אוניברסיטת תל-אביב / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קרייאיטיב
אתם פוגשים אדם ברחוב, שואלים אותו איך מגיעים לקופת החולים. אחרי כמה מילים שתחליפו ביניכם תוכלו לזהות מאיזה מעמד כלכלי הוא מגיע? בטח תחשבו שבלי שיחה של כמה דקות, שתכלול שאלות על השכלה ומקצוע, השכונה שבה גדל והשקפותיו - אין שום סיכוי לזהות. התשובה לשאלה הזו, שאליה הגיעו חוקרים מאוניברסיטאות ייל וקליפורניה, מפתיעה: שבע מילים - "צהוב", "לדמיין", "יפה", "מחשבות", ושלוש מילות חיבור נוספות - זה מה שאדם צריך כדי לזהות בהסתברות גבוהה את מעמדו הכלכלי של אדם כלשהו.
עכשיו דמיינו ראיון עבודה או את מקום עבודה עצמו - האם העובדה שאנשים מדברים באופן שונה, מגיעים ממעמדות חברתיים וכלכליים שונים וככל הנראה גם מוטרדים מבעיות שונות פוגעת בהשתלבות שלהם? התוצאות של מחקר בנושא זה מעוררות הרבה מחשבות - על סטיגמות וסטראוטיפים, על שוויון הזדמנויות בחינוך ובכלל, ועל היכולת לעלות בסולם הכלכלי-חברתי.
שני המחקרים הללו מוצגים במחקר רחב שנקרא "ניתוח פרדוקס אי-השוויון: "השורשים הפסיכולוגיים של אי-שוויון והקשר למעמד חברתי", שפורסם בחודשים האחרונים על ידי מייקל קראוס מאוניברסיטת ייל, ופול פיף ודאכר קלטנר מאוניברסיטת קליפורניה. המחקר, שסוקר שורה של מחקרים בנושא על פני עשרות עמודים, נועד להבין טוב יותר את התופעה של היווצרות אי-השוויון העולמי ואת הכישלון בהתמודדות עמו. החוקרים למעשה ניתחו שורה של מחקרים ובנו על גביהם השערות למחקרים עתידיים.
אי-השוויון העולמי הוא נושא שמטריד רבים. היכולת ליצור מדינה עם כלכלה חזקה וצומחת, עם אי-שוויון נמוך ומוביליות חברתית גבוהה היא אחד האתגרים הגדולים של העולם המערבי בעשרות השנים האחרונות. הנושא אף נמצא עמוק בתודעה - לפי כלי במנוע החיפוש של גוגל, שהוצג גם הוא במחקר, מספר האזכורים של "אי-שוויון כלכלי" ומונחים דומים בספרים מודפסים באנגלית זינק מאז אמצע המאה הקודמת (בנטרול הגידול החד במספר הספרים). למרות המודעות הגוברת והניסיון להבין את שורשי הבעיה ולהתמודד איתה - אי-השוויון עדיין קיים.
החוקרים מציינים כי קיים קשר בין הרקע של אדם לרמת החינוך שלו, לבריאותו ולתוחלת החיים שלו (הקשר קיים גם בישראל). עוד הם מציינים כי אנשים רוצים חברה שוויונית יותר ומאמינים בחלוקת משאבים מחדש, ובכל זאת אי-השוויון נמצא ברמה גבוהה מאוד מבחינה היסטורית. לפי נתונים שהוצגו באתר ייל, ב-1980 החזיק העשירון העליון בארה"ב ב-35% מההון, וב-2016 הוא כבר החזיק בקרוב למחצית ממנו.
לפי עקומת גסטבי הגדול, שהוצגה לראשונה ב-2012, יש קשר ישיר והפוך בין אי-שוויון ומוביליות חברתית - כלומר במדינות שבהן אי-השוויון גדול, המוביליות החברתית נמוכה. או במילים אחרות - העשירים מתעשרים יותר, והעניים מתקשים לשפר את מצבם.
בישראל הקשר הזה חלש יחסית. לפי מחקר שפירסמו צליל אלוני וזאב קריל מהכלכלן הראשי במשרד האוצר ב-2017, למרות אי-שוויון גבוה, המוביליות בישראל אינה נמוכה. ההשערה של החוקרים הייתה שישראל היא מדינת הגירה, ולילדים קל יותר להסתדר במדינה חדשה בהשוואה להוריהם. עם זאת, אי אפשר להתעלם משני נתונים במחקר של האוצר הסותרים את הנתונים על מוביליות גבוהה - ההסתברות של אדם מהחמישון העליון להישאר במצבו הכלכלי המצוין עומד על 33%, והסיכוי של אדם לעלות בסולם הסוציו-אקונומי מהחמישון הכי נמוך לחמישון הכי גבוה עומד על 10% בלבד.
