הפגנת עובדי בית חולים הדסה / צילום: דוברות בתי המשפט
1. 22 ביולי, 1984, היה מועד החתימה של עוד אחד מאותם הסכמי השכר במגזר הציבורי שאת "פירות" ההפקרות שלהם ישלמו הדורות הבאים. הסכם קיבוצי מיוחד נחתם אז בין בית החולים הדסה להסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) וועדי מנהלי המחלקות והרופאים הראשיים הקבועים בבתי החולים של הדסה. ההסכם הגדיר בין השאר את תנאי העסקתם של רופאים עובדי הדסה שהם חברי סגל אקדמי, כלומר מנהלי מחלקה או יחידה, או רופאים ראשיים קבועים שבידיהם כתב מינוי אקדמי של האוניברסיטה במסלול הרגיל, המעניק תואר במסגרת בית הספר לרפואה. ההסכם הרעיף שפע של הטבות לאותם רופאים אקדמיים, שהיום מספרם עומד על כ-200. הנה התנאים העיקריים:
■ תוספת גמול תפקיד למנהלי מחלקות בשיעור של 20%. כלומר, רופאים אקדמיים מקבלים אוטומטית תוספת של 20% לשכר!
■ השתתפות בכנסים מדעיים בישראל או בחו"ל, לרבות ביקורים בבתי החולים הדרושים בתחום עיסוקו של המבקר, תהיה על חשבון ימי עבודה, עד למקסימום של 14 ימי עבודה בשנה, ובלבד שההשתתפות אושרה על ידי דיקן הפקולטה לרפואה, מנהל המחלקה בהדסה ומנכ"ל הדסה. לכולם ברור שמדובר בחותמות גומי.
■ חברי הסגל האקדמי יהיו זכאים, כמו באוניברסיטה, לשבתון. פרק הזמן המינימלי לניצול חופשת שבתון הוא 30 יום בשנה (שימו לב, מדובר במינימום של חודש). מי שזכאי לשבתון יהיה זכאי לנצל את מלוא יתרת ימי השבתון הצבורה העומדת לזכותו, וזאת לפני פרישתו לגמלאות.
■ תשלום שכר לימוד בגין בני משפחותיהם של חברי הסגל האקדמי הבכיר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה.
■ קרן השתלמות לחברי הסגל האקדמי הנמצאים כבר בפנסיה. שימו לב לסכומים שהוסכמו כבר בשנת 77': פרופסור מן המניין - כ-2,500 דולר בשנה, פרופ' חבר כ-1,700 דולר בשנה ומרצה בכיר כ-1,300 דולר בשנה. הסכומים האלה התנפחו כמובן עם השנים (40 שנה) ועומדים היום, על פי הערכות, על עשרות אלפי שקלים בשנה. להזכירכם: מדובר בתשלום נוסף על הפנסיה, והוא משולם עד יום מותו של הרופא/ה.
■ מגוון הטבות כמו החזר דמי החלמה ממחלה בבית הבראה עד 5 ימים, החזר הוצאות קבועות ומשתנות לרכב, החזר הוצאות טלפון, תוספת מעונות לאם בגין ילד מתחת לגיל 5, תוספות מחקר וגם הוצאות ביגוד.
צריך להבין: מדובר בחבורה של רופאים שבעים, שנוסף על שכר הבסיס הנדיב עובדים בשר"פ - אותו שירות רפואה פרטי שהדסה מאפשרת להם לתת במסגרת בית החולים ולפי דוחות הדסה מזכה אותם בשכר של עד מאות אלפי שקלים ברוטו בחודש. הדסה היא אמנם לא מוסד ממשלתי, אבל היא נתמכת בעקיפין על ידי תקציב המדינה, במיוחד לאחר פשיטת הרגל של בית החולים והזדקקותו להזרמות מהמדינה. והנה, זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, שיצא נגד ניפוח ההטבות ושכר הרופאים שעולה להדסה עשרות מיליוני שקלים מיותרים בשנה - ואף היה בדרך להסכם פשרה איתם, נתקל בהתנגדות מצד הר"י, אולי הוועד הכי חזק בישראל. ייתכן שהשביתה שפרצה השבוע בהדסה בעקבות הסכסוך על ההטבות המוגזמות (בעילה של קליטת 7 מתמחים כביכול) היא רק פרומו לקראת המאבק על הסכם השכר הבא של הרופאים. תוקף ההסכם הנוכחי יפוג בסוף השנה.
השביתה שהחלה ביום שלישי השבוע הושהתה שלשום, כנראה אחרי בהר"י הבינו שהגזימו (ההשהיה - "על מנת לאפשר דיון ברוח חיובית ולתת כל הזדמנות לפתרון המשבר", כפי שנאמר). רוטשטיין לא החמיץ את ההזדמנות לבקר בחריפות את הר"י במכתב לעובדי הדסה ("ביטלה בפועל את ההסכם עם הרופאים וההסכם קרס"). על הרופאים האקדמיים הוא כתב: "מדובר באליטה של הרופאים, אלה הרופאים הבכירים שנותנים לנו מחד את ההילה האקדמית הכל כך חשובה, אלה שבעצם מקדישים את מרב זמנם להוראה, מחקר ורפואה מעולה, ומאידך, רופאים אלה משתכרים בהדסה סכומים חריגים בהשוואה לעמיתיהם בבתי חולים אחרים, כולל שערי צדק, כאשר כל העלות, בניגוד לאוניברסיטאות אחרות, נופלת אך ורק על הדסה. עלות ההסכם ההיסטורי איתם משנת 1984 גורם להדסה גירעון של 45 מיליון שקל (!) בכל שנה, ואין לזה כל מקור תקציבי, ואף אחד, כולל האוניברסיטה, לא מוכן לממנו. ברור שקופות החולים לא תתנדבנה לממן הסכם זה, כמו גם ציבור משלמי המסים, ואנחנו חיים היום על כספי משלם המסים ולא על כספינו אנו".
