בנימין נתניהו / צילום: איל יצהר
קרב סרטונים ניטש בימים האחרונים בין מפלגת חוסן לישראל לבין הליכוד. הנושא: תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה בקיץ 2005. בחוסן לישראל המשיכו בקו סרטוני המלחמה-שחור-לבן שהם מפיצים. הפעם הם בחרו להציג, כשברקע מוזיקת אשכבה, את ראש הממשלה בנימין נתניהו וכמה מבכירי הליכוד מחויכים, כשלצדם צילומים של תושבי גוש קטיף המפונים בכוח מביתם בידי אנשי כוחות הביטחון. לקינוח, נכתב כי נתניהו "פינה יהודים בכוח", וכך גם שלושת השרים שהצביעו בשעתו בעד תוכנית ההתנתקות - ישראל כ"ץ, צחי הנגבי ויובל שטייניץ.
בליכוד מצדם לא נותרו חייבים. הם הפיצו סדרת סרטונים תחת הכותרת "נתניהו נלחם נגד ההתנתקות. נתניהו - ימין חזק. גנץ - שמאל חלש", שבהם מוצגים שורת ראיונות שנערכו עם נתניהו באותה תקופה, ובכולם הוא מביע את התנגדותו לתוכנית. בנוסף, בליכוד מבליטים את נאום ההתפטרות שלו מהממשלה בעקבות התנגדותו לתוכנית.
אז נתניהו תמך בהתנתקות או התנגד לה? התשובה כנראה תלויה באיזה עובדות בוחרים להדגיש. המשרוקית של גלובס חזרה לאירועים שהתרחשו סביב ההצבעה על תוכנית ההתנתקות, כדי להביא את התמונה המלאה עם כל העובדות, גם את אלה שיש מי שנוטים לשכוח.
ההחלטה על תוכנית ההתנתקות, שיזם והוביל ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, התקבלה על ידי הממשלה בראשותו ביוני 2004. חצי שנה לאחר מכן הכדור עבר לכנסת. ב-26 באוקטובר 2004, ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמענים, הכנסת אישררה את החלטת הממשלה בנוגע לתוכנית. למרות העובדה שמי שהוביל את התוכנית היה אריאל שרון, יו"ר הליכוד, לא כל חברי המפלגה התייצבו מאחריו.
מתוך 40 חברי הכנסת מטעם מפלגת הליכוד באותה עת (כולל סיעת ישראל בעלייה שהתמזגה עם הליכוד), 17 הצביעו נגד התוכנית ו-23 הצביעו בעד. 14 מתוך 23 חברי הליכוד שהצביעו בעד התוכנית התפלגו מן הליכוד כשנה לאחר מכן, והקימו את מפלגת "קדימה" בהנהגת שרון. תשעה חברי הליכוד הנוספים שהצביעו בעד התוכנית ונשארו בליכוד עד סוף כהונת הכנסת ה-16 היו: יו"ר הסיעה ושר האוצר בנימין נתניהו, השרים ישראל כ"ץ, לימור לבנת, סילבן שלום ודני נוה, וחברי הכנסת יובל שטייניץ, ענבל גבריאלי וצחי הנגבי (שהצטרף לקדימה בכנסת הבאה).
מיד לאחר ההצבעה הראשונה בכנסת, הצטרפו ארבעה משרי הליכוד שהצביעו בעד תוכנית ההתנתקות לדרישה של סיעת המפד"ל לקיים משאל-עם על התוכנית, והודיעו כי אם לא יתבצע המשאל בתוך שבועיים הם יתפטרו מהממשלה. שבועיים לאחר ההצבעה הודיעו חברי סיעת המפד"ל על התפטרותם, אולם שרי הליכוד לא מימשו את האיום.
לאחר כארבעה חודשים, ב-16 בפברואר 2005, אושר בקריאה שלישית בכנסת חוק "יישום תוכנית ההתנתקות" (שנודע כ"חוק פינוי פיצוי"), שנועד לאפשר את ביצועה החוקי של התוכנית ואת פינוי התושבים ופיצויים. החוק עבר ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים. גם הפעם היה שר האוצר נתניהו בין התומכים, ואיתו גם חברי הכנסת ישראל כ"ץ וצחי הנגבי.
כחמישה חודשים לאחר מכן, וכשבוע לפני תחילת יישום תוכנית ההתנתקות באוגוסט 2005, הודיע שר האוצר נתניהו על התפטרותו מהממשלה על רקע התוכנית. במכתב ההתפטרות שלו כתב נתניהו כי הוא "משוכנע שהצעד הנוכחי יביא להגברת הטרור ולא להחלשתו. הגענו לרגע האמת. אינני מוכן להיות שותף למהלך חסר אחריות שמסכן את ביטחון ישראל, מפלג את העם, מקבע את עקרון הנסיגה לקווי 67' ובעתיד אף יסכן את שלמות ירושלים".
ב-4 בינואר 2006 עבר ראש הממשלה אריאל שרון אירוע מוחי בעקבותיו שקע בתרדמת, וסמכויותיו עברו לידיו של ממלא מקומו, אהוד אולמרט. כשבוע לאחר שקיעתו של שרון בתרדמת התפטרו שרי הליכוד מהממשלה, מהלך שהוביל לבחירות כחודשיים וחצי לאחר מכן, בסוף מארס 2006. בבחירות זכתה סיעת קדימה בראשות אולמרט ב-29 מנדטים והייתה למפלגת השלטון, וסיעת הליכוד בראשות בנימין נתניהו הייתה הרביעית בגודלה (יחד עם ש"ס) עם 12 מנדטים, ונותרה באופוזיציה.
עשרה מבין מי שהיו חברי הליכוד בעת ההצבעה על תוכנית ההתנתקות מכהנים בכנסת הנוכחית (ה-20). ארבעה מהם הצביעו בעד התוכנית: ראש הממשלה נתניהו, והשרים ישראל כ"ץ, יובל שטייניץ וצחי הנגבי (שחזר לליכוד מקדימה); ושישה מהם הצביעו נגד: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והשרים גלעד ארדן, גילה גמליאל, חיים כץ, איוב קרא ומשה כחלון (כיום במפלגת 'כולנו').
אז תמך או לא תמך? אלה היו כל העובדות, את הפרשנות אנחנו משאירים בידיכם.