שכר הבכירים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
178 מיליארד שקל בשנה מוציאה המדינה מתקציבה ובאמצעות חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות ותאגידים ממשלתיים לתשלום שכרם של כ-700 אלף עובדים במנגנון הממשלתי הרחב. המספר הבלתי נתפס הזה פורסם השבוע במסגרת הדוח השנתי של אגף השכר והסכמי העבודה באוצר, ועומדים מאחוריו 7 חטאים מרכזיים.
חטא מספר 1: כסף של אחרים. מה הציבור יודע על האופן שבו הממשלה מוציאה הסכום השנתי הזה שגדול כמעט פי שלושה מתקציב הביטחון? תחשבו לרגע על מעסיק פרטי שמנהל משא-ומתן מול עובדיו. היתרונות של המעסיק באמצעים, בניסיון ובמידע ברורים וחד-משמעיים. ברור, זה הרי הכסף "שלו". אבל כשהכסף הוא של מישהו אחר - ולא משנה כמעט בכמה כסף מדובר - היחס אליו שונה לגמרי. במשא ומתן מול עובדי המדינה איננה בהכרח הצד החזק. לעתים קרובות היא הצד הנסחט, הצד נלחץ. האנשים שאחראים על המשא ומתן מוצאים את עצמם לעתים קרובות לבד, ללא גיבוי מהדרג הפוליטי מול ועדים וארגונים רבי-עוצמה שנהנים מאהדת בתי הדין לעבודה.
חטא מספר 2: ההצמדות. 22 מיליארד שקל תשלם מדינת ישראל בשנים הקרובות מכספי משלם המסים - בגלל שמישהו נתן פעם תוספת שכר לאנשי הקבע בצה"ל ו"שכח" שלשכרם צמודים רבבות משרתים אחרים בכוחות הביטחון. שיטת ההצמדות מביאה למצבים אבסורדיים: שקל תוספת שכר למרצים באוניברסיטאות למשל, מתגלגל דרך מערכת הביטחון עד שכרם של אזרחים עובדי צה"ל. שיטת ההצמדות לא רק עולה מיליארדים למשלם המסים היא גם הורסת את היכולת של המדינה לייעל את השירות הציבורי. העובדים בשירות המדינה מוכנים להסכים לצעדי התייעלות רק בתמורה לתוספות שכר. אנשי הקבע למשל הסכימו לקיצוץ אלפי תקנים בתמורה לתוספת השכר שקיבלו. אבל שיטת ההצמדות המעוותת מסדרת לשוטרים ולסוהרים את אותה תוספת שכר מבלי שיצטרכו לוותר על תקן אחד במשטרה או בשב"ס, הם מאפשרת להם להיות טרמפיסטים שרק נהנים ולא נותנים שום דבר בתמורה.
חטא מספר 3: הוותק. השכר בשירות המדינה עולה עם הוותק. למה בעצם? כי מודל השכר התפתח בעידן שבו שולמה בשירות המדינה פנסיה תקציבית. שיעור הפנסיה התקציבית נקבע לפי המשכורת האחרונה ובמשך כל השנים דאגתם העיקרית של העובדים הייתה איך לצבור את מרב הזכויות לפרישה. לפני 15 שנה נסגרה דלת הכניסה לפנסיה התקציבית והעובדים שנקלטו מאז מבוטחים בפנסיה צוברת - אבל מודל השכר עדיין שייך לעידן שעבר. המודל הזה הוא לא רק לא רלוונטי אלא גם גורם נזק קשה לשירות המדינה. ראשית כי פערי השכר בין עובדי מדינה וותיקים וצעירים הם מהגבוהים בעולם ושנית - כי המדינה לא מצליחה לגייס כוח אדם איכותי בתנאים העלובים שהיא מציעה לעובדים הזוטרים. הצעירים שמתלבטים בין עבודה בשירות המדינה למשרה בשוק הפרטי הרי לא משווים את השכר שיקבלו בעוד 20 או 30 שנה - וכך שירות המדינה מאבד המון עובדים מוכשרים ואיכותיים.
חטא מספר 4: הקביעות. ללא קשר לוויכוח אם היא מוצדקת או לא מוצדקת, הקביעות היא הטבה משמעותית, ואין הצדקה לתת אותה בחינם. הקביעות היא ביטוח מפני פיטורים. כמו ביטוח חיים גם הפרמיה שלך בביטוח הקביעות עולה עם הגיל, ככל שגדל הסיכון שהמפוטר לא יצליח למצוא עבודה אחרת בתנאים דומים. מותר וחשוב שעובדים יוכלו לקבל הגנה במקום עבודתם אבל אין שום הצדקה שהמדינה תמשיך לתת את הביטוח הזה בחינם.
חטא מספר 5: החזקים מקבלים יותר. עובדים מינהליים ואקדמאים ברשות המסים משתכרים שכר גבוה ב-28% עד 39% יותר הממוצע בשירות המדינה. למה? כי ל-6,500 עובדי רשות המסים יש כוח, והם מנצלים אותו להשגת שכר וזכויות גבוהים יותר מחבריהם. גם עובדי רשות שדות התעופה נהנים מזכויות יתר בזכות העובדה שכל איום שלהם בשביתה מכניס את כל המערכת ללחץ. לעומת זאת, פסיכולוגים, הנדרשים לתואר שני לפחות, משתכרים 6,543 שקל ברוטו בחודש בממוצע (12,835 שקל שכר ממוצע למשרה מלאה).
חטא מספר 6: התמרוץ. שכר עידוד, במקור בונוס שהיה מיועד לעובדים מצטיינים, הפך לתוספת שכר לכל דבר שמקבלים כל העובדים במשרד. העלות של התוספת המיותרת הזו כבר מגיעה לחצי מיליארד שקל לשנה. סכום דומה משלמת המדינה בכל שנה עבור גמולי השתלמות - לימודים בנושאים שונים ומשונים שמפרנסים מערכת מסואבת של הכשרות ושאין כל הוכחה כי הם תורמים משהו ליעילות ולהגדלת תפוקה. מחצית מ-300 אלף עובדי המדינה מקבלים בונוס ללא קשר לביצועים. האוצר מנסה להכניס מודלים חדשים של תמרוץ להסכמי השכר של המחצית השנייה, אבל הבעיה שלמנהלים אין שום תמריץ להתעמת עם העובדים שלא יקבלו בונוס: מעל 90% מהעובדים בשירות המדינה מקבלים בהערכות התפקודיות שלהם את הציון המרבי. אם רק היו שואלים את הציבור מה דעתו על השירות שהוא מקבל התוצאות היו נראות אחרת לגמרי.
חטא מספר 7: שכר מנכ"לים. שכר מנכ"ל משרד ממשלתי עומד על 38,490 שקל. מפקד מרחב כנרת במשטרת ישראל, קצין בדרגת ניצב משנה, משתכר 40,015 שקל, ומפקד מחוז בפיקוד העורף, קצין בדרגת אלוף משנה משתכר 38,921. האם זה הגיוני שאלפי קצינים בדרג בינוני במשטרה בצה"ל ובשב"ס יקבלו שכר גבוה יותר מזה של מנכ"ל האוצר, משרד הפנים או אפילו מנכ"ל משרד התפוצות?