זאת בדיוק כל ה"תורה" על רגל אחת: הסכמי השכר עם הסגל האקדמי בהדסה ממומנים לבסוף מכספי משלם המסים, כמו הסכמי שכר היסטוריים אחרים - הסכמים חריגים שנתפרו לפני עשרות שנים, בלי שום בקרה, עם שכר מנופח ופנסיות מנופחות.
2. בדוח השכר השנתי שפורסם השבוע הוקדש פרק מיוחד לשכר הרופאים. בעקבותיו באו הכותרות על כך שמדובר ב"יריית פתיחה" לקראת המאבק על הסכם השכר החדש. אם כבר עושים את החיבור למניע של האוצר לפרסום, כדאי להבין שאי-אפשר להעמיס בהסכם הבא עוד תוספות שכר, כי ההסכם הישן העלה את שכר הרופאים בישראל לרמה שהיא אחת הגבוהות בעולם. לקראת ההסכם החדש, גם אי-אפשר יהיה לגלות הבנה לשביתות פראיות של הר"י, אם יהיו, כי שכר הרופאים עלה בעשרות אחוזים בעשור האחרון. בכלל, כיצד קורה ששביתות רופאים מתקבלות בסלחנות כזאת בתקשורת הישראלית, אף שהן גורמות נזק וסבל רב לציבור של מאות ואלפי חולים? למען אותו ציבור, הנה כל הנתונים על תוצאות ההסכם שנחתם ב-2011, אחרי תקופה ארוכה של שביתה. חשוב להדגיש: מדובר בנתוני מערכת הבריאות הממשלתית, שאינם כוללים שכר המתקבל מחוץ למסגרת הציבורית, כלומר, במסגרת הרפואה הפרטית על כל גווניה.
■ שכר הרופאים הממוצע (ללא סטאז'רים) מגיע לכ-37 אלף שקל ברוטו בחודש. שכר האחים והאחיות עומד על כ-20 אלף שקל ברוטו בחודש בממוצע. העשירון העליון של הרופאים מרוויח יותר מ-75 אלף שקל ברוטו בחודש, ואילו העשירון התחתון מרוויח קרוב ל-16 אלף שקל ברוטו בחודש.
בקצה התחתון של השכר נמצאים הסטאז'רים, עם כעשרת אלפים שקל ברוטו בחודש, אחריהם המתמחים עם כ-25 אלף שקל ברוטו, ובקצה העליון נמצאים המנהלים, עם כ-52 אלף שקל ברוטו (ראו גרף).
■ בעשור האחרון עלה שכר הרופאים בשיעור של 59% נומינלית ו-41% במחירים ריאליים - העלייה הגבוהה ביותר בין שכר הדירוגים. הזינוק המשמעותי בשכר הרופאים הוא, בין היתר, תוצאה של ההסכם הקיבוצי של הרופאים משנת 2011, שנחתם לאחר שביתה של ארבעה חודשים וחצי וכלל עידוד פריפריה ומקצועות במצוקה באמצעות תוספות שכר ומענקים, תוספת של 1,000 תקני רופאים, הפחתת מספר תורניות המתמחים, הכנסת שעון נוכחות וקיצור שעות העבודה. כתוצאה מעידוד הפריפריה (בצדק רב), שכר הרופאים בפריפריה גבוה באלפי שקלים משכרם בבתי חולים במרכז.
■ שכר הרופאים הוא בין הגבוהים בעולם: על פי היחס בין שכר רופאים מומחים לשכר הממוצע במשק, ישראל מדורגת שנייה בין מדינות ה-OECD. לוקסמבורג ראשונה.
■ מספר המשרות במערכת הבריאות הממשלתית גדל בשנים האחרונות ב-3% בממוצע בשנה, מול גידול של 1.9% בממוצע בשנה באוכלוסייה בישראל.
■ הרופאים, האחים והאחיות הם כ-50% מהעובדים בבתי החולים הממשלתיים. כ-87% מעובדי בתי החולים הממשלתיים מועסקים בהסכמים קיבוציים, והשאר מועסקים בחוזים מיוחדים.
3. רופאים צריכים להשתכר היטב, אין על כך ויכוח, אבל יש גם עניין של מידה. הסכם השכר של 2011 הקפיץ בצדק את שכר הרופאים, אבל המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לגבש הסכם חדש שכולל עוד הבטחות לעליות שכר, יהיו איומי הר"י אשר יהיו. אסור להיכנע לשביתות פראיות ואסור גם להתייחס אליהן בסלחנות. אסור שהרופאים ייקחו את החולים כבני ערובה ויקוננו על מצבה של מערכת הבריאות. מספרי השכר מדברים בעד עצמם, לא ממש ניתן לשחק בהם, וזה עוד לפני שדיברנו על מה שקורה כשהם יוצאים מבתי החולים הממשלתיים לעיסוקיהם הפרטיים בקופות החולים או בקליניקות פרטיות.