המעבר למבחני פליטה גלובליים חדשים (WLTP) ייצר רעידת אדמה מסיבית בתעשיית הרכב - ורעשי הלוואי שלה עדיין מורגשים. החמרת המבחנים אילצה את היצרנים לבצע שינויים הנדסיים דחופים במערכות ההנעה של דגמים רבים כדי לשמור על הטבות המס "הירוקות" ועל תחרותיות בחוזים של של ציי רכב ענקיים, והיא שיבשה ביסודיות את מחזור החיים המתוכנן-היטב של דגמים רבים.
קחו למשל את רנו מגאן סדאן, שנושאת כיום את השם (הגרנדיוזי) "גראנד-קופה". הדגם הזה תוכנן לנישה של "משפחתית עממית" במדינות מתפתחות עם דגש על ותמחור אגרסיבי ביחס לאבזור. לפיכך הוא הושק ב-2016 עם מנועים "עממיים" טיפוסיים למותג. ספק רב אם רנו שיערה אז, שבתוך שלוש שנים היא תאלץ לצייד אותו במנוע "פרימיום", שמניע כיום דגמים של מרצדס, שמחירם כפול. אבל אז בא ה- WLTP והחברה לקחה "את מה שהיה זמין" מעכשיו לעכשיו.
המגאן גראנד-קופה היא אולי לא קופה אבל היא בהחלט נראית "גראנד". עם אורך של 4.63 מ' מקצה לקצה ובסיס גלגלים "ניהולי" באורך 2.71 מ' - זו מכונית גדולה, שנראית גדולה ולא מחמיצה שום הזדמנות להרשים לקוחות חובבי סטטוס אך מוגבלי תקציב. כולל גג זורם שנמתח לאחור בזווית חדה, פנסי LED עם אור מעוצב נוסח אאודי, "זימים" בדפנות הצד הקדמיות נוסח יגואר, חישוקים גדולים ופנסים אחוריים ענקים. זו עדיין מכונית נאה ומרשימה גם אחרי שלוש שנים בשוק.
תא הנוסעים הוא עדיין אחד המרווחים בפלח עם שפע של מרחב לרגליים ולכתפיים ותא מטען בנפח של כ-500 ליטר מאחור, שכמעט מוכפל לאחר קיפול מסעד המושב. עמדת הפיקוד נותרה ללא שינוי והיא מתחילה לחשוף את גילה. מסך המולטימדיה האופקי יצר לא מעט WOW בעבר, אך כיום כבר יש בשוק מסכים זריזים יותר, ברזולוציה גבוהה יותר. חבל גם שרנו לא ניצלה את ההזדמנות לשפר את התפעול המגושם של חלק מהפונקציות, שמתבצע באמעות מתגי-מגע.
גם אפקט החדשנות של לוח המחוונים הדיגיטלי מתחיל לדהות ואנחנו מחכים ליום שבו מישהו ברנו יחליט להיפטר סוף סוף ממנגנון "השלט רחוק" המכאני והעתיק של מערכת הקול, שמותקן על עמוד ההגה. רמת האבזור מרשימה. כל הדגמים מצוידים כעת במערך בטיחות עדכני ובגרסה הבכירה מקבלים תמורת עוד 3,000 שקל (136 אלף סה"כ) גם גג חשמלי פנורמי נאה, חישוקי 18 אינץ', בקרת שיוט אדפטיבית, בורר מצבי נהיגה ועוד פריטים מרחיבי דעת. אם מוסיפים לכך חומרי דיפון נעימים בגוני פסטל רכים ואפילו תאורת פנים, שניתן לשנות את צבעה לפי בחירה - כמו אצל מרצדס - מקבלים חלל נעים ל"בילוי" ממושך בפקקים.
הכוכב הוא כאמור מנוע ה-1.3 ליטר טורבו החדש, שפותח בשיתוף מרצדס. פגשנו בו לאחרונה בקשקאי בגרסה עם 160 כ"ס ובמגאן הוא מייצר "רק" 140 כ"ס אבל גם 24 קג"מ של מומנט - שיפור של 8% בהספק ו-15% במומנט לעומת המנוע היוצא. גם כאן הוא משודך לתיבה כפולת מצמדים בת שבע מהירויות והתוצאה מרשימה. הזינוק מאפס ל-100 אורך כעת 9.2 שניות בלבד, תאוצות הביניים אינטנסיביות ובמצב הספורטיבי התיבה "יורה" את ההילוכים בזריזות וברהיטות. הרכב שומר על מומנטום ראוי גם בעליות תלולות, ובשיוט על הכביש המהיר, במהירויות שלילה, מתבצע עם פחות מ-2,500 סל"ד. למרות הזינוק בביצועים, רנו טוענת לצריכת דלק של כ-17 קילומטר בלבד לליטר. אבל כדי להתקרב לנתון הזה נדרש איפוק מהנהג ובחירה במצב התכנות המתון.
השתלת מנוע שרירי בשלדה משפחתית היא משימה שדורשת תכנון הנדסי מוקדם מאוד. נראה כי במקרה הזה בוצעו כמה פשרות כתוצאה מאילוצים. התאוצות משעשעות ומהנות, אבל האצה בריאה גורמת לעיתים ל"היגוי מומנט" - תזוזה קטנה ולא מתוכננת של ההיגוי, ויציאה נמרצת מהרמזור בכביש חלקלק, ולעיתים גם יבש, מאתגרת את בקרת המשיכה ועלולה לייצר חבטות.
פרט לכך זו מכונית נעימה לנהיגה, כמו קודמתה. לאחר ניתוק הסיוע לנהיגה מקבלים היגוי קליל אך מאוזן, המכונית נצמדת היטב לכביש בפניות ונוחות הנסיעה מצוינת, כראוי למכונית שאמורה לתקל אספלט בפינות נידחות של העולם. במחיר של 134 עד 136 אלף שקל, לפני הנחות ציים, הגראנד-קופה המחודשת היא בחירה מעניינת עם תמורה מרשימה מאוד לכסף. ועם המנוע/גיר החדשים יש לה כעת גם ביצועים שתואמים את המסר "הרגשת פרימיום במחיר עממי".