תודעת מחסור משפיעה על הציונים במבחנים
אם נלך לשני ילדים, בהרצליה ובאופקים, ונשאל אותם מה הם היו רוצים לעשות בצבא או כשיהיו גדולים, לא מופרך שהילד מהרצליה ידבר על הרצון לשרת ביחידת 8200 ולעבוד בתעשיית ההייטק, ואילו הילד מאופקים כלל אינו נחשף לאפשרויות הללו. באוניברסיטאות, גם אחרי המהפכה בהשכלה הגבוהה ב-25 השנה האחרונות, עדיין יש ייצוג עודף לעשירונים הגבוהים, וכך גם בתעשיית ההייטק, שבה השכר הממוצע גבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק.
תמיד מתעסקים באלה שלא מגיעים למקומות האלה ובסיבות לכך, אבל מה התהליכים שמתרחשים אצל אלה מהעשירונים הנמוכים שכן מגיעים למוסדות העילית? למשל בנוגע למוסדות הלימוד היוקרתיים, החוקרים מציינים כי מרביתם מונהגים בידי אנשים משכילים ממעמד הביניים או המעמד הגבוה, וכי הסטודנטים מהעשירונים הנמוכים לא מרגישים שייכים לשם. הם ציינו כי אחד המחקרים העלה כי הסטודנטים חשו חרדה רבה יותר בגלל החשש שהרמה שלהם לא מתאימה למוסד ושהם מצדיקים את הסטראוטיפיים השליליים כלפי הקבוצה שהם משתייכים אליה, וכתוצאה מכך - הם הציגו ביצועים פחות טובים.
לפי החוקרים, הרמה של אנשים נפגעת גם מתודעת מחסור שבה הם נמצאים. בניסוי שנערך בעבר, המשתתפים היו צריכים לנחש מילים בפאזל והם באופן רנדומלי קיבלו 6 או 20 ניחושים. במבחן קוגניטיבי שנערך לאחר המשחק, אלו שקיבלו את האפשרות לנחש רק 6 פעמים ("העניים") הציגו תוצאות פחות טובות מהקבוצה השנייה. במחקר אחר, חקלאים שמגדלים קני סוכר הציגו תוצאות חלשות במבחן קוגניטיבי שנערך חודשיים לפני הקציר השנתי, כשהמשאבים שלהם היו מוגבלים, לעומת מבחן שנערך חודשיים לאחר הקציר, שאז היה להם משאבים בשפע, והם קיבלו ציון גבוה יותר.
במחקר נוסף נתנו שני תרחישים: תיקון חלק שבור באוטו ב-150 דולר או תיקון מקיף יותר ב-1,500 דולר - שתי אפשרויות שאינן מסובכות לתפעול. למרות זאת, בתיקון של ה-150 דולר לא היו הבדלים בין ההתמודדות של עניים ועשירים, אך לגבי התיקון של ה-1,500 דולר, העשירים התמודדו בצורה טובה יותר.
תחושת המחסור אינה מתפלגת באופן שווה על פני המעמדות השונים, אלא נמצאת ברמה גבוהה יותר אצל העשירונים הנמוכים. החוקרים מעריכים כי תודעת המחסור מגבילה את היכולת של בני המעמדות הנמוכים לנצל הזדמנויות מכיוון שהיא מצמצמת את היכולת שלהם לוותר על רווחים לטווח קצר, כדי להגשים מטרות ארוכות טווח. למשל, אנשים נוטלים הלוואות בריבית גבוהה כדי לענות על צרכים בטווח הקצר, מבלי להתחשב בעלויות ההלוואה. זאת דוגמה למצב שבו מחסור מוביל להתנהגות שתורמת לשמירה על אי-שוויון כלכלי.
המסעדות מלאות, אבל במי?
בכל פעם שמדברים על המצב הכלכלי בישראל - על הכלכלה החזקה, לצד אי-שוויון ושיעורי עוני גבוהים - עולה הטיעון כי "בתל-אביב כל המסעדות מלאות". הן אכן מלאות, אך האם יכול להיות שאותם אלו שאומרים את זה מגיעים מהמעמדות הגבוהים וזה גורם להטיה בתפיסה שלהם? לפי מחקרים שנערכו בארה"ב, ומצוטטים במחקר הנוכחי, קיימות תפיסות לא מדויקות לגבי המוביליות החברתית - אנשים סבורים שהיא גבוהה יותר ממה שהיא בפועל. החוקרים מזהירים כי "התפשטות של תפיסות כאלו לגבי התפלגות העושר ומוביליות חברתית יכולה להגדיל את הלגיטימציה לאי-שוויון כלכלי".
