמסה הנפשית והפיזית. לא אחת לצערנו אנו נתקלים באנשי רפואה השולחים יד בנפשם ונפטרים מהעולם.
יש לזכור שהרופאים הם המשאב האנושי היקר ביותר שיש למערכת הבריאות ואין בלעדיו. הרופאים הם אבן היסוד של מערכת הבריאות בישראל והם "מצרך מבוקש" בכל מדינה מעבר לים. על המערכת הארגונית למנוע פגיעה במשאב אנוש זה הן פיזית והן נפשית. על הפוליטיקאים מוטלת המשימה להחיות את מערכת הרפואה הציבורית מיד וכעת, לפני שיהיה מאוחר.
מערכת זו נמצאת היום בתת-תקינה ותת-תנאים וזקוקה בדחיפות למשאבים כספיים בתוכנית מסודרת לעשור הקרוב. לא עירוי אחד וגמרנו. המערכת משוועת לתוכנית הבראה מסודרת לעשר השנים הבאות שתכלול תוספת של 500 מיטות אשפוז לשנה, תוספת של 500 תקני רופאים ו-500 תקני מתמחים בשנתיים הקרובות, וכפתרון ביניים, עד למילוי השורות ב-4,000 רופאים, שחסרים היום במערכת הציבורית, לאפשר לרופאים החפצים בכך וכשירים פיזית ונפשית, להמשיך במערכת הציבורית עד גיל 70 שנה.
זאת ועוד, יש לאפשר מיד לכל הרופאים המומחים בבתי החולים להצטרף לתוכנית של "FULL TIMERS", מתוך כוונה שיישארו עד שעות הערב המאוחרות ויקדישו את הידע הניסיון שלהם לרפואה הציבורית במקום לרפואה הפרטית. היום מושג של רופאים "פול טיימרים" נדיר וניתן במשורה רק למי שהמוסדות הרפואיים רוצים ביקרם, ואלה בעיקר רופאים במקצועות הכירורגיים ולא כלל הרופאים.
יש בישראל רופאים מהטובים בעולם. בואו נעזור להם לעזור לכלל תושבי ישראל למען חוסן בריאותי חזק יותר וטוב יותר לאזרחי המדינה. ביטחון ציבורי מתחיל בבריאות. ללא מערכת רפואית ציבורית חזקה ויעילה החוסן הביטחוני שלנו יהיה בסכנה. וטוב שהפוליטיקאים יתעוררו מיד לפני הצונמי בבריאות הציבור.
הכותב הוא קרדיולוג בכיר בשיבא