החוקרים אף מזהירים מפני מצב בעייתי יותר: אנשים שנמצאים במעמד כלכלי גבוה יותר מייחסים את אי-השוויון למאפיינים אינדיבידואליים כמו עבודה קשה ופחות מייחסים זאת למבנים כלכליים-חברתיים, העברת עושר במשפחה או אפליה. כך למשל, במחקר שנערך ב-2015 המשתתפים קיבלו דירוג ביצועים אקראי - אלה שקיבלו דירוג גבוה הביעו התנגדות לחלוקת הכנסות, מכיוון שהם תפסו את המשחק ואת המערכת כהוגנים. אלה שקיבלו דירוג נמוך יותר תמכו יותר בחלוקת הכנסות. "במשחק, כמו גם בחיים, מעמד כלכלי גבוה עשוי להוביל את האנשים לאמץ אידאולוגיות שמעדיפות את הסטטוס קוו הכלכלי ומתנגדות למאמצים לשינויו", כתבו החוקרים.
לדבריהם, הדבר אף בעייתי מכיוון שלבני המעמדות הנמוכים אין המשאבים הדרושים (זמן וכסף) והקשרים כדי להשפיע על המשחק הפוליטי. זאת, בנוסף לכך שקיימת הטיה בתפיסה כלפי אי-שוויון מצד בני המעמדות הבינוניים והגבוהים. הדבר מוביל לכך שהמדיניות הכלכלית לגבי צמצום פערים היא כשלעצמה מוטית. כך יש פחות תמיכה בשירותי בריאות אוניברסליים, בסיוע לעניים, בהעלאת שכר המינימום ובמיסוי גבוה יותר על העשירים.
בהקשר דומה, מציינים החוקרים כי גם חמלה ואמפתיה מושפעים מהמעמד הכלכלי, מכיוון שבני המעמדות הנמוכים נעזרים יותר בסביבה תומכת ומחפשים יציבות. מחקרים הראו כי אנשים ממעמד נמוך מתבוננים יותר על אנשים, והיו יותר קשובים לבעיות שלהם. לפי החוקרים, גם ההבדלים בחמלה מחזקים את ההבחנות המעמדיות. הם מציינים כי לפי מחקרים, אנשים ממעמד גבוה שמים את האינטרס העצמי במוקד, ולעתים מוכנים לנקוט בפעולות לא-אתיות כדי להשיג אותו.
למעשה, קיימים הבדלים בין המעמדות בתפיסות הקשורות למוסר. למשל בנוגע לכוח והשפעה והניסיון להשיג אותם. בני המעמדות הנמוכים סבורים כי צבירת כוח והשפעה עוברת בהצבת האינטרס העצמי לפני האינטרס של האחרים, וכן באמצעות מניפולציה. לעומתם, בני המעמד העליון כלל לא רואים בקידום האינטרס האישי שלהם דבר שלילי ופחות שמים לב לאחר. תכונה זו כשלעצמה משפרת את מצבם הכלכלי. החוקרים גם מציינים כי ניתן להשתמש בפסיכולוגיה כדי לשנות את התנהגותם של העשירים - למשל, מחקרים העלו כי הם היו מוכנים לחלוקת משאבים צודקת יותר כדי לשפר את המוניטין שלהם.
לאחר שפירטו את כל ההבדלים בין המעמדות השונים, התייחסו החוקרים לנקודה נוספת: איך הממשק בין הקבוצות, שמודעות לשוני ביניהן, משפיע על בני המעמדות הנמוכים. החוקרים מציגים מחקרים שמעלים כי בקרב בני המעמדות הנמוכים, המודעים לשוני שלהם מבני המעמד הגבוה, מתעוררים רגשות של אי נוחות, מצוקה וחרדה, והם מנסים לשנות את התנהגותם. החרדה הזו פוגעת ביכולת שלהם ליצור קשרים בין אישיים. כמו כן, מחקרים מראים שתחושת הנחיתות שלהם גם משפיעה על ההתנהגות שלהם ומחריפה אותך. כך למשל, נוסע במחלקת תיירים שעובר בדרכו למושב במטוס דרך המחלקה הראשונה חש רמת תסכול וכעס גבוהה.